Yuval:
הי רפא, מה שלומך?
Rafael:
מצויין איך אצלך?
Yuval:
לא רע בכלל גם כן. תגיד, רפא זה מרפאל. נכון? כולם קוראים לך ככה?
Rafael:
כן… האמת שאני מציג את עצמי לרוב כרפאל, אבל איכשהו יצא שהכינוי הזה תפס חזק
Yuval:
יפה! ומאיפה הגיע יצר הנדודים?
Rafael:
וואו, אני חושב שכשאבין את התשובה לשאתה הזאת אולי אפסיק לנדוד. מאז שהייתי קטן חונכתי לטייל ולחקור, טיולים עם המשפחה וכאלה… אחרי הצבא הייתי בהודו ואחרי תקופה קצרה בארץ טסתי לאירופה, שממנה חזרתי אחרי שלוש שנים, בלי לתכנן. אני חושב שזה באמת אחד הדברים שהכי מגדירים אותי
Yuval:
ומה עשית מאז? אולי תספר קצת על עצמך באופן כללי, בן כמה, מאיפה, מה עושה וכאלו
Rafael:
אוקי. אני בן 33, גר בשרון, ובשנים האחרונות אני מתעסק בעיקר בעבודות שקשורות לבנייה ועיצוב, לבית ולאירועים. המקום האחרון שבו עבדתי הוא בית מלאכה מגניב מאוד שמתעסק בקוריאן, חומר שמתפקד כמו שיש אבל יש לו תכונות שמאפשרות לכופף ולעצב אותו ככה שהמון אדריכלים אוהבים אותו. אחרי שנה וחצי שם הרגשתי שהגיע העת לפרוש כנף ולהמריא שוב
Yuval:
איך הגעת בכלל לתחום? למדת באופן מקצועי או שפשוט התגלגלת אליו?
Rafael:
לא למדתי באופן מקצועי. תמיד הייתה לי משיכה גדולה לחומר ולטכניקות עיצוב, עץ הוא אחד החומרים האהובים עליי, השכיחות שלו והאופציות שהוא מאפשר מדברות אלי, ולכן החלטתי ללכת על התחום הזה
Yuval:
ומה קרה שהחלטת לטייל בשביל ההשראה?
Rafael:
אני חושב שזה השילוב בין הצורך בהרפתקה לבין הצורך בהגדרה. המסע שיצאתי אליו הוא נסיון לענות על שני הצרכים האלה שתמיד בוערים בי. העבודה בבית המלאכה הכניסה אותי לשיגרה שעם הזמן הלכה והצרה את עולמי. החלטתי שאני חייב לצמצם את העבודה ולפרוץ את המסגרת החונקת שנוצרה, וככה זה נולד. כמובן שזה היה תהליך של כמה חודשים עד שזה הפך מפנטזיה פתאומית למציאות ממכרת
Yuval:
אז מה פירסמת באותו פוסט בפייסבוק שבו יצאת לדרך, ומה התגובות שקיבלת?
Rafael:
הפוסט ההוא בפייסבוק היה באמת הצעד הראשון של הדבר הזה בעולם הממשי. זאת הייתה הנקודה שבה סיפרתי על הרעיון שלי לעולם וביקשתי ממנו שישתף איתי פעולה: הרעיון היה לצאת למסע שבו אני מבקר בבתי מלאכה שונים, מכיר את היוצרים ועולמם, ואפילו נכנס איתם לעבודה על פרויקט כלשהו.
הופתעתי מכמות התגובות והפרגון, קיבלתי קישורים לעשרות אומנים ויוצרים. אני חושב שעוררתי הרבה סקרנות והזדהות בפוסט הזה כי הוא הגיע ממקום שהוא מצד אחד הכי אישי, אבל מצד שני אני חושב שהוא קיים בכולם: השאלה הנצחית מה אני רוצה לעשות שאהיה גדול?
Yuval:
מה ומתי היה המפגש הראשון?
Rafael:
המפגש הראשון היה בקיבוץ כפר גלעדי אצל נגר בשם עופר, זה היה לפני שלושה חדשים בדיוק! וזה היה אחלה ספתח למסע שלי. עופר בחור פתוח בראש ואני חושב שהוא התלהב מהמסע ומהרעיון שלי לא פחות ממני. הייתי אצלו שלושה ימים שבהם עבדנו על פרויקט ביחד והתנסיתי בעבודה שלא הכרתי לפני כן
Yuval:
ככה סתם הגעת ועשית פרויקט במשך שלושה ימים?
Rafael:
כן, זה קורה לפעמים. לפעמים אני מגיע לכמה שעות קצרות למפגש יותר קליל, אבל תמיד מעניין עם האומן והיצירה. באמת שכל המסע הזה מלא וממלא, אני חושב שכל נקודה שבה ביקרתי הייתה מדהימה ולא קרה מצב שבו הרגשתי שזה מיותר
Yuval:
ספר על עוד איזה מפגש או שניים מעניינים במיוחד
Rafael:
בכיף. אחת הנקודות המדהימות שביקרתי בהן היא חווה שנקראת ״חולות מקמן״, חוות אירוח בדרום הארץ, לא רחוק מקיבוץ רביבים. מה שקסום במקום הזה הוא שכל כולו נבנה מחומר מקומי: אדמה, עצים ואבנים. יש שם הרגשה הרמונית שכנראה נובעת מהשימוש בחומרים האלו ומהנשמה שהכניס לשם רודני, בעל המקום שבנה את הכל במו ידיו.
כשביקרתי באזור הייתי גם אצל ליאור ושירה מקדש ברנע, שמפעילים סדנה שבה הם מייצרים נייר משיח שגדל במדבר, ומשתמשים בו כדי לעטוף פסלים שנוצרים מחוטי ברזל. היצירות עצמן הן לרוב בעלי חיים והן נראות כמו יצירות שהמדבר ילד מתוכו
אני חייב לציין שהחוויות הבודדות האלה הן פיסה קטנה ומדהימה בפני עצמה של פאזל מטורף שאני חושב שיכול להיות שאין לו סוף… האמת אני ממש מקווה שאין לו סוף
Yuval:
אז שלושה חודשים אחרי, מה למדת בינתיים? ומה ההבדל בין הביקורים עכשיו לבין אלו שבהתחלה
Rafael:
שאלה מצויינת. למדתי המון, הכרתי המון חומרים חדשים, ראיתי המון סוגים של בני אדם – כאלה שעושים את האמנות שלהם בצורה מחושבת ושקולה, וכאלה שמתמסרים באופן טוטאלי ואפילו הייתי אומר מקריבים קצת את עצמם למען האמנות. למדתי שהמקום שלי הוא באומנות שיש בה אמנות, כלומר ביצירה פרקטית שמבוססת על תפיסה רוחנית כלשהי – אם זה החיבור לחומר או למוצר שנוצר ממנו בסוף.
הביקורים בהתחלה הצריכו ממני יותר אנרגיה מאשר עכשיו: בהתחלה היה איזה חשש תמידי כזה של איך אני אתפס בעיניהם, ונראה לי שבמהלך הדרך צברתי קצת ביטחון עצמי שמקל עליי מאוד. כיף שיש כזאת פתיחות ופירגון, בהתחלה זה מאוד הפתיע אותי
Yuval:
ומה התוכניות הלאה? כי שלושה חודשים זה לא באמת הרבה זמן… (כמה ביקורים כאלו היו, אגב, בסך הכל?)
Rafael:
היו קרוב ל-30 ביקורים, ואני חושב שאני אנסה כמה שיותר להמשיך ולבקר יוצרים. כמעט בכל מקום שאני מגיע אליו אני שומע על עוד ועוד מקומות שאני חייב לבקר בהם, זה ממש כמו לאכול ולהפוך להיות יותר רעב… אני ממש אשמח לפתח את התחום הזה ולחשוף אותו לעוד אנשים. נכון להיום הדברים עולים בפייסבוק, אבל יש גישושים מצד כמה מוקדים ברשת שאולי יובילו למקום שיעזור לי לפרוץ את המעגל הקטן יחסית, שנחשף למסע שלי עד כה
Yuval:
האמת ש-30 זה מכובד מאד בשלושה חודשים. אבל בלי קשר, אני מניח שצריך גם להתפרנס… איך אתה פותר את זה?
Rafael:
נכון, אני קורא לעצמי צייד לקט, מצליח למצוא עבודות מזדמנות שלא מחייבות וכובלות אותי… כרגע זה עובד טוב, אבל אני צריך תמיד לשמור על הגחלת וזה לא הכי פשוט. בדיוק פתחתי לעצמי דף יוצר, הגיע הזמן שגם אני יהפוך לתחנה במסע הזה
Yuval:
לגמרי. משהו חשוב להגיד לקוראים לפני שאנחנו מסיימים?
Rafael:
מממ… אולי לשתף משהו שאני מרגיש שהוא לא כזה ברור מהצד. לפני שיצאתי למסע הזה, וגם בהתחלה שלו, הייתי מלא בפחדים. חברים שלי שרואים את המהלך הזה מהצד מפרגנים לי על האומץ והתעוזה, אבל וואלק, לא כל הנוצץ זהב. כדאי לפעמים להילחם בעצמנו כדי לגלות כמה היקום באמת לטובתנו. מקווה שזה לא בומבסטי מידי…
