Yuval:
הי מיטל, מה קורה?
Meital:
הכל מצוין, בדיוק בהקמה לתערוכת יחיד של איתמר שטמלר, הפרק הראשון ב״פרקי מחייה״, העונה החדשה של Third Floor on the Left
Yuval:
אז אני מבין שאי אפשר לבוא לישון אצלך, הכל כבר תפוס
Meital:
אמת 
העונה החדשה נקראית ״פרקי מחייה״, היא מורכבת מחמישה ״פרקים״ שבהם האמנים המשתתפים יחלקו את חייהם למשך חודש איתי. במהלך השהות האמנים ואני מקימים תערוכה בדירה, שתיפתח לקהל למשך שבוע
Yuval:
הם אשכרה גרים בדירה שלך חודש? ישנים? מתקלחים (אני מקווה…)? אוכלים ועושים אמנות?
Meital:
ממש כך…
פרקי מחייה היא מעין תערוכה קבוצתית שהופרדה והתפצלה ליחידות זמן שונות, לטובת רקימת ציר לינארי של צבירת משמעות, שבו כל תערוכה מהדהדת את זכרונה של הקודמת. בלב הפרויקט ההתמזגות בין חלל הסטודיו של האמן ומרחב המחייה של האוצרת. אלה – האמן, החלל והאוצרת – נכפפים יחד לתובענות התערוכה המתהווה באופק, הנמהלת בחשיפה הדדית ממושכת. כל שהות – או ״פרק״ – ירכיבו יחד את הביוגרפיה השלמה של העונה.
אם חלל הסטודיו של האמן הוא המרחב האינטימי שלו ללא רפלקסיה חיצונית, אז אני מבקשת מהאמן להעביר את הסטודיו אלי למרחב האינטימי שלי. עם הנוכחות המתמדת שלי… ולהבדיל מהעונה הקודמת, שהתמקדה בתערוכה עצמה, ״זמן המחייה״ הוא הזמן המז׳ורי בעונה הזאת, לעומת הזמן שבו התערוכה קיימת
מיטל אבירם. צילום: אסף הינדן
יואב וינפלד, שזלונג. צילום: ורה ולדימירסקי
Yuval:
הזכרת את העונה הקודמת אז בואי נעשה תקציר הפרקים הקודמים למי שלא מכיר: ספרי בכמה מילים על עצמך ועל הקומה השלישית משמאל
Meital:
בשמחה
סיימתי תואר ראשון במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל בשנת 2012. כבר לאחר הלימודים ידעתי שלא אעסוק בעיצוב. עברתי לתקופה לברלין, ועבדתי בתור בייביסיטר של מרצה שלי מבצלאל. באיזשהו שלב הקור הכריע אותי ומכל המקומות החלטתי לחזור לירושלים. לאחר כחצי שנה שאותה בעיקר העברתי על מזרן בדירת חדר מחולקת במרכז העיר, החלטתי להירשם לתואר שני בתכנית למדיניות ותאוריה של האמנויות בבצלאל ולעבור לתל אביב
בנוגע ל״הקומה השלישית משמאל״, היו לי בראש רצף של כשש תערוכות, שהיה חשוב לי לשמור עליהן כיחידה אחת, שיקרו באותו חלל אחת אחרי השנייה, מקום שיאפשר לאמנים שאני עובדת איתם ולי אוטונומיה מוחלטת. ניסיתי לחשוב איזה מקום ייתן לי חלל לכל כך הרבה זמן, מה גם שהיה לי חשוב לשמור על חופש מוחלט. משם עלה הרעיון פשוט לעשות את זה במרחב שבו אני חיה.
בנוסף רציתי לבדוק מה קורה לי במצב שבו אני הופכת להיות גם השומרת הבלעדית של העבודות, לחיות איתן 24/7
Yuval:
ולא חששת להכניס אנשים לדירה שלך? לא במובן שיקרה לך משהו, אלא בתוצאות של הטשטוש המוחלט בין הפרטי לציבורי. יש פה הרי אלמנט סופר מציצני
Meital:
בעונה הראשונה היה אלמנט של בדידות מאוד גדול שנחשף מתערוכה לתערוכה. לדוגמה בתערוכת ״מועדון הלבבות השבורים״ של דניאל אוקסנברג, שצמצם את מרחב המחייה שלי לאזור הסלון. דניאל חסם מקורות אור, ואוויר, היה כמעט בלתי אפשרי לחיות בדירה. הייתי קמה כל יום ממהרת לצאת מהבית. חוזרת רק בשעות הלילה (כי מה לעשות אני צריכה מיטה, גם אם במקרה הזה למשך חודש וחצי ישנתי על ספה) ובאותם רגעים ששכבתי שם לבד, הרגשתי שהפרויקט קורה! אבל אין מי שנמצא איתי בשביל לחוות את זה, אני לגמרי לבד.
מלכתחילה הפרויקט מחולק ל״עונות״ מההיבט הטמפורלי של הדבר. לא ידעתי שתהיה עונה שנייה במהלך העונה הראשונה. חשבתי שאם יהיה איזשהו מהלך אבולוציוני שארצה לייצר, אז זה יקרה
דניאל אוקסנברג, מועדון הלבבות השבורים. צילומים: פלורה דבורה
Yuval:
אבל שואל שוב, לא חששת להכניס אנשים לדירה שלך?
Meital:
החשש קיים, וזה מה שמרתק אותי. אינטגרציה עם החוץ היא חלק בלתי נפרד מהעונה הנוכחית, מגיעים אורחים מבחוץ במהלך המחייה המשותפת שלנו
Yuval:
ועכשיו כשאת מכניסה אמנים לישון אצלך בבית, איך בחרת אותם?
Meital:
את חלקם אני מכירה ועובדת איתם כבר תקופה, וזו היתה החלטה משותפת, שמעניין אותנו להמשיך ולבחון את מערכת היחסים הזאת במצב קיצון. אם אני אמשיך ואתייחס לשאלה הקודמת שלך, אז אני חושבת שהסכנה קיימת לאמנים כמו שהיא קיימת גם עבורי
Yuval:
לגמרי. ובינתיים איתמר שטמלר גר אצלך כבר שבועיים. נכון? איך זה עובד?
Meital:
כן נוצרת שגרה שהיא המשך של שיח שקיים עוד מלפני המחייה המשותפת. חשוב לי לציין שזה יוצר יחסים מעניינים בין הסגירות של המצב שאני ואיתמר (או בהמשך עם שאר האמנים) קיימים במעין עולם הרמטי, לחיצוניות שבו. יש איזושהי הקצנה, בין המהלך של הפומביות המוחלטת של תערוכה, שבה מוצגים – או מקודדים – תוצרי המחייה המשותפת, לבין הסגירות המוחלטת של המחייה.
אך גם ההרמטיות הזאת נפרעת: מגיעים אלינו אורחים מבחוץ במהלך העונה, ויש גם לקומה השלישית משמאל שיתוף פעולה עם קומה6, המגזין של המחלקה לאמנות בבצלאל. כל פרק מגיע כתב לערב אחד, לבלות איתי ועם האמן, תוך כדי תיעוד…
איתמר שטמלר, אמא, תפסיקי לעשן! צילומים: עודד יונס
איתמר שטמלר, Cut in Between
Yuval:
מעבר לזוגיות הזמנית עם איתמר, מה את יכולה לספר על האמנות שלו? על התהליך? כמה מזה מתוכנן מראש וכמה ספונטני? מה בפעולה שלו מחייב את השהות בדירה?
Meital:
הרצון שלי הוא להרחיב את מערכת היחסים הזאת מעבר ל״זמן המחייה״ כך שאיתמר (וגם שאר האמנים) ואני מתחילים בשיח עוד קודם לתחילת ה״פרק״ שלהם. כתוצאה מכך חלק מהעבודות נוצרות לפני, וחלק מהן תוך כדי, תוצאה של רגעים אינטימיים שפשוט קורים. וזה לא עניין של הכרח, כמו יותר בדיקה של מה קורה לנו, בחשיפה הממושכת הזאת, ואיך זה משפיע על העבודות.
ולגבי איתמר – הוא פועל במרחב שלא מוגבל למדיום ספציפי. יש איזושהי אקספרימנטליות חומרית ונושאית שמשחררת אותו מהגדרה ונותנת לו להתמקד בפעולה. בין אם זה פיסול, ציור, וידאו, תלת־ממד ורישום, תוך שימוש בחומרים וטכניקות גם מעולמות העיצוב כמו פוליאוריטנים, סיליקון, חומרי יציקות שונים וגלזורות. הגמישות המאפשרת הזאת סיקרנה אותי לראות איך זה יתגשם לאחר פרק של מחייה.
בנוסף אני חושבת שמה שמחבר אותי אל העבודות של איתמר זה העניין שלו בגוף כנקודת מוצא, והעיסוק בעור ובמיניות. לתערוכה שלו קוראים The Thinning Veil, והתערוכה תיגע ברגע חמקמק, שער שנפתח להתמזגות בין אשלייה לאמת והרצון לאחוז חזק ולהתכנס אל עולם הרמטי שקיימות בו רק שתי ישויות שנתלות אחת בשנייה, בעיוורון, עד מצב של היטמעות טוטאלית… יש אווירה מאוד ספציפית בדירה כרגע
Yuval:
נשמע מסקרן. מתי – ועד מתי – אפשר לבוא לראות את העבודות שלו?
Meital:
כעת איתמר עוד עובד על העבודות. התערוכה תיפתח ביום חמישי (31.1) ותהיה פתוחה לפי תיאום מראש עד שבת ה־9 בפברואר
Yuval:
מי יגיעו אחריו?
Meital:
פרק 2: מאי זיסמן ועפר רומנו; פרק 3: יסמין כספין; פרק 4: נמרוד אלכסנדר גרשוני ועירא שליט; פרק 5: אור אריאלי. לפי הסדר הזה
Yuval:
נייס. נבוא לבקר. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Meital:
כן! אני מתייחסת לעונה זו כאל תערוכה קבוצתית לינארית, שזה אומר רצף של תערוכות שמתאגדות סביב המחיה המשותפת וטשטוש המחיצות בין האמנים לביני, וחלל המחיה לתצוגה, מתוך התביעה ליחסים ״אמיתיים״… מוזמנים להגיע: Third Floor on the Left, המערכה 31, תל אביב
אליאב ליבוביץ׳ מתוך ״זרש״. צילום: פלורה דבורה
טל אנגלשטיין מתוך ״זרש״. צילום: פלורה דבורה
The post מיטל אבירם: החדר האינטימי (לא רק) שלי appeared first on מגזין פורטפוליו.
