הפעם הראשונה
התערוכה הראשונה שאצרתי הייתה שמחות קטנות למעצב דורון זאבי, בגלריית חנקין (חולון) בנובמבר 2016. דורון פנה אלי לאחר שקיבל הצעה להציג שם תערוכה. חצי שנה קודם סיימתי את לימודי האוצרות באוניברסיטת תל אביב, ומכיוון שאנחנו מכירים ועבדנו יחד בעבר, הוא ביקש שאאצור לו את תערוכת היחיד הראשונה שלו.
דורון זאבי. צילום: אחיקם בן יוסף
שמחות קטנות. צילום: טל קירשנבאום
סיימתי לימודי עיצוב אופנה בשנקר בשנת 1981. מיד עם סיום הלימודים הפכתי למרצה ועבדתי כמעצבת הראשית של ראש אינדיאני במשך עשר שנים. לאחר מכן עבדתי כ־12 שנה כמעצבת בחברת ליוויס, כחלק מצוות העיצוב האירופאי, והייתי סמנכ״ל פיתוח מוצרים בחברה שהייתה בין השאר בעלת הזיכיון לליוויס בארץ. מאז עיצבתי, הרצתי וליוויתי מעצבים ומפעלים בפרויקטים רבים.
בשנת 2013 סיימתי לימודי תואר שני בעיצוב משולב במכון טכנולוגי חולון. בזמן תהליך העבודה על המאסטר אמרה לי אחת המנחות: ״את לא יכולה לדבר על… כי לא למדת אוצרות״. זה הצית את הסקרנות שלי לגבי אוצרות (הרי אני ג׳ינג׳ית) ומיד לאחר סיום תואר השני ב־2013 התקבלתי לימודי אוצרות באוניברסיטת תל אביב. מאז אני אוצרת עיצוב, מרצה ומלווה מעצבים מתחומי עיצוב שונים.
התחנה האחרונה
ב־16.2 תיפתח בחוצות גן המוזיאון בחולון (ליד מוזיאון הקריקטורה והקומיקס) התערוכה ״גוונים של אש״, שתציג צילומי ג׳ינג׳ים של הצלמת שרון חלבי. פרויקט צילומים של השרון החל בגילוי הקסם הג׳ינג׳י כשמשפחה ג׳ינג׳ית הגיעה לסטודיו שלה לצילום משפחתי. כשעברה על הצילומים התגלה לה אותו קסם, משהו שעד אותו רגע לא הבחינה בו. המפגש המכונן עם הכתום, הנמשים והעור הלבנבן היוו את יריית הפתיחה למסע בנבכי עולמם של האדמונים.
שרון חלבי, גוונים של אש
כ־300 ישראלים, איש ואשה, ילד וילדה, במגוון גילאים, הגיעו לצילומים באמצעות קול קורא שפרסמה בדף הפייסבוק שלה. שרון לא הכירה את המצולמים שנענו לקריאתה וכולם צולמו באותו סטודיו במשך כשנה על אותו רקע שחור. במהלך המפגשים והצילומים של הג׳ינג׳ים בסטודיו שלה התגלה לשרון עולם שופע של גוונים שהזכיר לה את גווני האש, בהקבלה לג׳ינג׳ים, שלהם עולם עשיר בגוונים ייחודיים: צבעי שיער, עיניים וכמובן האופי הג׳ינג׳י שהיה שונה בין מצולם אחד למשנהו.
כששרון פנתה אלי לאחר שהופנתה על ידי ירון מינקובסקי (חבר משותף של שתינו), היא לא ידעה שאני ג׳ינג׳ית. כשנפגשנו לראשונה שרון סיפרה לי על הרצון שלה שהתערוכה – בנוסף לתמונות המרהיבות – תסביר ותלמד לקבלת השונה, במיוחד אצל הדור הצעיר. זאת בעקבות סיפורים נוגעים ללב ששמעה על סבלם של אדומי השיער בשל היותם שונים בזמן הצילומים. בנוסף היא הביעה רצונה להציג את התערוכה לא בחלל של גלריה סגורה אלא בחלל ציבורי, שאנשים רבים ככל האפשר יוכלו לראות ולחוות את מה שהיא חוותה.
כמובן שמיד התחברתי אליה והיא אלי( למרות שזאת לא תערוכת עיצוב בהגדרתה). כג׳ינג׳ית שחוותה בילדותה אי פרגון לצבע שערה הכתום (בלשון המעטה), וכאוצרת שאחד הנושאים החשובים בעיניי הוא להוסיף שיח חברתי לכל תערוכה שאני אוצרת, זה היה פשוט שידוך מרגש מהרגע הראשון.
מכל מלמדי השכלתי
בארץ: התערוכה של הירושי סוגימוטו שמוצגת בימים אלו במוזאון תל אביב (אוצרת: רז סמירה). האוצרות של התערוכה מרגשת, מפתיעה ומובילה את הצופה במעין מבוך לא מסובך, וזה נותן לכל עבודה מקום של מרחב ומרחק למבט על היצירה.
הירושי סוגימוטו במוזיאון תל אביב. צילום: אלעד שריג
ויטרה, מילאנו 2018. צילום: מ״ל
בחו״ל: בשבוע העיצוב של מילנו בשנה שעברה רוברט סטאדלר אצר תערוכה לחברת ויטרה בחלל ששימש בעבר כאולם ספורט. הוצגו בה כמה מאות חפצים אייקונים ואבות טיפוס של חפצים, שהוצגו בצורה נגישה לצופה. המבקרים יכלו לצפות בכל החפצים ממבט על ממושביי האצטדיון ומקרוב יותר במסלול הקפי שהוביל המעצב/אוצר התערוכה.
תערוכת החלומות
אני מגיעה מתחום עיצוב אופנה: בשנותיי המקצועיות הראשונות לקחתי חלק בתעשייה גדולה של מפעלים ומעצבי אופנה עם ייצור, עיצוב ומכירה, דרך שבועות אופנה גדולים שהתקיימו בארץ לכל העולם. זו תעשיה שלצערי נמחקה ודי נשכחה. אני מחפשת חלל מתאים ותקציב להרים סידרת תערוכות שדרכן אציג את התעשייה / המפעלים / המעצבים שהיו ואינם עוד.
בקרוב אצלך
אני עובדת על מספר תערוכות עיצוב שיתקיימו בשנה הקרובה, שבכל אחד מהם יש נגיעה לנושא חברתי חשוב: תערוכה למאיירת אופנה אגדית שאינה בין החיים, תערוכה לזמר בין־לאומי שהיווה השראה בלבושו הופעתו ועוד.
ירון מינקובסקי בבית מאירוב; אוצרת: אילנה כרמלי לנר. צילום: טל קירשנבאום
יפה ירקוני בגלריית החווה; אוצרת: אילנה כרמלי לנר. צילום: מ״ל
The post מגלים אוצרות // אילנה כרמלי לנר appeared first on מגזין פורטפוליו.
