Yuval:
הי יעקב, מה שלומך? מזל טוב על התערוכה החדשה, לגיטימיות של נוף
Yaakov:
תודה תודה
Yuval:
איך היא נולדה? מאיפה הגיע הרעיון?
Yaakov:
התערוכה מסכמת פרויקט שהתחיל קצת אחרי שסיימתי תואר ראשון במחלקה לצילום בבצלאל, בשנת 2002. בשלהי האינתיפאדה השנייה נתקעתי עם הרכב על כביש 443. התבוננתי במשך שעה וחצי על הנהגים שחלפו על פני, ידיהם אוחזות בחוזקה את ההגה, עיניהם מתבוננות ישר קדימה – רוצים להגיע מהר ככל האפשר מירושלים לתל אביב. אף אחד מהם לא חשב אפילו לעצור ולנסות לעזור.
התחלתי לחשוב על האופן שבו חלק גדול מהאוכלוסיה חולפת על פני הנוף, והפחד הפך אותו לבלתי נראה בעיניהם. תהיתי כיצד הכפרים הפלסטינים שלצידי הכביש, המייצגים את המרחב ואת חבל הארץ הזה, הפכו לשקופים בעיניי הרבה מהתושבים. שאלתי את עצמי מה קורה למקומות השקופים הללו? אם כל כך הרבה מהחולפים אינם רואים אותם, האם הם באמת קיימים?
כמובן שקשה מאד לענות על שאלות כאלה ובמיוחד לא באמצעות צילום, אך מחשבות אלה גרמו לי להתחיל לצלם את הכפרים הללו, הנטועים בנוף המקומי. השאלות הללו לא הרפו ממני והמשכתי לצלם את הפרויקט לאורך השנים…
תל בידא, 2013
יעקב ישראל. צילום: ראובן עובד
Yuval:
השאלה שאני בטוח שעוברת עכשיו אצל חלק מהקוראים: לא פחדת? כמו כל הנהגים שרצו להגיע הכי מהר לירושלים?
Yaakov:
ברור שחששתי, זו היתה תקופה נוראית. כביש 443 היה בכותרות הרבה. בסוף מי שעצר היה מכונאי רכב ממזרח ירושלים. הוא החליף בין המצברים של המכוניות שלנו ונסע אחרי למוסך בשילת. שם, לאחר שהחליף חזרה בין המצברים המשיך בדרכו. הוא סירב לקבל תשלום על העזרה שנתן. המקרה הזה כמו רבים אחרים נשאר איתי
Yuval:
ואיך התחלת לצלם? פשוט עצרת בצד וצילמת? נכנסת לכפרים?
Yaakov:
הרעיון היה לצלם את הכפרים כחלק מהנוף, באופן שבו אפשר לראות רבים מהם אם היינו עוצרים בצד הדרך באחד הכבישים החולפים על פניהם
Yuval:
והם מצולמים מ־443? או שאתה ״מרמה״ כשאתה אומר ״אם היינו עוצרים בצד״?
Yaakov:
הסדרה מצולמת במקומות רבים בארץ ובשטחים ומציגה את הכפרים כחלק אינטגרלי מהנוף, אך לעיתים בכדי להדגיש זאת אני נאלץ להתאמץ מעט יותר ולרדת מצדי הדרכים…
Yuval:
בוא נדבר אם כך במספרים: כמה כפרים צילמת בסך הכל? במשך כמה שנים? וכמה מהם מוצגים בסוף בתערוכה?
Yaakov:
אינני יכול לומר בוודאות כמה צילמתי אך נכון לעכשיו 86 תצלומים נבחרו להיכלל בסדרה – בתערוכה 46 עבודות מייצגות. כדאי לציין שרוב התצלומים נעשו במצלמה טכנית המצלמת נגטיבים בגודל 8×10 אינטש. זו מצלמה המאפשרת דיוק ורזולוציה מאד גבוהים, שגודלה ומשקלה והצורך בחצובה גדולה מכתיבים התנהלות שונה משימוש במצלמה שאפשר להחזיק ביד
Yuval:
וואלה. איך בחרת מה לצלם? מה משך אותך?
Yaakov:
בחרתי לצלם את הכפרים שאני חולף על פניהם בהסתובבויות היום־יומיות בחיי, מפני שהבסיס לעבודתי תמיד אישי. הבסיס לעשייתי האמנותית מעוגן באופן שבו החברתי והפוליטי משפיע על חיי בארץ
עיסאוויה ומחנה פליטים שועפאט, 2012
עיזריה, 2014
Yuval:
רגע לפני הפוליטי והחברתי, אשמח אם תוכל להרחיב בכל זאת על הפריים, על התוכן, הזווית: איזה מן תיעוד עניין אותך לתפוס? מה היה לך חשוב שייכנס לתוצאה הסופית מהבחינות האלו?
Yaakov:
כשהתחלתי לתכנן את הסדרה החלטתי לצלם את התמונות על פי האופן שבו צילמו את תמונות הנוף של ארץ הקודש במאה ה־19. 3/4 קרקע ו־1/4 שמיים או 50% שמיים ו־50% קרקע. רציתי שהמציאות החברתית והפוליטית שאני מצביע עליה בתצלומים תתווסף לרובד הפורמלי המוכר מההיסטוריה של הצילום במרחב המקומי
Yuval:
למה זה היה לך חשוב?
Yaakov:
מכיוון שאף אמן איננו פועל בוואקום, אני רואה חשיבות בלייצר רפרנסים קטנים להיסטוריה של המדיום בכל גופי העבודה שאני עובד עליהם. ב״לגיטימיות של נוף״ הרפרנס לצילום במרחב המקומי חשוב ועקרוני מפני שעם המצאת הצילום נשלחו צלמים לתעד את ארץ הקודש, וחשוב היה לי שהההיסטוריה הצילומית המקומית תתפקד כנדבך קטן נוסף בעבודה
Yuval:
אז בוא נחזור לפוליטי והחברתי: איזה ערך אתה מוצא בלצלם או לתעד את הכפרים? ואולי זו הזדמנות גם להגיד מילה על שם התערוכה?
Yaakov:
התצלומים באים לספק צורך שלי להתבונן על הסביבה שבה אני חי. באמצעותם אני בוחן את היחס שלי לאופן שבו חיי מושפעים מהמציאות הפוליטית והחברתית בארץ. אופן התצוגה בתערוכה מאפשר חווית התבוננות המשחזרת את העמידה מול המקומות הללו במציאות, ואני מקווה שההתבוננות במרחב המוזיאלי המוגן יאפשר לצופים להרהר אודות קיומם של המקומות הללו במציאות ועל חייהם של המתגוררים במקומות הללו.
-
שם התערוכה, ״לגיטימיות של נוף״, נולד מכך שהבנתי שכתוצאה מהסיכסוך המתמשך, המקומות הללו הפכו לשקופים לחלק גדול מהאוכלוסיה היהודית ישראלית, ובכך הכפרים והערים הללו איבדו את הלגיטימיות הבסיסית שלהם כחלק מהנוף המקומי
שם התערוכה, ״לגיטימיות של נוף״, נולד מכך שהבנתי שכתוצאה מהסיכסוך המתמשך, המקומות הללו הפכו לשקופים לחלק גדול מהאוכלוסיה היהודית ישראלית, ובכך הכפרים והערים הללו איבדו את הלגיטימיות הבסיסית שלהם כחלק מהנוף המקומי
Yuval:
כלומר, זו במובהק תערוכה פוליטית, עם אמירה ברורה, שגם המקום שבו היא מוצגת – המוזיאון לאמנות האיסלאם – מחזק אותה
Yaakov:
בהחלט, ואני מברך על החלטת המוזיאון לאמנות האיסלאם להציג מגוף עבודות זה, למרות שיש לציין שבעבודותי אני שואף לעורר מחשבה אודות חיינו פה
Yuval:
תגיד, משהו השתנה ב־16 השנים שבהן צילמת את הסדרה? אתה יודע לזהות מה צולם לפני 15 שנה ומה לאחרונה? אני כמבקר יכול להבחין בשינוי, אם יש כזה בכלל?
Yaakov:
במהלך השנים אפשר לראות שינויים רבים הקשורים בצורך להתרחב ולהכיל את ההתרבות האנושית הטבעית בכפרים – כתוצאה מכך שמקומות רבים מוגבלים מבחינה טריטוריאלית החלו לבנות לגובה. בתערוכה ישנם מספר מקומות המופיעים פעמיים – מקומות שצולמו מספר פעמים לאורך השנים, שפער השנים ממחיש את השינויים שהמקומות עברו במהלך הזמן. אך זהו יותר שיח פנימי המתקיים בארכיון של הסדרה ומעניין יהיה לראות אם חלק מהצופים יבחין בשינויים מבלי להסתכל בכתובית המציינת את השנה שבה צילמתי את התצלום
Yuval:
ועוד שאלה, אפרופו הזמן שעבר מאז שהתחלת לצלם את הסדרה: איפה אתה רואה אותה ממשיכה או מקבילה לעבודות אחרות שלך, ואיפה יש בה משהו אחר או יוצא דופן?
Yaakov:
אני עובד במקביל על מספר סדרות הבוחנות באמצעות צילום את האופן בו הפוליטי והחברתי משפיעים על חיי פה – לא כסלוגן אלא ברמה היום־יומית והרצון/צורך לספר סיפורים על המרחב שבו אני/אנו חיים. הדברים מתחילים ממקום מאד אישי אך דנות בסוגיות קולקטיביות רחבות יותר.
אפשר לחלק את הסדרות שאני עובד עליהן לשני סוגים: סדרות שבהן אני משתמש בשפה של הצילום הדוקומנטרי בכדי לספר סיפור שצומח מתוך החומרים שמהם המציאות מורכבת, ומרפרר אליהם, אך הסיפור הוא יותר fiction; וסדרות שבהן אני מתייחס למציאות באופן ישיר. ״לגיטימיות של נוף״ היא מהסוג השני
מג׳דל שמס, 2010
The post לגיטימות של נוף: רואים רחוק רואים שקוף appeared first on מגזין פורטפוליו.
