ז׳קלין כהנוב (1917–1979), סופרת, מבקרת ספרות ומסאית ילידת קהיר שעלתה ארצה ב־1954, עומדת במרכז תערוכה חדשה במוזיאון ארץ ישראל, המציגה את היחס בין מזרח למערב בהקשר של החברה הישראלית כזהות מרחבית. התערוכה מציגה מבט על חייה של כהנוב ועל המקומות שבהם צמחה ויצרה: מצרים, ארצות הברית, צרפת וישראל. כהנוב התייחסה במסות שלה ללבנטיניות כתיאוריה של תרבות, למעמד הנשים, ליחסי אשכנזים ומזרחים, לפריפריה גיאוגראפית של ארץ ישראל. היא הייתה אינטלקטואלית אמיצה ופמיניסטית מוצהרת.
התערוכה תכלול תצלומים, ציורים, מסמכים, כתבי יד, מכתבים, כרזות, קטעי וידיאו המתייחסים אל כהנוב (רונית מטלון משוחחת עם דורי מנור; ריאיון מיוחד עם חיים באר) ועוד. חלק משמעותי בתערוכה מוקדש לאמנות ישראלית עכשווית: יצירות המקיימות דיאלוג בין מזרח ומערב, משקפות מתח מגדרי ומביעות את הרב־קוליות של הזהות המקומית המורכבת כל כך, כלומר מעניקות פרשנות אקטואלית ללבנט במרחב של ימינו. מנעד רחב של אמנים ואמנויות משתתפים בתערוכה: עליזה אורבך, אליהו אריק בוקובזה, רות קסטנבאום בן־דב, ליאור גריידי, ז׳וזף דדון, נבט יצחק, עידו מיכאלי, ורד נסים, מרב סודאי, שי עבאדי, אסד עזי, זמירה פורן, תמיר צדוק, שולה קשת, פטימה אבו רומי, טל שוחט, דפנה שלום, מאירה שמש, פאטמה שנאן.
מאחורי כל אחד מהאמנים המציגים ניצב גוף עבודות מרשים, שעבודתו המוצגת כאן היא אך בבחינת ממד אחד ממכלול רב־ממדים. חלקן של היצירות הן בבחינת ״קלאסיקה מודרנית״, כדוגמת ״שמחה גדולה הלילה״ של נבט יצחק, וחלקן מוצגות זו הפעם הראשונה – ״לאחותי״ של זמירה פורן ציון, לדוגמה. כל האמנים מתחברים בתמטיקת העומק שלהם למפגש טעון בין חומרי המציאות שבתוכה הם חיים ומתנועעים, לבין אתרי אסתטיקה שפורשות תולדות האמנות המערבית. צומת רוחש בין נקודת ההצלבה המיוחדת במינה בין תרבות אירופית־ערבית־יהודית.
The post ז׳קלין כהנוב: הלבנט כמשל appeared first on מגזין פורטפוליו.