בראש של מרטן באס // סליחה, מה השעה?

פורטפוליו בשיתוף מוזיאון העיצוב חולון

סדרת השעונים ״זמן אמיתי״ הוצגה לראשונה בשבוע העיצוב של מילאנו בשנת 2009. במסגרת הפרויקט יצר מרטן באס סדרה של עבודות וידאו, שאורך כל אחת מהן הוא 12 שעות, והן מתפקדות כשעונים לכל דבר. בכל אחד מהשעונים שחקנים מגלמים את פועלי הזמן, העובדים ״מסביב לשעון״ כדי להציג את השעה בדרכים שונות: בחלקם הם מזיזים את מחוגי השעון קדימה בכל דקה מחדש; באחרים הם מוחקים ומציירים מחדש את המחוגים; בשעונים בעלי צג דיגיטלי הם כותבים ומוחקים את החלקים הנכונים במבנה הספרות האחיד, המורכב מ־9 קווים (שהספרה 8 עושה בהם שימוש מלא והספרה 1 היא בעלת מספר הקווים הקטן ביותר).

״הזמן הוא הדבר היחיד שאי אפשר לשחק איתו. הוא מתקדם באותו קצב, לא משנה מה תעשה. הוא תמיד נוכח ולא ניתן להתעלם ממנו״, אומר באס. השאלה היא מה אנחנו עושים עם הזמן ואיזה ערכים אנחנו מייחסים לו. ביטויים כמו ״זמן הוא כסף״ מודדים יעילות ויצרנות וגורמים לכולם להיות עסוקים כל הזמן, במרדף אחר הישגים כלכליים או אחרים. במקביל אנשים מחפשים שלוות נפש באמצעות פעילויות מדיטטיביות שונות, שיחזירו להם את השליטה בזמן. נדמה ששלווה ויכולת ריכוז הם האידיאלים הנשגבים החדשים של העידן הנוכחי.

תרבות השפע הרגילה אותנו לחשוב שיש לנו לא מעט שליטה בעולם הסובב אותנו. ״ככל שאדם עשיר יותר, כך הוא מתרגל לרעיון שהכול קורה בדיוק כפי שהוא רוצה. יש הרבה דברים שניתן לשנות ולתמרן בעזרת כסף, אבל לא ניתן לשנות את הזמן. הזמן תמיד מנצח״, אומר באס. ״אני רוצה לשחק אתו ולשאול שאלות בנוגע לאופן שבו אנו רואים דברים״.

מרטן באס, שעוני סבא

למה זה עיצוב

ההחלטה להוציא ״קולקציית״ שעונים שימושיים, כמו גם הבמה שבה נחשפה הקולקציה – שבוע העיצוב מילאנו – שייכת לעולם העיצוב והשיווק של מוצרים, גם אם מדובר בפריטי אספנות. באס, באותה עת מעצב צעיר ומבריק, שכבר נודע בענף בפרובוקציה אחת או שתיים, ענה על כל הציפיות בהציגו רעיון מבריק, ביצוע מושלם, ותוספת חיננית של משמעות עמוקה ואפקט קומי.

כל השעונים מדוייקים ורובם גם אסתטיים מאוד. במקרים מסוימים יש להם גם ערכים סימבוליים: האנשים הלכודים בתוך שעוני אורלוגין  מציירים שוב ושוב את פני השעון, כשפניהם שלהם מטושטשים ברקע. באס עצמו מופיע באחד השעונים המוצגים בתערוכה, ואפשר לראות בו דיוקן עצמי ״דו פרצופי״. בשעון הפסולת, הפועלים מטאטאים את הזבל ועורמים אותו מחדש בכל דקה ודקה, אך לעולם אינם נפטרים ממנו. יש בכך הערה מעניינת על מחזור החיים של חפצים ופסולת בעולם.

בעבודה החדשה ביותר בסדרה, המוצגת במוזיאון העיצוב, מופיע פקיד המטביע חותמת ומצייר את המחוגים, ובין לבין מארגן מחדש שלל אביזרים משרדיים קלאסיים המונחים על שולחן העבודה, להעביר את הזמן. ההקרנה על פני שלושה מסכים מציגה שלושה אזורי זמן שונים בעולם ומניעה את הצופים לשחק ב״מצא את ההבדלים״.

מרטן באס, שלושה אזורי זמן

למה זו אמנות

הזמן הוא קונספט מופשט. החלטה שרירותית שבאורח פלא כל העולם מציית לה. סדרת העבודות ״זמן אמיתי״ ממחישה עד כמה הזמן שולט בחיינו. עד כדי כך שאפשר לראות בבני אדם ״עבדים לזמן״. הקושי העיקרי שחווים הצופים מול השעונים היא תחושת חוסר מוצא: האדם הלכוד בשעון נידון לבצע שוב ושוב את אותה משימה סיזיפית, אינסופית, שמסמלת את עריצות הזמן בעידן העכשווי ואת שליטתו בחיי כולנו. עריצות שפועלת לא פעם בניגוד לריתמוס הביולוגי הטבעי שלנו.

השעונים הם חסרי רחמים, אבל גם מלבבים ומהלכים קסם. מושג הזמן בעבודותיו של באס, כמו בעבודות אמנות רבות, מזכיר ללא הרף שהחיים סופיים, שהזמן חולף ומקרב אותנו אל הקץ הבלתי נמנע. על הדרך הוא בוחן את מוטיב ה״וניטאס״, שהיה מרכזי בתולדות האמנות ההולנדית, ועסק באופיים הארעי והריקני של הבלי העולם הזה, בציורי הפרחים של האולד מאסטרס.

לא מעט אנשים תהו מתי ואיך מחליפים משמרות, וחלקם אף התלוננו בפני הנהלת שדה התעופה על העבודה הלא אנושית. הכול נסלח כשמבינים שאין שם אדם אמיתי בזמן אמת

בשעון הגדול שמוצג באופן קבוע בטרמינל 2 שבשדה התעופה סכיפהול באמסטרדם, הפועל לובש סרבל כחול ומוחק את המחוגים בסמרטוט צהוב, שאותו הוא שולף מדלי אדום, ואילו הקווים שהוא מותח בכל רגע הם שחורים – מחווה לציוריו הגאומטריים של פיט מונדריאן, המודרניסט ההולנדי.

מדי פעם אפשר לראות את פועלי הזמן של באס יושבים לרגע ונוגסים בסנדוויץ׳. אבל המנוחה לעולם לא נמשכת יותר מכמה שניות, עד לרגע האמת שבו צריך לצייר את הדקה הבאה. לא מעט אנשים תהו מתי ואיך מחליפים משמרות, וחלקם אף התלוננו בפני הנהלת שדה התעופה על העבודה הלא אנושית. הכול נסלח כשמבינים שאין שם אדם אמיתי בזמן אמת, זה רק סרט. במחווה ל״זמנים מודרניים״ של צ׳רלי צ׳פלין האיש הקטן שבשעון משחק בתיאטרון האבסורד של החיים. פועל עם העבודה האינסופית ואולי האיומה בעולם.

אולי יעניין אתכם גם…

שעונים קולנועיים מסוגים שונים מעסיקים אמנים ומעצבים יותר ויותר בשנים האחרונות. אולי בגלל שבעידן הסלולרי אין באמת צורך בשעונים כדי לדעת מה השעה. העבודה המפורסמת ביותר בז׳אנר היא ״השעון״ של כריסטיאן מרקלי, שקיבץ אלפי קטעי סרטים לשעון קולנועי בן 24 שעות. סדרת עבודות חדשה יותר משלבת הקרנת וידאו וחלון. Another View היא קבוצת יוצרים שצמחה בחממה של כוהנת העיצוב רוזאנה אורלנדי במילאנו. הם בוחרים לוקיישן על פני הגלובוס ומצלמים 24 שעות בחיי המקום. המסך המקרין את הנוף מוצב במסגרת שמדמה את החלון המקורי שבעדו צילמו, והוא מיוצר בהזמנה בלבד ובמהדורה מוגבלת. ניתן לכוון את ״שעוני המקום״ לפי אזור הזמן שבו צולם הנוף או לפי זה שבו הוא נמצא פיזית. כך יושב האספן בניו יורק מול נוף המפרץ בקייפטאון (בסרטון למטה) ומהסלון בלונדון אפשר לראות את טוסקנה.

The post בראש של מרטן באס // סליחה, מה השעה? appeared first on מגזין פורטפוליו.