מועדון תרבות / האקטמון

הבריף

אגף חברה של עיריית ירושלים, יחד עם מינהל החינוך (מנח״י), יזמו מהלך להפוך מבנה שומם בשכונת הקטמונים למרכז טכנולוגי־חינוכי עכשווי ומהמם. היוזמים ביקשו לקיים אירוע חשיפה לפרויקט עוד לפני שהתחילו אפילו בשיפוץ הבניין במטרה לערב בתהליך את תושבי השכונה, ליצור בעבורם תחושה של שייכות ושיתוף ולרתום אותם למהלך. האירוע נקבע ליום האחרון של חופשת החנוכה, והיה מכוון להורים וילדים שיתנסו במגוון הפעילויות שיוצעו במרכז, לכשיקום בקיץ הקרוב.

הבריף שקיבלנו היה לעצב את אירוע החשיפה, עם או בלי קשר למיתוג העתידי של המרכז שטרם נבחר בעבורו שם סופי. המצב היחודי הזה של מיתוג ״לא מחייב״ שחרר אותנו מתהליך ״כבד״ קלאסי, ואיפשר לנו להתרכז בעיקר במעוף העיצובי, בדגש על האלמנט הקהילתי־שיתופי־כיפי של האירוע.

ההשראה

שתי ההשראות המרכזיות שלנו היו ציורי קיר (murals) ודפי צביעה, כשהקונספט היה ליצור שילוב מפתיע בין שני הז׳אנרים. צוות הסטודיו שלנו השתתף בכנס OFFF TLV בסתיו האחרון, שם שמענו הרצאה מטריפה מפי המעצב ההולנדי הדוף (Hedof). הדוף עובד המון עם ציורי קיר והוא יוצר שפות ויזואליות לחברות מסחריות (קרי: מיתוג) ברוח הציורים החופשיים שהוא מצייר. מאותו רגע חיפשנו את ההזדמנות לעשות גם אנחנו משהו כזה (כי ככה זה עובד עם השראות :).

בפרויקט שלנו החלפנו את הסגנון של הדוף שמורכב בעיקר מצורות גדולות וחופשיות בשפה מרובת פרטים, במטרה לשקף את העשייה המגוונת של המרכז. מהצד של דפי הצביעה יש לנו בסטודיו ניסיון קודם עם דפי צביעה ענקיים: פרויקט ״ויגש״ שיצרנו ב־2007 בעבור המוזיאון היהודי בסן פרנסיסקו, והפרויקט האמנותי־חברתי ״שכונא״, שעשינו בביאנלה של ירושלים ב־2013.

התהליך

בסטודיו שלנו עובדים 12 מעצבים, מאיירים ואנימטורים – ופרויקט כזה הוא הזדמנות מצוינת לשלב בין כל הכישורים והיכולות של הצוות. בשל אופי השפה שבחרנו, מי שהוביל את התהליך הוא אלעד ליפשיץ, מאייר בכיר בסטודיו. יחד איתו עבדו המעצב נריה צור ועופר וינטר, האנימטור הראשי שלנו.

אלעד התחיל את החיפוש האיורי בעבודה בתכנת אילוסטרייטור, כפי שהוא עושה (כמעט) תמיד. בשלב מסוים הוא הרגיש שהשפה לא מספיק משוחררת, אז נריה הגיש לו טוש ארטליין שחור ובריסטול לבן ואמר לו: ״קח. עזוב את המחשב״. משם הדברים זרמו ועבדנו לרוחב הגזרה: השפה הורחבה ויושמה על מגוון תחומי הפעילות שהתקיימו באירוע החשיפה – כמו מייקינג, רובוטיקה, והדפסות תלת־ממד. את הקירות עיטרו דפי הצביעה הענקיים – גן עדן לילדים שהסתובבו בחלל הבניין, והיו גם אנימציות קצרות שרצו על המסכים במרכז.

המקום השני

למען האמת, בפרויקט הזה התהליך זרם מהתתחלה, והלקוח זרם איתו (ואיתנו). מה שכן, עוד לפני עבודת העיצוב נתבקשנו לעשות גם״ניימינג״ לפרויקט – שירות שאנחנו מציעים יותר ויותר בשנים האחרונות עם כמה הצלחות יפות. הצעתי כמה הצעות, וביניהן קטמנדו – הלחם של קטמון ו־do, מתוך מחשבה לייצר שפה עיצובית עם מוטיבים מהמזרח הרחוק, אם כי כשאני חושב על זה עכשיו, לא ברור למה חשבתי שזה רעיון מוצלח. זה מהמקרים האלה שהכוונה של הלקוח עבדה לטובת כולם

עיצוב טוב

וואוו, זאת שאלה רחבה. בואו נגיד שפרויקט כזה שמשלב חופש יצירתי מצד הלקוח, מרכיב קהילתי־שיתופי והפעלה אקטיבית (אינטראקטיב במובן האולד־סקול) של הקהל ש״צורך״ את האירוע – זה החלום. לראות ילדים מהשכונה עומדים בתור לצבוע קירות של מרכז שהולך לשרת אותם לעוד שנים רבות – נו, בשביל זה אנחנו עושים את מה אנחנו עושים, לא?

רוצים להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת hi@prtfl.co.il
לקריאת כל המדורים לחצו כאן