מגלים אוצרות // שרה טוראל

הפעם הראשונה

במשך מספר שנים עסקתי בבית התפוצות בכתיבת תכניות אודות ההשפעות השונות שעיצבו את הזהות היהודית בגולה, תוך שימוש במרחב המוזיאלי כאילוסטרציה ופרשנות לנושא. עקב הכרות עם עבודתי הוזמנתי על ידי מוזיאון ארץ ישראל לאצור תצוגת קבע על תולדות הדואר בארץ. היה זה מיזם משותף למוזיאון, לרשות הדואר ולעיריית תל אביב.

כך, מוזיאון הדואר והבולאות, שנפתח ב־1998, היה עבודתי הראשונה כאוצרת. התצוגה התפרסה על כ־800 מ״ר ועבדתי בשיתוף פעולה עם האוצרת המשנה, לילך גילעד, ועם המעצב אליאב נחליאלי. תחת השם ״3,000 שנה של העברת מסרים״ הצבנו תערוכה רב־תחומית ואינטראקטיבית שגוללה את תולדות הדואר בארץ ישראל על רקע התמורות ההיסטוריות, החברתיות והמדיניות שידע האזור.

שרה טוראל. צילום: מ״ל

מוזיאון הדואר והבולאות, 1998. צילום: לאוניד פדרול קביטקובסקי

התחנה האחרונה

בחודש שעבר פתחתי במוזיאון ארץ ישראל תערוכה חדשה, ז׳קלין כהנוב – הלבנט כמשל. הציר המרכזי של התערוכה מציע מבט על חייה של כהנוב – סופרת, מסאית, מבקרת ספרות פמיניסטית – בתוך ההקשרים הרחבים שבהם צמחה, חיה ויצרה (מצרים, ארצות הברית, צרפת, ישראל). אמנות ישראלית עכשווית עוטפות את סיפורה: אלו יצירות המקיימות דיאלוג בין מזרח ומערב, משקפות מתח מגדרי ומביעות את הרב־קוליות של הזהות הישראלית המורכבת כל כך, כלומר מעניקות פרשנות אקטואלית ללבנט ולראיה הפמיניסטית במרחב של ימינו. כהנוב התייחסה במסות שלה ללבנטיניות כתיאוריה של תרבות, למעמד הנשים, ליחסי אשכנזים ומזרחים, לפריפריה גיאוגראפית של ארץ ישראל. היא הייתה אינטלקטואלית אמיצה ופמיניסטית מוצהרת.

התערוכה כוללת תצלומים, ציורים, מסמכים, כתבי יד, מכתבים, כרזות, קטעי וידיאו המתייחסים אל כהנוב (רונית מטלון משוחחת עם דורי מנור; ריאיון מיוחד עם חיים באר) ועוד. מנעד רחב של אמנים ואמנויות משתתפים בתערוכה: עליזה אורבך, אליהו אריק בוקובזה, רות קסטנבאום בן־דב,ליאור גריידי, ז׳וזף דדון, נבט יצחק, עידו מיכאלי, ורד נסים, מרב סודאי, שי עבאדי, אסד עזי, זמירה פורן, תמיר צדוק, שולה קשת, פטימה אבו רומי, טל שוחט, דפנה שלום, מאירה שמש, פאטמה שנאן.

ז׳קלין כהנוב. צילום: באדיבות לורה ד׳אמדה

ז׳קלין כהנוב – הלבנט כמשל. צילומי הצבה: עמליה לוקאש

פאטמה שנאן, מאנר 2. צילום: באדיבות לורה ד׳אמדה

מכל מלמדיי השכלתי

בשנת 1996, שנה לאחר רצח רבין, נהלתי את פרויקט ההפקה של התערוכה ״מפה של זיכרון״ שאצרה בתיה דונר. מדונר למדתי את המורכבות והעומק הנדרשים ליצירת תערוכה משמעותית. היא שמשה בעבורי מופת לאוצרות אינטליגנטית.