אפרת (חסון) דה־בוטון // אשת חיל

בתערוכה ״אשת חיל״ שתיפתח ביום ראשון 24.3 (אוצרת: דפנה בוטנר), אני מציגה נשים מעוררות השראה בעבורי. השראה אמנותית, יצירתית ואישית. אני אמנית נייר, מעצבת ומאיירת, עובדת עם מותגים ולקוחות פרטיים, מגזינים וחברות, יוצרת פורטרטים בהזמנה אישית ומעבירה סדנאות ליצירת דמויות בנייר. אני יוצרת דמויות שאליהן אני מתחברת ומשתמשת במדיום של מגזרות הנייר בשכבות. הנייר – כמוני וכמותן – רגיש, מתקפל, עדין; מתקמט ולפעמים גם נקרע, אך גם חזק, גמיש ונצחי ויכול להכיל משמעויות רבות, משקל רב ותמיד הוא מפתיע.

ילדה ספרותית וילדה סופרת, נסיכה אנגלית, זמרת זוכת אירוויזיון, שחקנית ישראלית, ציירת סוריאליסטית ועודז; פרידה קאלו, נטע ברזילי, הנסיכה דיאנה, ליידי גאגא, וונדר־וומן, חליסי, רונית אלקבץ ובילבי הן חלק מהנשים שאת הפורטרטים שלהן אני מציגה: דמויות שחלקן אמיתיות, חלקן בדיוניות, וחלקן הוא שילוב בין השניים. איקונות של הצלחה, של אופנה, של עוצמה, אך בכל אחת מהן יש צדדים נוספים: אפלים, ילדותיים, טראגיים.

ליידי גאגא

חליסי

ביצירת כל אחת מהן צללתי לעולמה ונסחפתי. התערוכה היא אוסף של יצירות שיצרתי במהלך השנים – כל אחת מהן נתנה לי משהו – חומר למחשבה, רעיון, השראה או תקווה. אם לרגע קט ואם במהלך תקופה שלמה כגון תקופת הילדות, או הבגרות. חלקן כבר הוצגו בתערוכות במוזיאונים (מוזיאון יפו לעתיקות, מוזיאון הקומיקס בחולון) ובעבור חלקן זו הצגת הבכורה.

בעבודתי אני יוצרת בשכבות. הדמות הולכת ונבנית: בהתחלה הפנים מלאות ההבעה ולאחר מכן הגוף והבגד. אני מתייחסת אליהן כמו אל בובות, מזיזה אותן במהלך העבודה, עד שמוצאת את המיקום המדויק והתנוחה המאפיינת. בעמלנות רבה, ותוך ניסוי וטעייה, הגוף והבגדים מתווספים ולבסוף הרקע. העבודה עם גזרי הנייר מאפשרת שינוי ותזוזה, עד שנדמה כי תהליך העבודה נע בין איור לבובנאות.

רונית אלקבץ

לדוגמה, כשנודע לי שרונית אלקבץ נפטרה, הרגשתי שאני חייבת ליצור בעבורה מחווה אמנותית. לא ידעתי מה אני הולכת לעשות ופשוט אספתי ניירות מתוך תחושת בטן. השתמשתי גם באלמנטים מוכנים שונים, חלקם דפים שקניתי או הדפסתי עם טקסטורות מעולם האופנה וחלקם רדי־מייד: ברושורים וגלויות של הופעות, אירועי תרבות ומוזיאונים שאספתי בחו״ל. מצד אחד רונית היתה כל כך ישראלית, ומצד שני כל כך בין־לאומית, ולכן השתמשתי בניירות עם טקסטים בכל מני שפות; הטיפוגרפיה הוסיפה לי לריגוש שביצירה.

חלק מהדברים שהיא ייצגה בעבורי היו נשיות, כנות, אמנותיות ויושרה אמנותית, עוצמה ורוך שלובים להם יחדיו. מעבר להיותה שחקנית ואייקונית אופנה היא הייתה אמנית של ממש, וגם לוחמת למען נשים באשר הן. כך, דמותה הטוטאלית קרמה עור וגידים מנייר על שולחני ודימיתי אותה כלילית המסתורית. שיערה השחור והארוך וגבותיה הנוכחות היו הדברים הראשונים שיצרתי בפורטרט שלה. משם המשכתי לשמלה ולכנפיים השחורות, שמייצגות את העשייה האמנותית שלה. הלב מייצג את הפן הרומנטי של חייה ואת הדמויות הסוערות והרומנטיות שגילמה; עין אחת עצומה ואחת פקוחה, היא נמצאת איתנו עדין ודמותה תמשיך להדהד עוד שנים רבות – אולי היא עוד תשוב אלינו…

—

אשת חייל, מרחב צפון־מזרח של מנהל קהילה, תרבות וספורט בעיריית תל־אביב-יפו, בניין טופ־דן, פנחס רוזן 72, קומה 3. פתיחה חגיגית: יום ראשון, 24.3, בשעה 20:00, כולל ההרצאה ״איך דימוי נולד?״. הכניסה חופשית.

פינת ההגשות של פורטפוליו כוללת חומרים שהתקבלו במערכת, ופורסמו כחלק מהרצון שלנו לשמש במה לפרויקטים חדשים. שלחו אלינו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים.
פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו