התערוכה ״ZOO MOCKBA״ היא תערוכה של צעצועי חיות סובייטיים שנוצרו בין שנות ה־50 לשנות ה־80 של המאה ה־20. האוצרים והצלמים וולקר וינהולד וסבסטיאן קופקה (Sebastian Köpcke, Volker Weinhold) התבססו על אוסף צעצועים ענק השייך לקופקה. לשמחתי זכיתי לבקר את קופקה בברלין כמה שבועות לפני פתיחת התערוכה, לראות את האוסף בסביבתו הטבעית ולשמוע ממנו על המסע המרתק שעבר בחיפוש אחר מקורות האסתטיקה של הצעצועים הסובייטיים.
האוסף העצום החל להיאסף בשנת 2014 מתוך עניין והערכה של קופקה לאסתטיקה הייחודית של הצעצועים הסובייטיים האיקוניים, שבהם אפשר להיתקל בחנויות יד שנייה ובשוקי פשפשים. הסקרנות הובילה את וולקר וקופקה לחקור מה מקורם של הצעצועים והמחקר הוביל לסיפור על מפגש ייחודי בין תעשיית צעצועים צעירה לקבוצת אמנים צעירים; מפגש שהתאפשר בנסיבות היסטוריות יוצאות דופן, ושבמסגרתו חברו יחדיו לאומיות, אמנות ועיצוב תעשייתי, ליצירת שפה אסתטית חדשה.
מתוך האוסף של סבסטיאן קופקה. צילומים: zoomockba.com
סבסטיאן קופקה. צילום: שלומי איגר
ברוסיה הצארית לא הייתה תעשיית צעצועים מפותחת. רוב הצעצועים באותה תקופה יובאו מגרמניה, או לחלופין, נעשו בעבודת יד מסורתית כחלק מהתעשייה הפולקלורית שאפיינה את רוסייה באותה תקופה (מה שעשוי להיחשב עד היום ל״סגנון רוסי״). לאחר המלחמה החלה ברית המועצות בשיקום הכלכלה והתעשייה שלה. צעצועים, שאינם נחשבים מצרכי יסוד, לא היו בראש סדר העדיפויות של פרויקט השיקום, אך למרות זאת החברות היצרניות התבקשו לייצר צעצועים כחלק מהמשימה לספק את הצרכים היום־יומיים של האוכלוסייה.
בתחילת שנות ה־50 הצטרף לתעשייה דור חדש של בוגרי האקדמיות לאמנות, רובם צעירים שהתבגרו כילדים בזמן מלחמת העולם. תעשיית הצעצועים הצעירה והמתפתחת הייתה מקום נוח לאמנים הצעירים להיקלט בו כעבודה ראשונה אחרי הלימודים. רוב המעצבים שהשתלבו בתעשיית הצעצועים הצעירה היו אמנים בוגרי האקדמיה לאמנות בלנינגרד. בעבור חלקם, תעשיית הצעצועים היוותה פתרון זמני ומקור פרנסה כאמנים צעירים ללא שאיפות להיות מעצבי מוצרים.
הסיטואציה התרבותית־פוליטית שאפיינה את התקופה, יצרה מצב ייחודי שבו האמנות – שבה שלט זרם הריאליזם הסוציאליסטי – הייתה מגויסת ולא התאפשר בה ביטוי אישי לאמנים. מנגד, תעשיית הצעצועים שהייתה בצמיחה, אפשרה חופש יצירתי ואמנותי רב
הסיטואציה התרבותית־פוליטית שאפיינה את התקופה, יצרה מצב ייחודי שבו האמנות – שבה שלט זרם הריאליזם הסוציאליסטי – הייתה מגויסת ולא התאפשר בה ביטוי אישי לאמנים. מנגד, תעשיית הצעצועים שהייתה בצמיחה, אפשרה חופש יצירתי ואמנותי רב. התעשייה הצעירה הייתה חופשית יותר מעולם האמנות, והאמנים הצעירים שהשתלבו בה הביאו לידי ביטוי רעיונות ואסתטיקה חדשניים ומקוריים בסביבה שהיוותה קרקע פורייה ליצירתיות.
הרעיונות של הבוגרים הטריים, שהגיעו מרקע של לימודי אמנות ״גבוהה״, התגבשו לכדי שפה ייחודית הנושקת לעולמות הפיסול והאמנות – המאפיינת את הצעצועים הסובייטיים. בתערוכה מוצגים גם צילומים מוגדלים של הצעצועים מזוויות שונות, ביחידים ובקבוצות. האופן שבו צילמו וינהולד וקופקה את הצעצועים מדגיש את המאפיינים הפיסוליים שלהם ואת ערכם האמנותי.
גומי, פלסטיק, צלולואיד ועוד
קופקה מציג את הצעצועים בהתלהבות, אך החלק המעניין ביותר הוא הסיפורים האישיים שהצליח לאסוף, חלקם ממקור ראשון, על האמנים. המפגשים האישיים התאפשרו בזכות צירופה של דריה סובולבה (Daria Soboleva), חוקרת רוסייה שעזרה ביצירת הקשר עם המעצבים או עם משפחותיהם. כך נאסף מידע נדיר ממקור ראשון. לאט לאט, כשנאספו החומרים והסיפורים, החלה להתקבל תמונה המגוללת את הסיפור המרתק של תעשיית הצעצועים הסובייטית ושל דור המעצבים שיצר את האסתטיקה הייחודית שלה.
אחת האמניות הבולטות בתעשייה הייתה נטליה טירקובה (Natalia Tyrkova, 1928 – 2015). טירקובה עיצבה צעצועים כל חייה לתעשייות מגוונות ובשימוש בטכנולוגיות שונות כמו גומי, ניפוח פלסטיק, צלולואיד ועוד. בין השאר היא עיצבה למפעלים חשובים כמו מפעל הגומי ״המשולש האדום״ ומפעל הפלסטיק ״פלסט פולימר״. בשנת 2016 קופקה וסובולבה נסעו לפגוש את אחותה של טירקובה. במפגש שאותו מתאר קופקה כמרגש במיוחד, הוא זכה להצצה לחייה של המעצבת, לסביבת עבודתה, לסקיצות ולתהליכי היצירה שלה.
נטליה טירקובה. צילום: zoomockba.com
לב סמרגון. צילום: zoomockba.com
לב סמורגון (Lev Smorgon) הוא אמן מוכר ומוערך בסצנת האמנות של סנט פטרסבורג. הצעצועים שעיצב בתחילת דרכו מתאפיינים בחשיבה עיצובית מקורית וביכולת הבנה של חומרים, של טכנולוגיות ושל אסתטיקה, שמשתלבים יחד ליצירת צעצועים חדשניים בעלי אופי פיסולי מובהק. אחד המאפיינים הייחודיים של צעצועי החיות שיצר לב היא המכניקה שלהם המבוססת על שילוב בין מפרקים פשוטים לגיאומטריה מתוחכמת, היוצרים יחד דימויים מלאי תנועה והבעה: הצעצועים מסוגלים לעמוד בתנוחות שונות ולייצר אין ספור מופעים. צעצוע העופר שעיצב בשנות ה־60 הוא אחד החפצים העדינים והיפים המוצגים באוסף.
הסיפור של אדולף נייסטאט (Adolf Neystat) נותן הצצה למעמד שהיה לתעשיית הצעצועים הסובייטיים בשנותיה הראשונות, ואולי גם מעורר מחשבות על מעמד התעשייה היום ועל מערכת היחסים המורכבת בין שדה העיצוב לאמנות. לאחר שפנה קופקה אל נייסטאט לראשונה, תגובתו הייתה אדישה. נייסטאט, שכיום הוא אמן מוערך, התייחס בביטול לתקופה שבה עיצב צעצועים וטען כי אין לו מה לחדש או לתרום לאוסף.
לאחר זמן מה חידש נייסטאט את הקשר, ואמר שיש לו בכל זאת כמה דברים לשלוח לקופקה, שקיבל ממנו לבסוף כמה ארגזים. אלה כללו אבות טיפוס נדירים מגבס, סקיצות ומודלים לצעצועים שעיצב נייסטאט במהלך השנים. המודלים הנדירים הפכו להיות בין החפצים החשובים והבולטים באוסף. מודל הגבס של נייסטאט הוא אחד מתוך עשרות מודלים שהוא תרם לאוסף. המודל מורכב כמו המוצר הסופי, בעל מפרקים נעים, וממחיש את הערך הפיסולי של התוצר הסופי. מלבד המודלים של נייסטאט קיימים באוסף מודלים של אמנים נוספים.
אדולף נייסטאט, מודל הגבס (מימין) לצד הצעצוע הסופי. צילום: שלומי איגר
נטליה טירקובה, מודל חימר (משמאל) לצד הצעצוע הסופי. צילום: שלומי איגר
כמעצב צעצועים, אחת החוויות המרגשות בביקור אצל קופקה הייתה הצפייה הישירה במודלים מקוריים עשויים בעבודת יד על ידי אמנים, והנגיעה בהם. המודלים עשויים מחומרים פלסטיים כמו גבס או חימר, ואפשר להרגיש דרכם את המפגש בין יכולת הפיתוח האסתטית לבין הבנת החומרים והתהליכים התעשייתיים שמהם צפוי להיווצר המוצר הסופי.
קופקה, שהחל את האוסף מתוך עניין באסתטיקה, הבין שמאחורי החפצים שאסף מסתתר סיפור גדול יותר. האוסף מספר על הסיטואציה הייחודית של תעשיית הצעצועים הסובייטית בנסיבות ההיסטוריות שבה נוצרה, ומשקף את המתח התמידי המתקיים בין שדה העיצוב התעשייתי לשדה האמנות. כשנחשף הסיפור ההיסטורי הגדול, יחד איתו נחשפו גם הגיבורים, המעצבים והאמנים שהאוסף החייה את סיפוריהם האישיים, השזורים בסיפור הרחב של תעשיית הצעצועים הסובייטית, המתקיימת כחלק בלתי נפרד מסיפורה של תעשיית הצעצועים במערב במאה ה־20.
התערוכה ״ZOO MOCKBA״, שנפתחה ב־15 בפברואר בגלריה Me Collectors Room בברלין, מציגה מבחר של חיות צעצוע מקוריות מתוך אוסף הצעצועים של סבסטיאן קופקה. נוסף לצעצועים העשויים פוליאתילן, צלולואיד וגומי, מוצגים גם מודלים עשויים בעבודת יד ששימשו בתהליכי היצירה וצילומים מוגדלים של המוצגים. בין המעצבים שעבודותיהם מוצגות בתערוכה: נטליה טירקובה, בוריס וורובייב, לב רזומובסקי, לב סמורגון, אדולף נייסטאט, גלינה סוקולובה, תמרה פדרובה, אנטולי בוריסוב והמעצבת הצ׳כית ליבוסה ניקלובה. נעילה: 15.5.
הכתבה התפרסמה לראשונה בבלוג הצעצועים של שלומי איגר, about toys
מתוך האוסף של סבסטיאן קופקה. צילום: שלומי איגר
The post סימפוניית הצעצועים: עיצוב תעשייתי בעידן הסובייטי appeared first on מגזין פורטפוליו.
