הפרטים הטכניים
״מעשייה מקומית״ היא תערוכת־מיצב, המוצגת בגלריה לאמנות בית חנקין בכפר יהושע (עד 17.5). אוצרות: נטע הבר ואיילת הרצוולף.
מי אני
דבורה מורג, אמנית רב־תחומית בשנים האחרונות מציגה בעיקר מיצבים מיוחדים למקום הצגתם. בעלת תואר מסטר בביולוגיה מאוניברסיטת בן גוריון בנגב; לימודי אמנות במכון לאמנות בת ים בהדרכתו של יעקב אפשטיין; לימודי אמנות בדרום קוריאה ובהמשך במדרשה לאמנות רמת השרון (כיום בית ברל) ובאוניברסיטת תל אביב.
יצירתי מבטאת את נקודת המבט שלי, מתוך תפישה שהמקום שבו אנחנו גדלים מגדיר את האופן שבו אנחנו אומדים את העולם, ומשפיע על נקודת המבט שלנו, גאוגרפית ורגשית כאחד. בתחילת דרכי עבודותיי עסקו במרכיבי הזהות האישית שלי: בת, אישה, אימא, אזרחית המדינה. בהמשך אני מקיימת באמצעות האמנות שלי דיאלוג עם המרחב שבו אני חיה.
עוף החול, מתוך ההצבה בבית חנקין
זה השדה, בעקבות שירה של נורית זרחי
את עבודותיי אני עושה במו ידיי. מלאכת הכפיים חיונית לי, המפגש, המגע האינטימי עם החומר או האוביקט הם ההתחלה והבסיס לכל יצירתי האמנותית. בעיניי לטכניקה אין חשיבות כשלעצמה, אלא אם היא מבטאת משמעות. מעניין אותי כיצד חומרים ואובייקטים נושאים איתם משמעות נוספת, שמעבר למופע המיידי שלהם.
אני עובדת בעיקר עם חפצים ו״דברים״ שהיו להם ״חיים קודמים״. שאריות החפצים מרכיבים זהות פיסולית חדשה, אך בו בזמן שומרים על זהותם המקורית. חפצים משומשים מעניינים אותי כחומר, כי השימוש בהם מפעיל את הדמיון , מספק אלטרנטיבות ומרגיש כל כך רלוונטי מבחינה כלכלית, סביבתית וקונספטואלית.
העבודה:
המיצב בבית חנקין בכפר יהושע מתקשר עם המקום. האוצרות נטע הבר ואיילת הרצוולף הזמינו אותי להציג כאן בעקבות מיצב שעשיתי בפורטוגל בקיץ האחרון והוא עשוי משקי יוטה המשמשים להובלת קפה. בצמוד לגלריה יש מוזיאון טבע קטן, אשר יחד עם עשרות כלי מעבדה מזכוכית, משומשים, שמצאתי במקום, שהחזירו אותי לתקופת לימודי הביולוגיה שלי.
לאחר מחקר מקיף על המקום ומפגש עם ותיקי היישוב יצרתי את המיצב ״מעשייה מקומית״ מהשקים. המבנה מזכיר פנים קתדרלה וגם שדרת עצים המרמז על ה״שדרה״ המרכזית בכפר יהושע. על קיר מרכזי במיצב הצבתי אסמבלז׳ים קטני ממדים, מעין תחליף ל״שרידים קדושים״ (Reliquiae) המוצגים לראווה בכנסיות. הם מורכבים משאריות של חומרים שמצאתי בסביבה ומכלי המעבדה ופרגמנטים של עבודותיי, כמו מרכיבים של מעבדה אלכימית – ניסויים חסרי סיכוי שמנסים למצוא תשובות לשאלות נסתרות.
תעבירו את זה הלאה
התערוכה כולה נעשתה במיוחד לחלל הזה וככזו לא ניתן להעביר אותה. את האסמבלז׳ים הייתי שמחה להציג במכון ויצמן, ול״קתדרלה״ מן השקים אני מחפשת חלל ארוך וצר, ואז המבנה ישתנה בהתאם.
חלב קדוש
בין שמיים וארץ, מראה כללי, 2018, פורטוגל במסגרת Contextile Guimaraes ביאנלה לאמנות וטקסטיל
פלוס אחד
בקיץ האחרון הצגתי בפורטוגל בהזמנת אוצרי הביאנלה לאמנות ולטקסטיל, שהתמקדה בנושא ״אורגניות – אי אורגניות״. החלטתי להתייחס לגאודי ולכנסיה La Sagrada Família בברצלונה, שתכנונה ועיצובה מושתתים על דימויים מעולם הצומח. ניסיתי להבין כיצד גאודי בנה את הקשתות, והגעתי למודל ״קו השרשרת״ (catenary model) שעל פיו הוא תכנן את הקתדרלה. זאת הייתה נקודת המוצא שלי למיצב.
השק הסטנדרטי שימש אותי כיחידת מידה בתכנון, ובניית הקשתות נעשתה בהתאם לעקרונות ״קו השרשרת״. השקים מחוברים בקשירות ותלויים לתקרה, בניגוד לרב עבודות שלי בעבר עם השקים שאותם תפרתי בקפדנות סיזיפית.
שק היוטה הוא מאד ישראלי בעיניי ומאוד הישרדותי במהותו. ״לבוש שק״ מבטא אבל ביהדות, ובתודעה הישראלית שקי יוטה ממולאים בחול מזכירים מלחמה וביצורי הגנה. יש בצבע השקים וביובש שלהם משהו מן הנוף הישראלי והצחיחות המדברית. מצד שני, יש לשקים היבט גלובלי: כשאנחנו שותים את הקפה של הבוקר, אף אחד לא חושב על העבודה של אלה שקטפו את פולי הקפה. הקפיטליזם, שאנחנו כל כך משועבדים לו, מנסה להסתיר את העמל ואת עבודת הפועלים. אבל לשקים יש ריח מאוד דומה לריח של זיעה.
שימור נשמות
הגביע הקדוש
The post עבודה בעיניים // דבורה מורג appeared first on מגזין פורטפוליו.
