התערוכה פיסול היברידי (Hybrid Sculpture) במוזיאון הסטדליק באמסטרדם, חושפת אוסף של עבודות שנבחרו מאוסף הקבע של המוזיאון, ובוחנת עד כמה השתנתה באופן רדיקלי הגדרת הפיסול ב־30 השנים האחרונות. היא כוללת 23 אוביקטים פיסוליים, שנוצרו על ידי 19 אמנים מרחבי העולם: לצד אמנים ותיקים ומוכרים כמו ג׳ף קונס, מציגים גם אמנים צעירים ואנונימיים שזו הפעם הראשונה שעבודותיהם מוצגות.
בעבור האמנים, המטרה לא הייתה ליצור פסל בצורתו הקלאסית – המוגדרת בממדים של נפח ומרחב. במקום, הפרקטיקות שלהם מתרכזות בשילוב של מדיות שונות תוך כדי צירוף וההפעלה שלהן, החל מלקיחת השראה מתרבות פופולרית וחפצים יום־יומיים, ועד לשינוי שחל בהם בעקבות צירוף זה, כמו גם שינויים של גודל, צורה, צבע וחומר. החומרים והטכניקות שבהם עשויים הפסלים נחלקים גם הם לכאלו שמתקשרים לטכניקות אמנותיות מקובלות ושגורות, לצד טכניקות המגיעות מתחומי העיצוב והאומנות של ניפוח זכוכית וטווית אריגים. כך, האמנים מטשטשים את הגבולות בין פיסול, ציור, פרפורמנס ועבודות דיגיטליות. התוצאה היא שאף לא אחד מהאוביקטים נראה כפסל של ממש במובן המסורתי של המלה.
ג׳סיקה סטוקהולדר, Coupling
חלק מהאמנים מתכתבים עם הדימוי הגבוה של הפיסול בתולדות האמנות: הם משתמשים ומרפררים לאופן שבו הצגה מוזיאלית של פסל מעניקה לו את משמעותו ואת ההקשר שבו הוא נראה. לדוגמה, בחלל הראשון של התערוכה שמוצגת בגלריית הכניסה של המוזיאון, ניצבת יצירתו של ג׳ף קונס, תלולית פרחים מס׳ 1 (Mound of Flowers No. 1). לפי קונס, היצירה העשויה זכוכית מתייחסת לבנאליות ולקיטשיות שנוגעת ומדברת אל הצופים בניגוד לטעם טוב ומעודן.
קונס מבקש להראות לצופים משהו יפה, דבר שנעים לראותו, בלי לקרוא תיגר וספק על העדפות הקהל. העבודה היא אחת משתי עבודות של קונס הנמצאות במוזיאון, והיא עשויה זכוכית צבעונית שנופחה בעבודת יד מסורתית באיטליה, ומאזכרת קישוטי זכוכית קיטשיים המוכרים לכל. בעבורו, זהו לא קיטש, אלא יופי הבא לידי ביטוי בסנטימנטליות ובנוסטלגיה שמפעיל האוביקט על הצופים. זו אולי היצירה הפיסולית המסורתית ביותר בתערוכה, ומשם והלאה נגלים אל המבקרים עבודות שאינן עונות עוד להגדרה המסורתית של פסל ולרוב מורכבות מחפצים יום־יומיים ושילוב של חומרים ומדיות שונות.
האמן ההולנדי, מארק בייל (Marc Bijl), מציג בתערוכה אופנוע מוטורי המכונה ״מכונת התאבדות״ (Suicide Machine) ולצידו מרוסס בספריי אדום האמרה Ready to Crash and Burn. באוביקטים שהוא יוצר הוא מתייחס באופן ביקורתי לסמלים מהתרבות המודרנית יחד עם ביקורת פוסט־קפיטליסטית. הוא יוצר מיצב איקוני ויחד עם זאת חתרני, באמצעות הצבה של אופנוע כבד, יחד עם טקטיקות השאולות מאמנות גרילה ואלמנטים ויזואלים נוספים המושאלים מפאנק, גותיקה ואנרכיזם. האופנוע הכבד שהוא מציג בתערוכה מתייחס לתפיסה הרומנטית והבנאלית לעיתים של מרד והרס.
מארק בייל, מכונת התאבדות
מגלי ראוס, Arbroath Smokie. צילום: לואיס רונלד
האמנית מגלי ראוס (Magali Reus) משתמשת בעבודה ״Arbroath Smokie״ בבדים וביריעות עור כדי ליצור פסל שאינו מתכתב עם אוביקט קיים. אף על פי כן המראה שמתקבל מעורר אסוציאציות של אוכף, אופנוע או שמיכות רכיבה. במבט ראשון האוביקט שנוצר נראה כדבר שימושי שאפשר לשבת עליו או להשתמש בו, אך המורכבות של החומרים ושילובם, יחד עם אלמנטים דקורטייבים, מרחיקים מחשבה זו והאוביקט שב להיות פסל בעל אסתטיקה קישוטית. ראוס מעוניינת בשפה הגרפית הנוצרת בין שילוב החומרים, כתוצאה מהתבוננות בחפצים יום־יומיים המקיפים אותנו. היא מזהה תכונות בחפצים שמישים ומזמינה את הצופים להתחבר לאסוציאציות שאותם חומרים וצורות מעוררים. המורכבות שבה היא משתמשת בעיבוד החומרים נגלית לאחר השתהות והתבוננות על הפרטים הקטנים המרכיבים אותו.
אוצרת התערוכה, לאונטין קואלווי (Leontine Coelewij), מעידה כי רכישות ותרומות של יצירות אלו למוזיאון ב־30 השנים האחרונות, מדגימות את החופש שלקחו לעצמם אמנים עכשוויים כשהם ניגשים לפיסול, מאתגרים ומרחיבים את גבולות המדיום במהלך היצירה וההצבה בחלל. הגדרת הפיסול מוגדרת מחדש על ידי האמנים בעשורים האחרונים, והמוזיאון גאה להציג זאת באמצעות יצירות הנמצאות באוסף המוזיאון.
התערוכה נאצרה כחלק מפרויקט Stedelijk Turns, שבמסגרתו המוזיאון יוצר מרחב לחוקרים ואוצרים להציג יצירות מאוסף המוזיאון מפרספקטיבות שונות ובהקשרים חדשים בהתאם לתמות שבהן המוזיאון עוסק, לרוב בשיתוף פעולה עם אוצרים וחוקרים חיצוניים. הפרויקט, שהחל ב־2016, מאפשר למוזיאון להציג תערוכות בעלות נרטיבים שונים ולספר שוב את סיפורן של היצירות, ולאפשר לו לשמש – מעבר לארכיב לאמנות ולעיצוב מודרניים – כגוף דינמי המגיב לתמורות חברתיות ופוליטיות, ולתמרן בין העבר, להווה ולעתיד.
איזה גנקן, ללא כותרת. צילום: Delfanne
The post לחקור את ההיבריד באמסטרדם appeared first on מגזין פורטפוליו.
