טבילת האש של האדריכל תומר נחשון בעולם העיצוב הייתה עם כורסה שיצר. העיצוב שלה זרם, הוא היה מרוצה מהתוצאה, אבל אז, הוא מספר, נכונה לו אכזבה: ״אבא שלי התיישב עליה ואמר שהיא לא נוחה. עזבתי אותה בצד למשך שנה כמעט, עד שיום אחד מישהו ראה אותה והביע עניין. את אותו סוף שבוע ביליתי עם הכורסה בסטודיו, ואחרי שהוספתי למשענת הגב שלה כמה סנטימטרים העניין נפתר״. סיפור הכורסה של תחילת הדרך הוא היום אנקדוטה מחויכת עבור נחשון, אדריכל יליד חיפה, בוגר הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, שעשה סיבוב פרסה לכיוון של עיצוב. השנה יציג את רהיטיו ביריד צבע טרי שיפתח בסוף מאי באקספו תל אביב.
״תמיד נמשכתי לעבוד עם הידיים. בתיכון למדתי במגמת אמנות, הייתי בחוג פיסול, עשיתי תכשיטים, נפחות ומה לא. מעבר לכך, לאבי יש סדנה למערכות הגברה ותאורה וכילד הייתי מבלה שם שעות ועוקב אחרי תהליכי העבודה. כשהלכתי ללמוד התלבטתי די הרבה בין אדריכלות לבין עיצוב תעשייתי ובסופו של דבר החלטתי על אדריכלות, כמטריה שמכילה גם תכני עיצוב״.
תומר נחשון. צילומים: מ"ל
צילום: אסף פינצ'וק
עם סיום הלימודים הוא התחיל לעבוד במשרד אדריכלים, אבל שני מקרים אותתו לו שבכל זאת ״משהו לא סגור״ אצלו עד הסוף עם האדריכלות ״הייתי בהרצאה של נגר, שהוא אדריכל בהשכלתו ומלמד נגרות באוקספורד, ומצאתי את עצמי מרותק לסקיצות שהוא הציג ולאופן ההתייחסות שלו לפרטים. המקרה השני היה כשהשתתפתי בסיור בקסטיאל, שהאיר אצלי חשיבה מחודשת לגבי היכולת לקחת דברים פשוטים כביכול, ולתת להם ערך חדש באמצעות מניפולציות של חומרים או פרטים״. נחשון אמנם המשיך לעבוד כאדריכל, אך בערבים היה הולך לבית המלאכה של אביו ומתנסה בעיצוב פריטי ריהוט. עם הזמן הוא הפחית את שעות העבודה שלו במשרד ופתאום, הוא אומר ״הדברים פשוט קרו. התחלתי ליצור ולעצב עוד ועוד, והבנתי שהעיצוב ניצח. שזה מה שאני רוצה לעשות כרגע״.
פריטי הריהוט שנחשון מעצב הם פריטים ייחודיים, One Off , שמגלמים את תפיסתו הדוגלת בעל זמניות ומכוונת ליצירת אובייקטים שיהיו רלוונטיים, לדבריו, גם בעוד מאה שנים. הם נקיי קווים, חפים מטרנדיות, נאמנים לכנות החומר, וקשה להחמיץ את יד האדריכל שחתומה עליהם. ״אני מגדיר אותם כקלאסיקה רעיונית, שמקבלת פרשנות עכשווית באמצעות פרטים או שימושי חומרים לא מקובלים וצפויים. מבחינתי, ההתנסות בחומרים ובפרטים היא במידה רבה לב העניין; הידע הטכני והחומרי שמאפשר לתרגם רעיון לאובייקט מעוצב ולדייק אותו עד הסוף.
״פיתוח של פרט כזה או אחר, יכול לסלול את הדרך לעיצוב חדש, לשפר תפקוד של אובייקט קיים או לשדרג את המופע האסתטי שלו. אני מקדיש לכך לא מעט, ומתרגש מחדש בכל פעם שמשהו כזה נולד״. ברזל, פליז, נחושת, עץ מלא או בטון, מקבלים את מלוא הנוכחות באמצעות הבהירות הצורנית שמאפיינת אותם. ״מה שמרתק אותי זה לחבר בין החומר/ים, הפרטים והתפקוד של האובייקט. חיבור ונכון והרמוני של כל המרכיבים האלה הוא, לשיטתי, הדרך ליצור שלמות״.
צילום: שי אפשטיין
הסדנה שבה בילה כילד, שהייתה גם בית ילדותו של אביו בחיפה, בבית אבן יפהפה שבנה סבו של נחשון, משמשת אותו היום כסטודיו/אטלייה/בית מלאכה. ״זה היה ברור ומתבקש שאתמקם פה, במקום שמבטא מבחינתי ׳פטינה של חיים׳; שהקירות שלו ספוגים ברוח של עשייה יצרנית ויצירתית ושיש לו חלק כל כך משמעותי במה שאני עושה. כל תהליכי הפיתוח של אבות־טיפוס, עיצוב הפריטים והייצור שלהם, מתרחשים כאן, תחת קורת גג אחת. גם חלק נכבד מהציוד שמשמש אותי הוא הציוד המקורי שהיה בסדנה והותאם לצרכים שלי, כמו מכונת תפירה ישנה בת שישים, שרק החלפנו לה מנוע והיא ממשיכה לשרת אותי נאמנה גם היום״.
טכנולוגיות מורכבות יותר, כמו חיתוך בלייזר, הוא מוציא לביצוע חיצוני, וכך גם כשמדובר בכמות של פריטים ״אני לא בנוי לייצר במסה ולא מכוון לשם״. את ההשראה הוא שואב מעולמות תוכן מגוונים, כמו אופנה, מכוניות, גרפיקה וכן, גם מאדריכלות. ״האהבה לאדריכלות מעולם לא עזבה אותי. אני גם מאמין שאחזור לזה בעתיד, אבל בדרך שבדומה לחיבורים שחשובים לי בעיצוב פריטי הריהוט תאפשר לי לחבר את עולמות האדריכלות, העיצוב והאמנות ליצירה אחת עד אחרון הפרטים שלה״.
The post סטודיו נחשון: כורסה למאה שנים appeared first on מגזין פורטפוליו.
