01 // טבע
עם כל הכבוד לאביב שהתפרץ במלוא תפארתו בשבוע העיצוב של מילאנו – שננעל לפי שבועיים – זה שנים רבות שהטבע הוא לא רק רקע, אלא גיבור הסיפור שמעסיק את עולם העיצוב. השנה הוא קיבל במה רשמית, כשהאוצרת פאולה אנטונלי (אוצרת ראשית לעיצוב ואדריכלות ב־MOMA ניו יורק) ״חזרה הביתה״ כאוצרת הטריאנלה של מילאנו, וקראה לילד בשמו: ״טבע שבור״ (Broken Nature). זו לא בדיוק תערוכת עיצוב; בוודאי לא כזו שעוסקת באסתטיקה, בחפצים וברהיטים לרווחת העולם המודרני.
אנטונלי מובילה את תודעת הצופה מ״לייפסטייל״ להתבוננות בצורות חיים, בתהליכים טבעיים ומלאכותיים של בנייה והרס. התערוכה שמה במרכז את מערכת היחסים המורכבת בין אדם לטבע: מאזן האימה בין הישענות על הטבע לכילוי משאבים; השפעות הרסניות של אורח החיים האנושי; ריבוי טבעי, חקלאות והצורך במזון ובמים; צריכה וצריכת יתר; קידמה טכנולוגית ותעשיות מזהמות. מערכת יחסים שאפשר לתאר בשתי מילים: It's Complicated.
לא רחוק משם, במוזיאון המדע על שם לאונרדו דה וינצ׳י, הוצגה תערוכה קבוצתית שעסקה במיחזור, ״פלסטיק ללא רגשי אשמה״. בהזמנת רוזאנה אורלנדי, מכוהנות העיצוב הגדולות של מילאנו, מיטב המעצבים הציעו רהיטים וחפצים שאפשר להפיק ממיחזור הפלסטיק הגודש את העולם וסותם את עורקיו. מחשבות על טבע מתחדש עלו גם בדעתם של אנשי מותג האופנה ז׳יל סנדר, שהזמינו את האמנית האוסטרלית לינדה טג להקים גן צומח במטה החברה במילאנו, בעקבות מיצב דומה שהציגה בביאנלה לאדריכלות בוונציה בשנה שעברה.
חברת אופנה אחרת, COS, הציגה עבודה של האדריכל הצרפתי־לונדוני ארתור מאמו מאני, ששילב בין האורגני לטכנולוגי. המיצב קוניפרה היה עשוי מיחידות־בסיס מודולריות בהדפסת תלת־ממד, במבנה שמדמה צמיחה והתפשטות טבעית כמו־מולקולרית. החומר המודפס הוא שילוב ידידותי לסביבה של ביו־פלסטיק ממוחזר עם נסורת עץ, עוד משאב מתכלה שהשבתו לשימוש מנקה במשהו את מצפוננו. כבונוס, תהליך ההדפסה שהודגם במקום העלה ריח עץ טבעי מעורר סקרנות וזכרונות חושיים.
02 // בית
זכרונות חמים הניעו בוודאי את ההחלטה של מותג הטקסטיל והאופנה מיסוני להציג בית שלם בתוך אולם התצוגה הראשי שלה, תחת הכותרת הקיטשית־משהו Home Sweet Home. מיסוני, המזוהה במיוחד עם דגמי אריגים מרובי צבעים, סרוגים בשיטה ובדגמים הייחודיים שלה, הזמינה את האמנית אלסנדרה רובדה, שמילאה את החלל בסריגה ידנית העוטפת חפצים, עמודים ועצים – מהז׳אנר המזוהה בעשורים האחרונים עם אמנות רחוב (ע״ע שפרה קורנפלד בבית האח הגדול).
את האפקט המרשים השיג המיצב בזכות ההפרזה – לא היה דבר בחלל שלא נסרג או נעטף בסריגה צבעונית, מהטלוויזיה ועד לספגטי שעל הכיריים, דרך התמונות על הקיר, הבגדים על הקולבים (והקולבים גם) – ובזכות ההיפי־שיק הנוסטלגי, עם לוכדי חלומות צבעוניים בעבודת מקראמה ושמיכות טלאים במסרגה אחת, עם ד״ש חמה מהסבנטיז.
ואם כבר בית, אז אין כמו בבית – כך גורסת חברת מוצרי הבית והטקסטיל הסקנדינבית מרימקו, ששכרה לצורך התצוגה דירה קטנה (מעוצבת) ואינטימית בעליית גג, בסגנון Airbnb. ההתכנסות בבית והכמיהה ״להרגיש בבית״ היא אחת המגמות הבולטות בתקופה שבה החיים הפרטיים חשופים כל כך לעין־כל ברשתות החברתיות, במצלמות מעקב ובתוכניות ריאליטי, והשפע הכלכלי מאפשר לדלג בין מקום למקום בעולם ולהיות פחות כבולים למקום אחד. הגדיל לעשות המעצב ההולנדי ג׳וב סמיתס (סטודיו ג׳וב), שעבר לגור במילאנו ממש בימים אלה ולרגל שבוע העיצוב החליט לארח (מוזמנים בלבד) בדירה הפרטית שלו, שהפכה לתערוכה של יצירות הסטודיו.
03 // העולם, הירח ומערכת השמש
מהבית, הטבע והסביבה, עולם העיצוב מפנה את מבטו אל היקום כולו. כדור הארץ אמנם מעסיק את מחשבתנו, אבל אנחנו (או הוא לפחות) לא לבד. העיסוק בירח קיבל השנה דגש מיוחד, במלאת 50 שנה לנחיתת האדם על הירח. קולקציות כלי הבית והרהיטים של דיזל סימנו את המגמה כבר בשנים קודמות, אך הפעם קיבלו תגבורת, עם צלחות הגשה/נוי במראה המזוהה עם כוכבי הלכת השונים במערכת השמש, בדים בגווני ירח ומאדים מבהיקים־מתכתיים, גופי תאורה שמימיים ומערכות מדפים בסגנון משרדי קשוח שמשדר קונוטציה ל״יוסטון, we have a problem״.
סלון התאורה הדו־שנתי יורולוצ׳ה זימן גלקסיות שלמות של גופים דמויי ירח וכוכבים – בין היתר בהרכבים המרהיבים ומרובי החלקים במותג Bocci של המעצב הישראלי־קנדי עומר ארבל; או בגוף שולחני עגול של ארטמידה, המופעל במגע יד וניתן להאיר בו חלקים שונים (כך שגם הצד האפל של הירח נראה לעין). קבוצת העיצוב FAR עיצבה בהאנגר נילופר דיפו תערוכה שהמרכיב העיקרי בה היו בועות אוויר ענקיות בפלסטיק שקוף, שנצמדו מבפנים לקורות המתכת של המבנה, כמו תאי חללית או יחידות מחיה עתידניות. כדי להיכנס לאחת מהן יש לעבור בתא ביניים השומר על לחץ האוויר בבועה.
04 // אור
קרני אור באפילה היו מרכיב־יסוד בלא מעט מהמיצבים והמיצגים. כך במיצב Bodies in Motion של המעצב טוד ברייצ׳ר וחברת Humanscale, שהזמינו את הצופים לרקוד ולהניע את קרני האור בגופם; ב־Raytrace, המיצב של המעצב בנג׳מין הוברט וחברת קוסנטינו, שהורכב מ־750 מ״ר של דקטון, המשטחים האולטרה־קומפקטיים של החברה; או בתצוגת מחול וטכנולוגיה של לקסוס, של יונדאי ושל חברות נוספות שניסו בעיקר לרגש ולהותיר רושם.
בצד הפרקטי אפשר לראות גופי תאורה בהשראת קרני אור לבנות, ביניהן נחש האור הגמיש והאין־סופי שעיצב סטודיו BIG לארטמידה, או גופי תאורה במראה אורגני של עננים רכים ושל בעלי חיים אגדיים, כמו אלה של חברת LZF, שקראה לתצוגה שלה ביורולוצ׳ה ״מספרי סיפורים״. בין גופי התאורה היפים והעל־זמניים היו אלה שעיצב קונסטנטין גרצ׳יץ׳ לחברת FLOS: חמישה גופי בסיס הנראים כמיכלי ענק בניפוח זכוכית שקופה וצלולה, שאביזר התאורה חובק את צווארם. הם נערמים זה על גבי זה כטוטמים או נתלים זה מזה כזקיפים ונטיפים בכל קומבינציה שנחפוץ.
05 // קאמפ
בשעה שמוזיאון ה־MET בניו יורק מסמן את תרבות הקאמפ כמובילה אופנתית ראויה לניתוח, במילאנו היו אלה בעיקר מותגי המותרות שפזלו לכיוון ההגזמה הקיטש־קאמפית המודעת לעצמה. חברת האופנה גוצ׳י הציגה פנטזיית פופ־אפ, מרחב ביניים שבין חנות לבית מגורים, שחלליו סודרו כפינות ישיבה סלוניות, חדר שינה פתייני ופינות עבודה מושכות עין, כששולחן האוכל נראה כמשתה דקדנטי שעומד להתחיל בכל רגע. כמו אצל מיסוני, גם הבית על פי גוצ׳י טבל בצבעוניות פסיכדלית־קמפית, מרובת דוגמאות ומופרזת בכל הבט: טפטים ושטיחים מודפסים התחרו על מקומם עם כריות ברקמת גובלן של חתולים, גולגלות, נמרים מסתערים מבין עלים בסגנון אנרי רוסו ודובוני פרווה על רקע ורוד עז.
למגמה הזו חברו גם ורסצ׳ה ודולצ׳ה וגבאנה. אלה הרחיקו לכת, ולצד חלונות ראווה שופעי צבע וקישוטיות שחיברה בין קומיקס לבארוק, פתחו חנות פופ־אפ שהוקדשה לתופעת האופנה Ugly Snickers. נעלי הספורט העצומות והנחשקות הוצגו בין קירות מכוסים בגרפיטי על גבי רהיטי ממפיס מילאנו מקוריים משנות ה־80, וצוות אמניות עמד לרשות הקונים שמעוניינים בציור והדבקה של עיטורים לפי בחירה על הנעליים, שיהיו עוד יותר עמוסות והרבה יותר אישיות.
לרוח הקאמפ נענות גם סדרות המוצרים עתירות הדמיון וההומור של Seletti ו־Qeeboo, עכברים וקופים האוחזים בגופי תאורה (של המעצב מארקאנטוניו ראימונדי מלרבה) צמחו השנה לממדי שנדלירים המשתלשלים מצווארה של ג׳ירפה בגודל טבעי. כורסאות פלסטיק גרוטסקיות (של סטודיו ג׳וב) בצבעי ממתקים וכלי אוכל מעוטרים במראות ג׳נק פוד מעוררי בחילה (של מאוריציו קטלן).
06 // לבן ואריסטוקרטיה חדשה
אם בשנים האחרונות למדנו שהצבעים הנייטרליים ״באמת״ הם גווני העור – מחום שוקולד ועד ורוד חיוור – הרי שהשנה חלה תפנית ומסתמן שובו של הלבן. הלבן החדש הוא לבן טבעי, כזה שיש בו נגיעות של חול ועץ, אדמה ומים. הוא שקט, רב שכבתי כמו קיר מתקלף שנושא את משא השנים; נוטה להכיל תת־גוונים מכל קשת הצבעים, בתנאי שיהיו חיוורים ומרומזים בלבד; ופרט למקרים שבהם הוא מופיע כקרני אור באפילה, לעולם אינו בוהק וסטרילי (בניגוד ללבן של שנות ה־90).
שלוש דוגמאות של לבן על לבן אפשר היה לפגוש בבית העיצוב של רוזנה אורלנדי. הראשון, בתערוכה Waste No More שאצרו לי אדלקורט ופיליפ פימנו למותג האופנה האמריקאי איילין פישר, שחרת על דגלו אתיקה של מיחדוש ושימוש חוזר במוצריו. בגדים שהושבו לחברה לאחר שימוש עברו תהליך של מיון, טיפול וחזרה לשוק כפריט יד שניה, כבגד מורכב מכמה בגדי עבר בתפירה מחדש או בליבוד ופריסה של שטיחי קיר – תמונות רכות שנושאות פה ושם תזכורת רפאים לבגדים שמהם נוצרו. אדלקורט, בדרכה האלגנטית, מכנה את שכבות הלבן הבלתי אחידות Whispering White.
המעצב הניגרי־אמריקאי איני ארצ׳יבונג יצר לחברה הבריטית Se קולקציה שנייה של רהיטים וחפצים ביתיים. בין הרהיטים – שרובם בהשראת צורות טבעיות ומשדרים אריסטוקרטיה נינוחה – בלטו מוביילים, עבודות קיר וספות אמורפיות בהשראת קומבינציות שונות של חלוקי נחל; בגווני לבן, כמובן.
גם המעצב ההולנדי פיט היין אייק בחר השנה במנעד לבן דומיננטי, מוכתם פה ושם בגווני העץ הטבעי והגושני שמזוהה איתו. בכניסה לחלל התצוגה הציב שולחן אוכל מרהיב בפשטותו, שעל גביו קולקציית כלי קרמיקה לבנים בעבודת יד, שנראים כאילו נוצקו ישירות מרישום סקיצה באוויר. באמצעים פשוטים נוצר מראה שמעורר אסוציאציה למוזגת החלב של ורמיר ולמורשת הטבע הדומם של האולד מאסטרס ההולנדים.
07 // קראפט
את החזרה לפשטות אפשר לזהות גם בנטייה של המותגים החזקים לשלב בקולקציות שלהם מלאכות מסורתיות. חלק מהן עברו הסבה לקראפט מתוחכם, בהדפסת־תלת ממד ובחומרים חדשניים, אך רובם הגדול מקדשים את שימור היידע הישן והחייאת המלאכה הידנית. חברת התיקים LOWE הזמינה יוצרים מיפן ומהפיליפינים לקלוע סלים, תיקים וחפצים פואטיים ממש מקש ומעור. ויטרה הציגה סדרת אגרטלי קרמיקה בעבודת יד של האחים בורולק, בצבעי חופי בריטני האהובים עליהם.
המעצב הספרדי אלוורו קטלן דה אוקון מציג מדי שנה אצל רוזנה אורלנדי סדרת גופי תאורה קלועים בקליעה מסורתית על בסיס בקבוקי פלסטיק ממוחזרים. את הקולקציה השנתית הוא מייצר בקהילות אתניות שונות ברחבי העולם – חלקן בסכנת הכחדה וחלקן חיות באזורי אסון משתקמים, כמו אינדונזיה אחרי הצונאמי. בשנה שעברה הציג שטיח תקרה אבוריג׳ינלי מאוסטרליה והשנה היו אלה אהילים קלועים מתאילנד. לצד אלה הציג חידוש טכנולוגי של שילוב רשת נחושת קלועה הנמסה לתוך כלי קרמיקה בשריפה מבוקרת. ״קליעה וקדרות הן שתי המלאכות השימושיות הקדומות ביותר שידעה האנושות״ הוא אומר.
08 // מסעות
מסעות ומפגשים בין תרבויות ברחבי העולם מעסיקים גם את אנשי סטודיו Another View – שיוצרים זה מספר שנים סדרה של חלונות המשלבים צילום, עיצוב, אמנות ותרבות. שלושת חברי הקבוצה, שבסיסה במילאנו, מאתרים חלון במקום כלשהו בעולם ומצלמים את הנוף הנשקף בעדו במשך 24 שעות ברצף. את התוצאה הם מקרינים על גבי מסך ממוסגר בשיחזור מדוייק של החלון המקורי. נהר הגנגס מעולם לא נראה קרוב ואמיתי יותר וכך גם החוף בקופנגן – מזריחה ועד שקיעה. עבודותיהם הן שעונים בני 24 שעות, שאינם מראים את השעה, אך אפשר לכוונם לפי רצוננו: לזמן מקומי או לאזור הזמן המקורי שבו צולמו, כך שנוכל להיות בשני מקומות בו זמנית.
מסעות דמיוניים הציעה גם התצוגה של לואי ויטון. החברה שצמחה מייצור תיקי עור וארגזי מסעות, מזמינה כבר כמה שנים מעצבים מהשורה הראשונה ליצור רהיטים וחפצים בהשראת מסעות בעולם. חלק מהתוצרים של מעצבים כמו האחים קמפנה, טוקוג׳ין יושיוקה, מרסל וונדרס ופטריסיה אורקיולה מתקפלים, נארזים ויכולים לענות להגדרת ״חפצים נוודיים״, אבל חלקם התרחקו מהכוונה המקורית ורק מעבירים תחושה של שהות בחיק טבע עם קריצה אנושית. יפה במיוחד הקולקציה החדשה של סטודיו רו־אדג׳ס – שי אלקלעי ויעל מר – שהושקה בתערוכה. לאחר שיצרו בעבור לואי ויטון סדרת כורסאות ״קונצרטינה״ נפרסות ומתקפלות, הפעם עיצבו סדרה של כסאות שבזכות הריפוד והחלוקה למשטחים נראים כדמויות אנימציה אנושיות או חיות מחמד.
חברת מורוסו ציינה 10 שנים לקולקציה האפריקאית הראשונה שלה, בשילוב רהיטים קלועים שעיצב רון ארד עם דייגי דקאר שבסנגל; וריאציות על בדי ריפוד אפריקאים לרהיטים של ארד, של סטודיו פרונט ושל טורד בונטייה, ותוספת של מסכות אפריקאיות מרהיבות, עוד פריט ששינה פונקציה וחלחל לתמונת החיים המערביים, כמקור השראה ותחושת קרבה לחיי פרא. חברה ממאוריציוס ניסתה לשחזר את החוויה התיירותית המושכת של האי בקולקציית רהיטים שמתבססת כולה על הטבע המיוחד למקום – כוננית מדפים עשויה יציקת חול מהחופים הלבנים או אחותה בחול וולקני שחור; ארונות ושולחנות בעלי רגלי ענפים, בהשראת עצי היערות הטרופיים.
09 // טכנולוגיה
השפעת הטכנולוגיה על החיים במאה ה־21 ממשיכה להעסיק את חברת סוני היפנית, שהפעם הפנתה זרקור לשאלת האוטונומיה של מכשירים רובוטיים והתקשורת שלהם עם בני האדם. גם מי שהסתכל בסקרנות אינטלקטואלית על מנורה העוקבת אחר תנועת יד אנושית, או על כדורי ענק המגיבים לחיישן ששולח אותם להתגפף איתנו, נמס כליל במפגש עם אייבו, הכלב הרובוט. קשה להבין איך עיני המצלמה שלו, הפה והגוף הנראה כצעצוע מכני, מצליחים להפיק את מנעד ההבעות ושפת הגוף שהופכת את הצופים המתוחכמים ביותר לחבורת ילדים שמחים.
ביטוי אחר לטכנולוגיה מתקדמת הציע סטודיו ננדו, בגישה המיוחדת לו: הקרנת אור על שדה של 17 אלף פרחים אחידים, עשויים מיריעת פילטר מקטב, הטילה צל שנע והשתנה כך שנראה כתנועת הפרחים במשב רוח בלתי מורגש. כך ניסה המיצב ״משב רוח של אור״ להעביר מסרים בין החושים השונים, והיווה עדות נוספת למגמת ה״לבן על לבן״.
10 // מכירות
חברת קרטל חילקה את מוצריה למשפחות וייחדה את התצוגה שלה בסלון הרהיטים ל״הצעות הגשה״, שנועדו יותר מאשר לקהל של שבוע העיצוב בעיקר לעיניהם של נציגיה בעולם. מנהלת השיווק והקמעונאות של החברה – לורנצה לוטי, ביתו של מנכ״ל ובעלי החברה – ניסחה זאת בפשטות: ״אם הרהיטים שלנו לא מוצגים כמו שצריך, הם לא יימכרו״. באופן דומה גם חברת ויטרה השוויצרית הציגה סביבות ביתיות בארט־דיירקשן מוקפד וצבעוניות יוצאת דופן, שהבליטו את רהיטי החברה בסביבות מגורים ועבודה שונות.
MOOOI בחרה השנה בתצוגה מצומצמת ועניינית. לצד חשיפה של מעט מוצרים חדשים, שטיחים של סטודיו פרונט שהובילו את התצוגה וגופי תאורה במראה מסיכות רובוטיות (חלקן מזמרות), החברה פרסה את הפורטפוליו שלה והדגישה את חיפויי הקיר הרכים והטקטיליים במגוון מרהיב של דוגמאות וחומרים. בין אלה בלט אריג ג׳ינס דנים כהה מעוטר ברישומי נחושת עדינים, המיוצר בהודו.
״כולם מנסים להציג סטייטמנט ולבלוט יותר ויותר, ובסופו של דבר צריך לזכור שאנחנו פה כדי למכור רהיטים לאנשים״, אומר הנס לנסוולט ההולנדי, שבשנה שעברה הציג את תערוכת היחיד הקונספטואלית של מרטן באס May I have Your Attention Please. השנה החליט לנסוולט על גישה ישירה ועסקית, ומתוך ביטחון במה שיש לו ביד הציג שואו־רום זמני באחד ממתחמי התערוכות היותר ״קוליים״ במילאנו, ונטורה צ׳נטרלה. הקולקציה של לנסוולט מורכבת משמות כוכבים כמו באס, רם קולהאס, פביו נובמברה וגם אירנה קרוננברג ואלון ברנוביץ׳ הישראלים, שלראשונה עיצבו בהזמנתו צמד כסאות – ״ניו צ׳סטרפילד״ – בגוונים ״הנכונים״ ורוד רך וירוק פיסטוק, ששלטו בלא מעט מהתצוגות.
לא רחוק משם הציג באס את המשכה של אותה תערוכה מהשנה שעברה. תחת הכותרת I Think Therefore I Was (פראפרזה על ״אני חושב משמע אני קיים״ של דקארט), הוא הציב מאות מסכי טלוויזיה שמשדרים במקביל המוני ״ראשים מדברים״ – חלקם מוכרים כמו אובאמה, מדונה או נתניהו וחלקם זרים. בתוך הקקופוניה הזו, מי שעצר לרגע והקשיב, שמע את כולם אומרים רק דבר אחד – I think. באס מיטיב להצביע על הבלבול ועומס היתר שאופף את חוויית שבוע העיצוב, ובאותה נשימה מזכיר לנו שמה שהכי חשוב הוא להמשיך ולחשוב.
The post מילאנו 2019: אין כמו בבית appeared first on מגזין פורטפוליו.