Regarding the Curved Earth / וולטר מק׳קונל
אוצרת: שלומית באומן
המיצב הטוטלי של וולטר מק׳קונל מזמין את הצופה לנגיעה והתרחקות באופן בו זמני. מצד אחד הוא שואב לתוכו ומצד שני מחיצות חצי שקופות מונעות קרבה ממשית אל האוביקט המפוסל. גושי חומר גולמי ולח המפוסלים כקפסולות נוף מרוחק ואין־סופי, נוכחים כבלתי מושגים מאחורי מסך של ניילון המשמר ומזיע את הלחות של החומר, מסקרן ומושך להתבונן בעדו אך אינו מאפשר לצופה להתקרב למציאות שבתוכו.
הנוף העטוף הוא סוג של פנטזיה של נוף טבעי שמשולבות בו מספר דמויות, מעין פורטרטים עצמיים של מק׳קונל, הניצבים בתוך סביבה בבדידות מזהרת. דמותו של מק׳קונל נסרקה באמצעות סורק תלת־ממד המאפשר יצירת קובץ בדמותו והדפסתו בגדלים שונים כדמות הלוקחת חלק במיצב.
מק׳קונל מסתכל על הטבע ממרחק, ספק מהר גבוה, ספק מהחלל. המושג ״טבע״ שחוזר ביצירתו במיצבים שונים שיצר הוא מנוכר ומרוחק. זהו טבע כמושא של כמיהה מרוחקת כמו נוף פנורמי פנטסטי הניבט מתצפית גבוהה ביום אביך. ההתבוננות בנוף דרך אובך זה היא בינארית: אנחנו יכולים להיות חלק ממנו – כלואים בתוכו, או להתבונן בו מבחוץ, מרחוק, כמודל של נוף בלתי מושג.
מק׳קונל יתארח במהלך חודש מאי בבית בנימיני במסגרת תכנית רב שנתית של שהות אמן בתמיכתה של קרן AIDA. מטרת התכנית – שמק׳קונל הוא הראשון שהוזמן להשתתף בה – היא לאפשר לאמני קרמיקה בולטים בזירה הבין־לאומית לשהות בחלל הגלריה של בית בנימיני ולבנות בה מיצב חדש תלוי מקום שיוצג כתערוכה לקהל הרחב.
שיח אמן: יום שישי 17.5 בשעה 10:00
רוח קדים / ליאב מזרחי
אוצרת: שלומית באומן
רוח קדים נושבת מהכדים. זיכרון החושף שכבה אחרי שכבה של העומק ההיסטורי של כדים יווניים עתיקים. ציורים של כדים הבוחנים את השאלה מהם ציורי הכדים המשקפים את רוח התקופה של ימינו? כדי ההיסטוריה של ההווה? של זהות, לאום ומגדר?
ליאב מזרחי מצייר כדים. הוא יוצר כדים, חולם כדים נכנס אליהם ויוצא מהם בדרכים שונות ומשונות. הוא מצייר על נייר אך מתכתב באופן אובססיבי עם הכד כסוג של קנבס נוסף, ובוחן את המתח שבין ייצוג של כד לזה הממשי. הוא נכנס לחלל של בית בנימיני (בית של כדים בעצמו) וחוקר את מערכת היחסים שלו עם הכד כישות עצמאית, כחלל, כרחם, כגוף, כעולם, כפרגמנט, כשביר, כארכיטיפ המלווה את התרבות האנושית משחר ההיסטוריה.
ליאב מזרחי, רוח קדים. צילומים״ מ״ל
הציורים של מזרחי עוסקים במיכל ותחולתו, במוות ובהתחדשות. לעיתים הכד הוא איבר בגוף, לעיתים הוא חלק מהנוף, לעיתים הוא כיסוי ראש. ציורי הכדים מתכתבים עם המציאות הישראלית הכואבת, עם שאלות עמוקות של זהות אישית, לאומית ומגדרית.
במרכז התערוכה יוקרן וידאו ובו מזרחי – הממוקם בתוך כד מצויר גדול – מכסה את גופו באובססיביות בציור של גרעיני חמנייה. גרעיני החמנייה המייצגים תרבות ישראלית עממית, מתכתבים עם העבודה של איי וי וי שייצר כמויות אדירות של גרעיני חמנייה מפורצלן. בעוד איי וי וי מוחה באמצעות גרעיני החמנייה הקרמיים על ההשלכות הקשות והמורכבות של השלטון הקומוניסטי בסין, מצייר מזרחי גרעיני חמנייה על גופו כאורנמנט דחוס המגן על גופו אך משתלט עליו בעת ובעונה אחת, כרוצה להשתייך ולהתבדל. הוא הופך את עצמו לתכולת הכד, לאוביקט, כיוצר טרנספורמציה בין פנטזיה למציאות, ובין האישי לחברתי.
שיח גלריה: יום שישי 28.6.19 בשעה 11:30
השתקפות / נועה פיין וליאור וגימה
אוצרת: עינב ברנס אליאס
התערוכה ״השתקפות״ מבקשת לגעת במתח המתקיים בין בבואת האמן לבין יצירתו. נועה פיין בוחנת בעבודתה את השינוי התודעתי, הפיזי והנפשי שמגיע עם תהליך ההיריון והלידה. בעבודתה פיין מבקשת לשים את פוקוס ההתבוננות בהורה ובזוג העוברים תהליכי שינוי צורני בזהותם, אם בזהות האישה ואם בזהות הזוגית שמקבלת ביטוי ומקום אחר עם הקמת המשפחה.
פיין יוצרת קבוצת פרחי זכוכית, בשרניים, צבעוניים, המשדרים תשוקה, חיים ועוצמה. בהמשך צבעי הפרחים מתחילים לדהות וצורתם נמתחת, מתעוותת עד שאי אפשר לזהותם יותר כפרחים. צורת הפרחים עברה מתיחה כה גדולה עד שלא ניתן לקשר אותם עם נקודת ההתחלה של צורתם, הם שקופים ערומים ומרוקנים. הגלגול המטמורפוזי האימהי מעסיק את פיין ושואל שאלות על זהות נשית, הקרבה ושייכות.
נועה פיין. צילום: מיכאל מזרחי
ליאור וגימה. צילום: עמי ארליך
עבודתו של ליאור וגימה עוסקת בנושאי שוליים, המלווים אותו לאורך השנים. בתערוכה ״השתקפות״ מציף וגימה שאלות מורכבות על כל מה ומי שלא נמצאים במיינסטרים התודעתי. בעבודתו הוא מתעניין במתח הנוצר בין מצבי הקיצון של מצבי השוליים ונותן להם ביטוי דרך הזכוכית בטכניקת Pate De Verre. בסדרת הקליפות לדוגמה, וגימה בוחן את הקליפה שנזרקה ואין בה עוד שימוש. חשיבות הקליפה והחיוניות שלה בצמיחת הפרי, התפתחותו ושמירתו הופכת בן רגע לריקה מתוכן מיד עם קילופה, ומשאירה קליפה מיותמת מיותרת ושולית.
ההתעכבות שלו על מצבי השוליים הנסתרים מן העין סוחפת אותנו להתבוננות פנימית על קליפות חיינו שנשארות מאחורף ועל התוכן שהן הכילו בעבר ואולי עדיין מכילות.
The post וולטר מק׳קונל, ליאב מזרחי, נועה פיין וליאור ווגימה בית בנימיני appeared first on מגזין פורטפוליו.
