את פרויקט המזחים הצפים הגה האמן כריסטו כמעט לפני 50 שנה, ב־1970, יחד עם אישתו ז׳אן־קלוד. יחד הם ניסו להביא אותו לכדי מימוש מספר פעמים במקומות כמו ארגנטינה ויפן, אולם לא הצליחו לקבל את האישורים הנדרשים. כריסטו לא הפסיק לחלום ויצר שרטוטים וציורים שממחישים את האפקט המדהים של המזחים הצפים, שאיתם נפתח הסרט ״המזחים הצפים של כריסטו״, שיוקרן בסוף השבוע בפסטיבל דוקאביב.
לבסוף, בשנת 2016, הצליחו כריסטו והצוות שלו לקבל אישורים להוציא את הפרויקט אל הפועל באגם איזאו בצפון איטליה. האמן שעטף בבדים את הרייכסטאג, פרש וילון על עמק בהרי הרוקי וכיסה שטח עצום ביפן בשמשיות, לא חשב שזו בעיה גדולה לפרוש על פני האגם יותר מ־200 אלף קוביות פוליאתילן עטופות בבד.
הסרט מלווה את כריסטו ב־100 הימים שלפני פתיחת הפרויקט הגרנדיוזי. ז׳אן־קלוד, שנפטרה ב־2009, לא זכתה לראות זאת, אולם היא מלווה את כריסטו בכל מקום והוא לא מפסיק להזכירה. דמותו של האמן נגלית לאט לאט, דווקא במניירות הקטנות, בנקודות שהוא מתעקש להדגיש, באופן שבו הוא מתייחס לקהל שוחרי האמנות ולהבדיל – באופן שבו הוא מתייחס לילדים שהוזמן לדבר בפניהם ובאופן שבו הוא עובד עם הצוות שלו.
המזחים הצפים של כריסטו. צילום: וולפגנג וולץ
כריסטו מעיד על עצמו שהוא בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי: הוא אינו מתרשם מהחוויות ומהתקשורת הווירטואליות, מה שחשוב לו הוא החוויה ב״עולם האמיתי״ – דברים שאפשר לגעת בהם, להרגיש אותם, ובמקרה הזה גם ללכת עליהם. התחושה של ההליכה על המים היא בעלת חשיבות עליונה מבחינתו, וגוררת ויכוחים רבים ואתגרים הנדסיים מורכבים; אבל כריסטו לא מוותר.
ימי ההקמה הם רבי מתח ומצריכים השתתפות של צוות גדול מאוד מתחומים שונים. הרעיון הוא ליצור רצף של מזחים צפים באורך של שלושה קילומטרים המחברים עיירה לחופי האגם עם אי קטן במרכזו, שגם אותו מקיפים במשטח צף. על מנת לקבל את האפקט הגלי, שבו המזח מתאים עצמו לתנועת המים, היה צורך לבנות אותו מקוביות פלסטיק חלולות המחוברות כחוליות. עליהן נפרש בד טכני בצבע כתום־זהוב בולט למרחוק.
הרגעים בסרט שבהם כריסטו נוכח בהתגשמות החזון שלו ושל רעייתו הם המרגשים ביותר. הוא שב וחוזר על המילים ״זה ממש ללכת על המים״, חיוך גדול נפרש על פניו – שרוב הסרט מרצינות – ועיניו נוצצות מהתרגשות. האפקט הוויזואלי של המזחים הזהובים באגם הכחול־ירוק הוא לא פחות ממדהים. המוני האנשים שמילאו את המזחים עם הפתיחה נרגשים ועל פניהם חיוך ילדי אל מול ה״פלא״ הזה. נראה שלכך בדיוק כריסטו כיוון.
צילום: אלכס פרקוביץ׳
אבל ההצלחה מביאה איתה גם בעיות לוגיסטיות: מסתבר שהגיעו הרבה יותר אנשים מהמתוכנן ויש חשש שהמזחים לא יעמדו בעומס, מה גם שמזג האויר אינו מאיר פנים ורוב הזמן גשם ורוחות סוערות מאיימים על המזח. שיא המתח נרשם כשילדה בת שש אובדת על אחד המזחים. כיוון שהמזחים אינם מגודרים היה חשש שהילדה נפלה למים. הדרמה לא ארכה זמן רב והילדה נמצאה.
את הפרויקט מימן כריסטו בעצמו, מההכנסות שהניבו לו מכירות יצירות האמנות שלו. אחת הסצנות המעניינות היא כשאספן אמנות מגיע לשואו־רום שכריסטו פתח בעיירה, ובו מוצגים הציורים והרישומים של המזח בעת שהיה עוד רק חלום. האספן מתרעם על כך שמחיר היצירות, שראה כמה שבועות קודם לכן, עלה באופן דרמטי. מנהל הצוות של כריסטו מסביר לו את הסיבה לשינוי: ההבדל בין מחירו של חלום למציאות.
את הסרט חותמת תמונה של כריסטו במדבריות אבו דאבי, שבעה חודשים אחרי פרוייקט המזחים הצפים. כאן הוא כבר מדמיין את ה״מסטבה״ – וריאציה על מבנה קבר קדום – שיבנה כאן. אנחנו כבר יודעים שהמסטבה הזו, בדמות 7,500 חביות, תצוף באגם הסרפנטיין בלונדון בקיץ 2018.
המזחים הצפים של כריסטו (Walking on Water)
ארצות הברית / איטליה 2018, 100 דקות, אנגלית ואיטלקית, כתוביות בעברית ובאנגלית
סינמטק תל אביב: שישי 24,5, שלישי 25.5
מוזיאון תל אביב: שבת 1.6
The post כריסטו: ״זה ממש ללכת על המים״ appeared first on מגזין פורטפוליו.
