מי: האדריכל טיל ובר, האחראי על החומרים והצבעים בחברת ויטרה
איפה: מכללת שנקר, רמת גן
מתי: יום שני, 29.4
מה: הרצאה במסגרת ביקור של ובר בהזמנת המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר
01. ״טקסטיל נותן לחלל אופי כמו טי־שירט שאנחנו בוחרים ללבוש״
משרדים נראים היום אחרת מבעבר, אין בהם רק את כורסאות המנהלים מהעור החום. המשרד היום הוא מקום שמחליפים בו רעיונות, ואפשר להיות נועז בעיצוב שלו. זו אחת הסיבות לכך שבוויטרה אנחנו רוצים להיות מזוהים לא רק עם העיצוב של הכיסאות והספות שלנו, אלא גם עם פאלטה יחודית של צבע וטקסטיל.
אחת הדרכים לעשות את זה היא על ידי שימוש נבון בטקסטיל, אחד הדברים העתיקים ביותר שאנחנו מתעסקים איתם כבני אנוש – עור, פרווה – כביטוי של תרבות וזהות. טקסטיל נותן לחלל אופי כמו טי־שירט שאנחנו בוחרים ללבוש. כמובן שזה גם עניין של טעם, אבל יש לנו היום יותר חופש להעניק אופי לרהיטים ולחללים. מספיק להסתכל על עולם האופנה כדי להבין את זה, וזה מה שאנחנו עושים בוויטרה.
02. ״אתה יכול ליצור משהו שאתה לא אוהב, ולהבין את הערך שלו״
אחד הדברים הכיפיים בעבודה שלנו הוא ליצור קומפוזיציה צבעונית, אבל האתגר הוא להבין איך לעשות את זה כמו שצריך. להרכיב את הפאלטה הצבעונית שלנו זה מלאכת אוצרות. זה לא מקרה שהגוונים של הצהוב או של האדום בקולקציה מסוימת, או אצל מעצב מסוים, מתאימים אחד לשני. יש הרבה מחשבה מאחורי זה.
אחרי שהחלטת על פאלטה צבעונית, אתה יכול להכניס הפתעה, משהו רענן, טוויסט, בוסט של אנרגיה. אם אתה מודע לצבע אתה יכול ״ללחוץ על הכפתור״ וליצור משהו שאתה לא בהכרח אוהב, אבל שאתה מבין את הערך ואת הסיבה לקיום שלו. אתה יכול ליצור אווירה שאתה רק רוצה לשבת לרגע בפנים ולנוח, גם אם זה לעולם לא יהיה הבית שלך. אתה יכול ליצור עולמות שלעולם לא תתכנן לעצמך, אבל תוכל להרגיש בהם בבית, ושגם אנשים שלא יבינו את הבחירה שלך, יוכלו להרגיש ולהעריך את ההשקעה.
03. ״חשוב לזכור שבמילאנו אין שום דבר מקרי, הכל בחירה מתוכננת של צבעים וצורות״
התצוגה שהצגנו השנה בשבוע העיצוב של מילאנו התבססה על ארבעה טיפוסים: הבוהמיין, הנווד המודרני, האספן והיזם גלובלי. שאלנו את עצמנו על האמנות שהם אוהבים, מה הם אוהבים לאכול, איזו מוזיקה הם שומעים. התחלנו לעשות לוחות השראה שקשורים לסיפורים שלהם, קצת כמו לצייר עם אוביקטים, ליצור קומפוזיציה בחלל. ולמרות העבודה המדוקדקת שכללה סקיצות מפורטות כדי לקבל את התחושה הרצויה, עד הרגע האחרון לא הייתי בטוח במאה אחוז. יש לי הרבה ספקות, זה חלק מהתהליך היצירתי.
החלל שיצרנו לאספן קיבל הכי הרבה תגובות. הקומפוזיציה הייתה ברורה, בחירת הצבע מקודדת. זה גרם לאנשים לחייך, להתרגש, וגם לנו. כל אחד התאהב במשהו אחר: בעבודה של ג׳ף קונס, בשטיח הכתום של פרונט, במראה הכללי. אבל חשוב לזכור שלא היה שם שום דבר מקרי, הכל בחירה מתוכננת של צבעים וצורות.
04. ״אני רוצה לשלוט בתמונה״
הסיבה שבגללה אנחנו מציגים במילאנו סביבות שלמות שהמבקרים לא יכולים להיכנס אליהן, היא הרצון שלנו ליצור את התמונה האחת שכולם יראו. ברהיטים עצמם אפשר להתנסות בחלל הציבורי, אבל אני רוצה לשלוט בתמונה. ויש גם את ענייני הביטוח של החפצים ואת המחשבה על מה יקרה כשמאות אלפי אנשים יעברו שם.
05. ״הלה יונגריוס אוהבת את חוסר השלמות״
הלה יונגריוס התחילה לעבוד עם ויטרה ב־2005 עם ספת פולדר, שמה שמאפיין אותה הוא כריות בגדלים שונים וטקסטילים מסוגים שונים; היא אוהבת את חוסר השלמות. היה לנו קשה למצוא את הגוונים האדומים שיתאימו אחד לשני, עד שלבסוף ויטרה ביקשה ממנה להיות הארט דירקטור של צבע וטקסטורה: יש לה את הזמן לחקור ולחשוב שלנו כחברה אין.
התוצאה היא שאנחנו אוצרים ומייצרים את הצבעים שלנו. כיום לכל מעצב יש ספריית צבעים מתוך ספריית הצבעים השלמה שלנו, ולהסתכל על הצבעים שכל אחד מהם משתמש, זו דרך מעניינת לראות את האופי של מעצב, להבין קצת איך הוא עובד, דרך צבע.
The post 5 דברים שלמדתי מטיל ובר appeared first on מגזין פורטפוליו.