Yuval:
הי איריס, בוקר טוב. מה קורה?
Iris:
בוקר טוב 
הכל טוב מתכוננים לסוף השבוע
Yuval:
מגניב. ספרי בכמה מילים מה הולך לקרות?
Iris:
אנחנו פותחים את תערוכת המקרר השלישית, אירוע אמנות של שלושה ימים שיתפרס על כל מתחם המקרר. אבל הכי חשוב: אנחנו פותחים מקום חדש, עצמאי, גלריה והתחלה של בר
Yuval:
התחלה של בר. אהבתי…
תעשי רגע תקציר הפרקים הקודמים לטובת מי שלא עקב: מהו המקרר?
Iris:
גם אני לא תמיד עוקבת…
המקרר הוא חלל אמנות שפועל בתוך בית הקירור לשעבר של השוק הסיטונאי של תל אביב שפעל שם כ־35 שנה. כשהשוק עבר לצריפין גם בית הקירור סיים את הגלגול הראשון שלו ועמד ריק כעשר שנים. עד לפה פרק א׳. ב־2015 ושלהי 2017 גילי זיידמן ואנוכי קיימנו בו תערוכות פופ־אפ גדולות. בין תערוכה לתערוכה המקום נשאר ריק, אבל לפני שנה וחצי היה טוויסט בעלילה והמקום נפתח מחדש והפעם כחלל לסטודיואים. זה היה פרק ב׳
Yuval:
ועכשיו?
Iris:
עכשיו גילי זיידמן, מייסדת־האם, עברה להיות האוצרת של מוזיאון ערד, והאמן והאנימטור שחר דיויס הצטרף אלי וביחד פתחנו לפני חודש גלריה עצמאית במקום ואנחנו מתכננים להפעיל גם בר. האירוע הקרוב הוא חגיגה של כל ההתחלות האלו בהשתתפות 50 אמנים והמון הפתעות, יוזמות ורעיונות מסביב. בעתיד המזהיר יהיה פעילות שוטפת של הגלריה
איריס פשדצקי. צילום: טלי אלמליח
טלי או, criminals
Yuval:
יפה! למי המקום בכלל שייך? של מי היה השוק הסיטונאי?
Iris:
שאלות גדולות. אין לי מושג של מי היה השוק… אולי של תנובה? בכל מקרה בית הקירור היה תמיד בבעלות פרטית וגם היום המקום בבעלות פרטית. אחד השותפים היה הבעלים עוד בתקופת השוק ויש לו סיפורים נהדרים על כל התפוחים והריחות של הנקטרינות שהיו במקררים
Yuval:
נחמד! כמה סטודיואים/אמנים פועלים כיום במקרר? ומי הם?
Iris:
יש 23 אמנים ויש מקום לעוד קצת זה מאוד מגוון, יש אולפן הקלטות של רן בגנו, הרבה אמנים פלסטים, קצת מעצבות, אנשי וידאו, ציירים וציירות. חלק מהם גם ישתתפו בתערוכה הקרובה: עלינא דקל, טליאו, רונית מירסקי, עידו דגן, שירה משולם חיזקיה, אורנה שפירא, מיקל לזר, גבירה חכם וג׳ני איגליץ. מקווה שלא שכחתי מישהו. חוץ מזה עשינו קול קורא, הזמנו אמנים להצטרף, ובתערוכה יהיו 50 אמנים, כולל רננה נוימן (כפרה עליה) שבאה מניו יורק במיוחד כדי להציב את העבודה שלה
Yuval:
כמה גדול המקום, והסטודיואים?
Iris:
המקום כולו 1,900 מ״ר, אבל לא הכל פעיל. והסטודיואים במגוון גדלים, 10-70 מ״ר. שאספר על עוד תכנונים?
Yuval:
כן!
Iris:
יאללה
ביום שישי יהיה שיתוף פעולה עם רובין פוד, מיזם מחיפה שמפעיל מסעדה שלמה שמתבססת על ירקות ופירות שהיו מיועדים לזריקה מטעמי תרבות השפע, והם הופכים אותם למטעמים. הם באים אלינו, עם שלל המתנדבים והפעילים שלהם ויכינו ארוחת שף ומסיבת שוק צהרים. כל זה ביום שישי. אני מקווה שמשהו מהחיים הקודמים של השוק יתחבר עם התערוכה ועם הגלגול הנוכחי של המקום.
יש גם הופעה של ארגז חול, פעילויות וסדנאות לילדים גם בשישי וגם בשבת, ובשבת אנחנו עושים הקרנת מחווה מיוחדת לשלי פדרמן, אמנית וידאו שנפטרה לפני כמה שנים. אנחנו נקרין את סלפיש, עבודת וידאו שלה, בסטודיו של רן בגנו, שהזכרתי מקודם שכתב את המוסיקה לעבודה.
חשוב לומר שאף אחד לא מקבל תמורה, כל האמנים שותפים בהתנדבות וכולם גם לוקחים חלק בהפקה, בהקמה, ובשיווק. זו הפקה לגמרי diy בלי תמיכה מוסדית או עירונית או כלשהי. אני חושבת שמשהו מהאופי של ההתמסרות של כולם מחלחל גם לאופי של התערוכה. בכל מקרה, כולנו מאוד מתרגשים ומתלהבים מההזדמנות הזו
איתי מרום, Dogs
מיטל קובו, הצד השני
רלי דה פריס, שארית. צילום: שירה טבצ׳ניק
חיבור לדברים שקורים עכשיו ומגיבים למציאות
Yuval:
אני רוצה רגע להתעכב על ״בלי תמיכה מוסדית או עירונית או כלשהי״. לשם את חותרת? או אולי השאלה, מה המודל (הכלכלי, הארגוני) שאת שואפת אליו?
Iris:
שאלה מצויינת שאני שואלת את עצמי כל יום. אני חושבת הרבה על דברים שקורים בירושלים – כמו המזקקה, מעמותה, ברבור, בר קיימא – ואני באמת עוד לא יודעת לאיזה כיוון המקום יילך, אבל הייתי רוצה להצליח לשלב בין תמיכות לבין הכנסות כדי לשמור על עצמאות וחופש. וגם כי אנחנו רוצים לבנות מקום שיש בו גם מקום לחוות אמנות, וגם מקום לאמנים ליצור ולהתנסות, אבל גם מקום לשבת ולדבר להיפגש. בגלל זה הכיוון של הבר.
אני מאוד בעד תמיכה אם זה מה שאתה שואל, אבל לתערוכה הזו לא הצלחתי להשיג והחלטתי לעשות אותה בכל זאת
Yuval:
ואיך כל זה מתחבר לפעילות האמנותית שלך עד היום? אולי תספרי קצת מה הוביל אותך לזה?
Iris:
מאז שגילי ואני עשינו את האירוע הראשון המשכנו לעבוד ביחד כצוות אוצרותי עצמאי. כלומר, יזמנו הפקנו ואצרנו תערוכות ואירועים גם במקרר וגם מחוץ למקרר. היה תענוג
לפני כן דברים התגלגלו. תחילת דרכי היתה בצילום וידאו, סיימתי תואר שני בבצלאל וחיפשנו מקום לתערוכת בוגרים. ככה הגעתי למקרר ומשם עברתי לעבודה עם גילי, ואפשר לומר שמאז שפגשתי את המקרר קצת התאהבתי בחלל ואני כל הזמן מדמיינת איך הוא יכול להיות מקום מהסוג שחסר לי בתל אביב ואיזה חלל מדליק ומלהיב זה ליצור בו ולהזמין עוד אנשים לעשות בדיוק אותו הדבר.
אני עדיין ״ממקבלת״ את המקרר עם לעשות וידיואים אבל אין ספק שהרבה הרבה פחות. ובשנים האחרונות אני כותבת על אמנות פלסטינית איפה שאפשר, אבל זה כבר סיפור אחר
תמר לב און, הקרחון
דליה גוטליב, אם דיה
רונית מירסקי, מטבעות
Yuval:
אז אם לחזור לאמנים במקרר ולתערוכה, איזו אמנות מעניין אותך להציג במקרר? שתאכלס את היום־יום של המקרר?
Iris:
מעניין אותי להזמין אנשים, לקבל הצעות רעיונות ומחשבות; שזה יהיה מקום שפתוח לעשייה והתנסות. היתרון בדלות החומר הוא האנרגיה של האמנים שמרגישים שותפים לדבר. וגם הזמינות: אין לי לו״ז תערוכות ל־2020, זה אומר שאפשר לייצר תערוכות שיש להן חיבור לדברים שקורים עכשיו ומגיבים לתרבות ולמציאות הנוכחית שלנו.
מעבר לזה, מנקודת מבט אוצרותית, המקרר הוא יישות עצומה עם התחלה מעל פני הקרקע, קרביים וחלק תחתון תת־קרקעי מפואר. אם חושבים על החלל הזה כעל משהו חי, אז כל מה שקשור להצבות, לעבודות סאונד, לעבודות תלויות־מקום, לעבודות אימרסיביות, לכל אלו יהיה פה ממש כיף
Yuval:
אפרופו לו״ז, נזכיר אולי בכל זאת שבסוף נובמבר יהיו דברים מגניבים בשבוע האיור!
Iris:
נכון! שלוש תערוכות. ובאוגוסט אנחנו מתכננים פסטיבל אנימציה שיהיה במקביל לאירועי האנימציה של אסיף בסינמטק. שבוע האיור הוא דוגמה מצויינת, כי גם תהיה הפקה של המקרר שייצא לה קול קורא שמזמין אמנים להשתתף, וגם יהיו אמנים שיש להם פה סטודיו שיקחו חלק, וגם הזמנו עוד קבוצות להשתמש בחלל לתערוכה שלהם
Yuval:
מהמם! אני כבר מחכה. מה עוד? משהו חשוב נוסף לספר לפני שנפרדים? אולי פרטים טכניים, איפה מוצאים אתכם?
Iris:
חשוב לאללה, אתה צודק: סוף שבוע הקרוב – חמישי, שישי, שבת (6-8.6) – כניסה חופשית להכל. הכניסה בסמטה שבין החשמונאים 90 לקניון המופלא של גינדי
The post המקרר של האמנים בתל אביב מעלה הילוך appeared first on מגזין פורטפוליו.