מגלים אוצרות // שרי גולן

הפעם הראשונה

מגיל 15 ידעתי שאני רוצה להיות אוצרת. את התערוכה הראשונה אצרתי ב־2006, בשנה האחרונה ללימודים, בגלריה של המדרשה באוצרות משותפת עם האמנית נועה גרוס. באותה תקופה עוד לא היו לימודי אוצרות במדרשה (היה רק המסלול למוזיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב).

התערוכה נקראה ״מחשבה על אוטוביוגרפיה נשית״ והייתה חלק מקונספט שהמדרשה עסקה בו באותה שנה. הצגנו בה עבודות וידאו של אמניות נשים בלבד וביניהן גליה יהב (ז״ל), דנה גילרמן, תמר גטר, אלונה פרידברג ולימור אורנשטיין. בשיח גלריה שערכנו בתערוכה התעוררו הרבה הדים ומחלוקות. באותה שנה כבר אצרתי את התערוכה העצמאית הראשונה שלי – ״הקונגרס 17״ – בבניין חצי נטוש וחצי מאוכלס ברחוב הקונגרס בדרום תל אביב.

בהמשך עבדתי כאוצרת עצמאית וכאוצרת בגלריה רוזנפלד. לאחר מכן התחלתי ללמד במסגרת עצמאית את הקורס ״כל מה שלא לימדו אותך בבית הספר לאמנות״, וב־2014 הקמתי את ״המשולש לאמנות״ שבמסגרתה אני גם מייצגת מספר מצומצם של אמנים. בשנים האחרונות הצגתי במספר ירידי אמנות מסחריים בחו״ל, האחרון שבהם היה תערוכה ללילי כהן פרח־יה ולאולף קונמן במסגרת היריד Papaer Positions בברלין.

שרי גולן. צילום: דפנה רבס

תמיר צדוק בתערוכה החפלה האחרונה בגלריה אלפרד

חלל המשולש. צילום: יובל חי

מראה הצבה בתערוכת הפתיחה של המשולש

מראה הצבה המשולש. צילום: יובל חי

התחנה האחרונה

לא מאמינה אבל אני אוצרת בימים אלה את התערוכה ה־60 שלי! התערוכה הקבוצתית ״החפלה האחרונה״ נפתחה בתחילת החודש בגלריה אלפרד. היא מציגה אמנים שעבדתי איתם במשך שנים רבות, כמו טל שוחט ותמיר צדוק, לצד אמנים פחות מוכרים אבל מרתקים כמו ויקי סקנדריון וגיא לוי, שאיתם אני עובדת בשנים האחרונות.

•  מעוניינות לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>  •

התערוכה שעבדתי עליה בשנה האחרונה עוסקת ב״מזרחיות־ערביות״ עכשווית בישראל, ומציגה ארבעה מקרי בוחן של אמנים שמבקשים ״לשרוף״ את גשרי העבר שלהם עם האמנות המערבית, על ידי חתירה תחת יצירות מופת של מאסטרים (גברים בלבד כמובן) מתולדות האמנות. האמנים כולם מבטאים מחשבות ועמדות שונות כלפי ״מזרחיותם״, כלפי תולדות האמנות המערבית ומשקפים בו זמנית את מערכת היחסים שבין עולם האמנות הישראלי לבין האמנות המערבית־האירופוצנטרית. בשבת הבאה (22.6) בשעה 12:00, יתקיים שיח גלריה בתערוכה.

גיא לוי, מדליקות הנרגילה בתערוכה החפלה האחרונה, גלריה אלפרד

מראה הצבה בתערוכה החפלה האחרונה. צילום: יובל חי

מכל מלמדי השכלתי

התערוכה הראשונה, שבעקבותיה הבנתי שאני רוצה להיות אוצרת, הייתה בגלריה שלוש (בחלל הישן שלה במקלט ברחוב חיסין) שאצרה תמי כץ פריימן לגל ויינשטין ואמן בין־לאומי. בהמשך כתבתי בכתב העת של המדרשה (בגיליון ״פמיניזם ואמנות ישראלית״ שערכה עינת עמיר) מאמר שבחן שתי תערוכות כמקרי מבחן של המעשה האוצרותי הפמיניסטי – אחת מהן הייתה ״הנוכחות הנשית״, שאצרה אלן גינתון בשנת 1990 במוזיאון תל אביב, והשנייה הייתה ״מטאסקס״ שאצרה תמי כץ פריימן במשכן בעין חרוד. חקרתי את הטקסט האוצרותי שלהן לעומק וראיינתי אמניות רבות שהשתתפו בתערוכות וביניהן מיכל היימן, ג׳ניפר בר לב, דגנית ברסט ועוד וזו הייתה חוויה מכוננת עבורי.

תערוכת החלומות

יש לי שתי תערוכות שאני חולמת לאצור. הראשונה היא תערוכה קבוצתית (בשאיפה מוזיאלית) שאני עובדת עליה כבר שבע שנים ועוסקת באובדנות והיא נקראת ״DIE – DIY: מוות עשה זאת בעצמך״. השניה היא תערוכת המשך בשם (הזמני) ״קוויר וקוויאר״ שתגיב באופן עכשווי לאמנות פמיניסטית, מגדרית וקווירית כיום בישראל, כהמשך לתערוכות ״הנוכחות הנשית״, ״מטאסקס״ ו״מרוץ שליחות״. בנוסף לאלה יש לי פנטזיה ענקית – לאצור תערוכה לאמן האאוטסיידר הבין־לאומי המנוח הנרי דארג׳ר.

בקרוב אצלך

בימים אלה אני עובדת על סדרה של שיתופי פעולה עם גלריית מאיה החדשה והרעננה בקריית המלאכה בתל אביב, שהוקמה ביוזמת אבנר לוינסון ומיכאל קובנר. זו יוזמה שמפתחת מודל חדש של עבודה עם אמנים ובעיני יש חיבור טבעי בין ״המשולש״ ל״מאיה״. אני עומדת לאצור שם מספר תערוכות יחיד – הראשונה תהיה בתחילת העונה של גיא לוי, שמציג גם ב״חפלה האחרונה״ כרגע באלפרד. גיא הוא מסוג הציירים שיש להם שפה לחלוטין משלהם וגם הרבה מה לומר. המפגש איתו היה נקודה מכוננת בעבור שנינו.

מתוך התערוכה אוטוביוגרפיות, גלריה המדרשה, 2006. צילום: באדיבות שרי גולן

מתוך התערוכה הקונגרס 16. צילום: באדיבות שרי גולן

The post מגלים אוצרות // שרי גולן appeared first on מגזין פורטפוליו.