אי זוגי: תערוכה על אנשים, לא על כיסאות

בכניסה לגלריה העליונה של מוזיאון העיצוב חולון בתערוכה ״אי זוגי״, מוצגים מוביילים שעיצבו נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן (סטודיו Reddish), מחומרים שונים ובקונפיגורציות שונות. האפקט החזותי הראשוני הוא מיידי: האסתטיקה יוצאת הדופן, הטיפול המוקפד בחומר, ומעל הכל שיווי המשקל המדוייק בין המרכיבים השונים של כל מובייל – ובין המוביילים השונים – יוצרים חוויה מפעימה ומעוררת השראה.

אולם אז עולה התהייה: מדוע דווקא מובייל, אוביקט שהוא כמעט נטול פונקציה. הרמז הראשון לתשובה נמצא בדברי אוצרת התערוכה, מריה כריסטינה דידרו, שהדבר הראשון שהיא אומרת על התערוכה הוא ש״זו לא תערוכה על כיסאות אלא תערוכה על אנשים. על תקשורת. על אינדיבידואליות. על עיצוב כשפה שיכולה לתקשר שכבות נוספות של משמעות״.

סטודיו Reddish

מריה כריסטינה דידרו. צילום: פוסנטי פרוני

ביחד עם סטודיו Reddish, התערוכה כוללת עבודות של יוצרים נוספים שהוזמנו ליצור פרויקטים חדשים על ידי דידרו, שביקשה מהם לנתח את האופן שבו הם עובדים ומתקשרים, ״מה זה אומר לעבוד ביחד: כל מה שהמעצבים עושים באופן אוטומטי אבל לא מתמללים. הם היו צריכים לעצור רגע ולנתח את התהליך שבו הם מחליפים רעיונות אחד עם השני עד שהרעיונות מגיעים לנייר ומשם למוצר או לסביבה התלת־ממדית. ואז לייצג את הקפיצה האקרובטית הזו בפרויקט אחד, אוביקט, מחווה, שיעבירו למבקרים את האינטראקציה והתקשורת ביניהם״.

אם לחזור למוביילים, שטיינבוק ופרידמן החליטו לעסוק בנושא שיווי המשקל כאחד המרכיבים החיוניים בתקשורת. השניים פירקו את הרעיון הסמלי של מושג האיזון ובחנו את האופן שבו הוא משפיע על תהליך העבודה שלהם. לשם כך חזרו למוביילים, שהיוו בעבורם מקור השראה בעבר, כ״מפגש בין שני שותפים לדרך, תרגיל אקרובטי הדורש אמון – ובמקרים מסוימים גם פיוס״.

להיכנס למוח ולנעליים של אנשים אחרים

זו הפעם השנייה שבה דידרו משתפת פעולה עם מוזיאון העיצב חולון. לפני שלוש שנים, ב־2016, היא אצרה את התערוכה של סטודיו ננדו. לפני כן, במשך למעלה מעשור עבדה במוזיאון העיצוב ויטרה, ומאז 2011 היא מכהנת כמנהלת של Bisazza Foundation בוויצ׳נזה, איטליה. במקביל היא אוצרת תערוכות וכותבת באופן קבוע בעבור כתבי עת בין־לאומיים.

כשהתבקשה על ידי מוזיאון העיצוב להציע רעיון לתערוכה חדשה, היה לה ברור שמהתערוכה של סטודיו ננדו, שהייתה ״הצגה של איש אחד״, היא רוצה לאצור תערוכה שתציג ריבוי קולות, ״תערוכה על אנשים. עיצוב הוא דרך ליצור תקשורת, יש עוד שכבה מעבר למה שאנחנו רואים. אם כולנו נתקשר בצורה נגישה ומובנת, המדינה שלי תהיה טובה יותר, המדינה שלך תהיה טובה יותר, אולי כל העולם״.

•  רוצים לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

לאחר שגיבשה עם המוזיאון רשימה של מעצבים, הרשימה צומצמה לחמישה יוצרים בין־לאומיים – ארבעה זוגות ושלישייה אחת: סטודיו BCXSY (אמסטרדם) – בועז כהן וסאיאקה יממוטו; סטודיו Snarkitecture (ניו יורק) – אלכס מוסטונן, דניאל ארשם ובנג׳מין פורטו; סטודיו Mischer'traxler (וינה) – קתרינה מישר ותומס טרקסלר; סטודיו Zaven (ונציה) – אנריקה קאוורזן ומרקו זאווניו; וסטודיו Reddish. כל סטודיו בחר לייצג, לפרש ולתעד באמצעים אחרים את שיתוף הפעולה ואת השיח היצירתי שמתקיים בין חבריו – החל באוביקטים וכלה בעבודות אינטראקטיביות המזמינות את המבקר להיות חלק מהדיאלוג.

כך, סטודיו BCXSY עסק בתנועתן של מחשבות ובתנועה הפיזית של דברים במרחב. במיצב ״תחביר הדדי״ הנדנדה – מרכיב משחקי וילדי – היא נקודת הפתיחה לייצוג חזותי של דימויים וקולות הקשורים לחשיבה השכלתנית ולתרגילים האינטלקטואליים המאפיינים דווקא את עולם המבוגרים. העבודה מפרקת את הדיכוטומיה שבין שני העולמות, בעודה משקפת את היחסים המיוחדים שבין שני היוצרים.

סטודיו BCXSY

סטודיו Zaven

טכנולוגיה מהווה מקור השראה חשוב גם בעבור סטודיו mischertraxler: המיצב ״התמזגות״ שהם מציגים בתערוכה נותן ביטוי חזותי למתודולוגיה של הסטודיו, המבוססת על תהליך של דיון ודיאלוג בין שני השותפים, עד שפרויקט הופך להיות מה שהם מתארים כ״גרסה טובה יותר מזו שיכול היה להפיק אדם אחד״. המטוטלת שיצרו משנה את צבעה בהתאם למיקומו של האדם המתקרב אליה. אז היא חוזרת שוב למרכז לפני שהיא מבצעת תנועה חדשה הכוללת מפגש עם אדם נוסף.

כדי לייצג את הדיאלוג ביניהם, המבוסס על שכבות שונות של תקשורת, בחרו סטודיו Zaven בפרויקט ״דיונה״ להתיך יחד גושי זכוכית יצוקה ולפתח אוביקט שנותן ביטוי מוחשי לתהליך של שיתוף אינטלקטואלי. הדיאלוג של צמד המעצבים נוצר על ידי ריבוד של שכבות זכוכית שונות המייצגות שכבות של תקשורת. לדבריהם, המנורות מייצגות שכבות שונות של ידע, תשוקה ורגישות שכל אחד מהם תורם לפרויקט.

״התערוכה עוסקת בנסיון של כולנו להיכנס למוח ולנעליים של אנשים אחרים״, אומרת דידרו. ״מעניין וחשוב לראות איך הם שונים אחד מהשני, איך כולם קיבלו את אותו הבריף וכל אחד הגיב בצורה שונה״. 

מה הכי חשוב לך בתערוכה?

״הייתי שמחה אם אנשים יוכלו לשים את עצמם במקומם של המעצבים ולהבין דרכים שונות של תקשורת, של החלפת רעיונות. כמו שהמעצבים אתגרו את עצמם, היתי שמחה שאנשים יחשבו על הדרך שבה הם מתקשרים אחד עם השני ויראו איך אנשים מתקשרים בדרכים שונות. זה יכול להיות שפות שונות, פוליטיקות שונות, מדינות שונות; משהו שמחבר בין אנשים מתחת לכובע של העיצוב, כמנוע שיכול לשנות ולשפר דברים. עיצוב יכול להיות תחביר משותף שמאחד שפות שונות״.

אם היית עושה את התערוכה לפני חמש או עשר שנים, היא הייתה שונה?

״מצד אחד ברור: המעצבים היו אחרים, הטכנלוגיה אחרת. יש טיפולוגיות שונות של תהליכים, נגרות, ניפוח זכוכית וצורפות, לעומת טכנולוגיה דיגיטלית מתקדמת. מצד שני יש רעיונות שחיים לנצח: אנחנו מדברם על ערכים אין־סופיים, על הצורך לתקשר אחד עם השני, לבטא את עצמך״.

להכין את העוגה הטובה ביותר

בגלריה בקומת הכניסה למוזיאון מוצג ״אולם המראות השבורות״ של סטודיו Snarkitecture, פרויקט יוצא דופן הן בהקפו והן בעובדה שבניגוד למציגים בקומה העליונה, חברי הסטודיו הם לא בני זוג גם בחיים. ״זה קרה במקרה״, מספרת דידרו על העבודה שהמציגים הם גם זוגות, ״אבל זה נחמד כי זה מוסיף עוד שכבה: אפשר לדבר על אהבה ככלי לתקשורת, אבל זה באמת מקרי. רק אחרי שבחרתי את המשתתפים הבנתי את זה״. 

כדי לבטא את רעיון יחסי הגומלין בתהליכי עיצוב, יזמו חברי Snarkitecture משחק המערב את כל החושים. המבקרים מוזמנים לשוטט במסדרונות מונוכרומטיים, שלאורכם מראות גדולות נתונות במסגרות בלתי מהוקצעות המדמות חציבה בתוך הקיר. בדומה לחדר מראות, הקו המפריד בין האמיתי לבין מה שמשתקף במראה מיטשטש. מראה אחת עשויה לשקף את העומד לפניה, בעוד אחרת עשויה לחשוף מציאות אלטרנטיבית.

סטודיו Snarkitecture

״העיסוק בנקודות מבט משתנות הוא אחד המאפיינים המרכזיים של Snarkitecture. הפרויקטים שבהם הוא עוסק מעודדים תקשורת יוצאת דופן בין אנשים ומזמינים את הצופים לחוות את המציאות מנקודת מבט משחקית. באופן שבו הם גורמים לארכיטקטורה להיתפס כבלתי צפויה, הם חותרים לייצר רגעים בלתי נשכחים של פליאה וסקרנות, המעוררים באנשים השראה ורצון לחלוק את חוויותיהם זה עם זה״.

איך את רואה את התערוכה הנוכחית כחלק מהעיסוק האוצרותי שלך לאורך השנים?

״התערוכה משקפת את האני מאמין שלי: כל פרויקט הוא משהו אחר ואני מנסה לספר סיפור בדרכים שונות. וכמו בעוגה, אתה מנסה להכין את העוגה הטובה ביותר, שלא רק תיראה יפה. זה גם חשוב, ברור שיופי הוא דרך טובה לחקור את המציאות, אבל לי חשובים יותר משמעות, תוכן:  לספר סיפור שכולם יוכלו להבין, לא רק הקהילה המקצועית.

״אני חושבת שאתה משיג את המטרה שלך רק כשאנשים שאין להם את אותו הידע שלך יש מבינים את מה שרצית להגיד. אפשר לדבר על ערכים גבוהים בשפה פשוטה, ויצירתיות היא עוד דרך לדבר על התנהגות אנושית. זה מאוד חשוב לנסות להבין אחד את השני״. 

את אופטימית?

ברור. אתה חייב להיות. אופטימיות היא מניע טוב להתמודד עם המציאות, ובסופו של דבר יותר משתלם להיות אופטימי״.

אי זוגי • מוזיאון העיצוב חולון
שד׳ גולדה מאיר 6, חולון
נעילה: 26.10

סטודיו Reddish

The post אי זוגי: תערוכה על אנשים, לא על כיסאות appeared first on מגזין פורטפוליו.