״נחוצה תשומת לב טוטאלית לפעולה של יצירת הצליל, שמובילה את התת־מודע לחיבור עמוק יותר. כמעט כאילו הדי.אן.איי של הצליל נפרש לאט, כדי לחשוף קולות מוסתרים. המוסיקה הזו מזכירה לנו לא לשכוח את הדברים שכמעט שכחנו איך לזכור״.
קרול רובינסון, נגנית קלרינט באס, על המוסיקה של היוצרת החלוצית אליאן ראדיג
–
מילים אלה משקפות בעבורי את נקודת המוצא ליצירה ״לשד״: הרצון לצלול אל תוך התת־מודע כדי לחשוף קולות נסתרים, להיזכר במקור של כוח החיות שפועם בנו, מניע אותנו ומשפיע על כל דבר בחיינו. הוא שהוביל אותי בתהליך היצירה. הלשד הוא רקמה רכה המצויה בחלקה הפנימי של העצם, המורכבת משתי אוכלוסיות תאים החיות זו לצד זו בקשרי הדדיות. באותו לשד נוצר הדי.אן.איי של האדם, הוא חותמו האישי והבלבדי.
היצירה ״לשד״ היא דואט לשתי נשים, המתקיים בתוך עולם לבן, כמו לשד העצם. המופע הוא כחזיון רווי צללים, תדרי צלילים, מבנים ואוביקטים, שממלאים את המרחב. הוא עוסק בהתבוננות על פשר התודעה האנושית, דרכי ביטוייה, וההבטים שמהם היא מושפעת ושעליהם משפיעה: ראשית ואחרית, לידה ומוות, המשכיות ועצירה, ילדות וזקנה, מבנה ועמוד התווך שעומד במרכזו. כל אלה נוכחים ביצירה בחפיפה מתמדת, בונים זה את זה וניזונים זה מזה. ביניהם, מייצגות אנו, שתי הרקדניות נקודות מבט משלימות ביחסו של האדם אל חייו.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
התנועה, שנוצרה בתהליך עבודה ממושך שלי ושל מיטל סגל, הרקדנית הטוטאלית ושותפתי המסורה לעבודה זו, שואפת להוציא לאור את הרטט הראשוני שממנו היא נובעת, ולהמחיש את הבלתי ניתן לתפישה ולהגדרה רציונלית. חומרי הגלם הללו הולידו בי שפת תנועה המושתתת על התמסרות למצבי רוח, הלכי נפש, וביטוי של מצבי צבירה חומריים למיניהם. זו עבודה שדורשת תשומת לב לשברירי תנועה וצליל, ומבקשת ריכוז ועצירה של הקצב היום־יומי שאליו אנו מורגלים לטובת קצב אחר, של ביטויי תנועה פנימיים, מורכבים ומרובדים.
חלל העבודה נולד ממפגש עם האמן והקולנוען פסו אברהם, שיצר פסל מובייל קינטי המונע על ידי תנועת האוויר ומסתובב על צירו באופן בלתי צפוי, ומשתתף ביצירה. גם ניירות משי יפניים מסתירים ומגלים לחילופין את הרקדניות ואת מרחב העבודה. אותם הסתרה וגילוי, מנחים את מבטו של הצופה לראות את הקיים מולו, ולעתים, לדמיין את הנסתר מעיניו. אצטט את המורה שלי – קזואו אונו, מייסד מחול הבוטו, בדבריו על הקיום המוחשי גם בהיותו נסתר: ״אתה שם, הפרח שלך מלבלב, נפתח ממש מול עיננו, ואז הוא נמוג, נעלם באופן בלתי צפוי, כמו שהופיע. למרות שנעלם למראית עין, אני עדיין יכול לחוש בנוכחותו״.
בנסיעתי האחרונה ליפן, ביקרתי את אמן הנייר המוערך קדידה קובאיאשי, שחי בכפר קטן בהרים של יפן. אומנותו המופלאה, יצירת נייר בעבודת יד מסורתית שעוברת מדור לדור, הצטרפה ליצירה: נייר הוואבי סאבי של קובאיאשי, נייר שכפי שהוא מגדיר אותו, ״לוכד את האור, ומקרין אותו ברכות וחרישיות של אור ירח״. נוכחותו של נייר עץ הקוזו ביצירה מתקיימת כנוכחות חיה: הניירות מסתובבים כדמויות בעלות רצון ותנועה משל עצמן, מתקרבים, מלטפים, מסתירים, נעלמים ושוב מופיעים.
הרצון לבטא התרחשות שמתקיימת בכמה ממדים במקביל משתקפת גם בריקוד, שמתרחש, הלכה למעשה, בין שמיים וארץ: כשהרקדנית מוחזקת על ידי מערכת לתליית אדם בגבהים, המורכבת מחבלי טיפוס, גלגילות וטבעות ברזל. במקביל להיות רתומה וקשורה בתוך סד מגביל, מצב תלוי זה מאפשר חווית חופש תנועתי, שפורע ומפריך את כוח המשיכה. זו נקודת מבט שמשקיפה על פני המציאות ממבט־על, צוחקת וחומלת עליה בו־זמנית.
יש בי תמיד רצון עז להפריך את המוכר, הבטוח, הידוע, לטובת מציאות שמבקשת להמציא עצמה מחדש, ובכך לעורר את הצופה להרהר בקיים מנקודת מבט שעשויה לעורר אותו להיזכר בלשד עצמותיו, מקור הכוח שבתוכנו, שיוצר בנו מציאות שעולה על כל דמיון.
לשד – מופע מחול חדש מאת תמר בורר
20 ו־22 ביוני; 24, 25 ו־27 ביולי בשעה 21:00
שביל התנופה 2, בניין 6, קומה ראשונה (צמוד לגלריה רוזנפלד), קרית המלאכה, תל אביב
רכישת כרטיסים בטלפון 054-4401351 או במייל tamarborerperformances@gmail.com
–
מדור ההגשות של פורטפוליו כולל חומרים שהתקבלו במערכת. שלחו אלינו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו
The post לשד // תמר בורר appeared first on מגזין פורטפוליו.
