אמנות במגרש הביתי

כבר בכניסה לבית, עוד לפני הדלת, ניצבת תמונה גדולת ממדים. שתיים נוספות (ועוד כמה קטנות לצידן) מלוות אותנו במורד המדרגות. יצירות האמנות גולשות מהבית אל החצר, מכסות כמעט כל חלקה פנויה, במסדרונות, בחדרי הילדים, בפינת האוכל ובמטבח. ואז נתקלת העין בשלוש מדבקות אדומות, עגולות וקטנות, על קיר חדר העבודה, לצד מקבץ עבודות של איילת כרמי. אלה מסגירות את העובדה שמדובר בתערוכת מכירה ולא בתמונות השייכות לבית. זהו סלון האביב שעורכת קרן בר גיל, אוצרת עצמאית המתמחה בתערוכות פופ-אפ בחללים לא שגרתיים.

פעם בשנה היא פותחת את ביתה רחב הידיים ברמת השרון, מחליפה את האוסף הפרטי של משפחתה על הקירות, ומציגה כמעט 200 עבודות של יותר מ-30 אמנים. בין אלה ניתן למצוא ציורי שמן ורישומים, צילומים ופיסול אובייקטים, עבודות וידאו ועבודות משולבות מדיה, מפתיעות ברעננות ובהומור. ה״סלון״ ייפתח בסופ״ש של 6-7 במאי ולאחר מכן, במשך כחודש, יהיה פתוח לביקורים בתיאום.

הרעיון הוא להציג את עבודות האמנות בהקשר ביתי, במקום שבו רוחשים חיי יומיום, עם ילדים, כלב, ארוחות משפחתיות, עבודה ואורחים. הצגת העבודות בסביבה הביתית נראית משכנעת ומותאמת לחלל, אם כי גדושה יחסית למקובל בבתי מגורים בדרך כלל. ״זה בהחלט יותר מהרגיל אצלי בבית, אבל אפשר לראות גודש דומה בבתים של אספנים מסוימים״, אומרת בר גיל, ״בעבר הייתי עושה סלון כזה פעמיים או אפילו שלוש פעמים בשנה, אבל זה כרוך בהרבה מאוד עבודת הכנה של כל הבית, אחסון היצירות שתלויות כאן בדרך כלל, צביעה ותלייה והחלטות על אופן התצוגה ומיקום כל עבודה״.

על הקיר הגדול בסלון הבית חולשת עבודה של עידו מרקוס, ציור ריאליסטי שבו נראה קיר של סלון ביתי אחר, בגודל כמעט טבעי. גם בבית המצוייר תלויות יצירות אמנות על הקיר ועל גבי שידת סלון ישנה ועליה מוצגות תמונות משפחתיות. כך מתקבל סלון בתוך סלון, תמונה בתוך תמונה, ציור בתוך ציור – מפגש דרמטי ומעניין בין הסלון המיושן-משהו שבתמונה לבין הרהיטים והסגנון העכשווי של ביתה של בר גיל. ״הזמנתי ממנו את העבודה הזו לסלון מיד כשראיתי אותה, לפני חצי שנה״, היא אומרת. מולו בנישה מיוחדת מוצגת עבודה חדשה של יפעת בצלאל, הנראית כאילו נולדה עבור המקום הספציפי הזה. "בכל פעם שאומרים לי משהו כזה אני יודעת שתליתי טוב", היא מציינת. 

״את הסלון הראשון ערכתי לפני כעשר שנים בבית השגריר הישראלי בלונדון ומאוד נהניתי לעשות עבודה כזו במרחב ביתי״, היא מספרת. כשהעבודות מוצגות כמו במקום המיועד להן בין חפצים ביתיים וסימני חיים, לא בקובייה לבנה של גלריה או מוזיאון – הן מקבלות הקשר ולדבריה "לאנשים קל יותר להתחבר. זה סוג של קיצור דרך״. ואכן, כשרואים עבודות שמשתלבות כל כך טוב במרקם החיים בבית, יש בכך גם פיתוי וגם תחושה של הבנה – איך זה עשוי להיראות במרחב הפרטי של הקונה הפוטנציאלי, גם אם אינו אספן או חובב אמנות מושבע.

ברגיל חייתה בלונדון עם משפחתה במשך שבע שנים, וכששבה לארץ החלה לעשות אירועי סלון. בית המשפחה תוכנן ונבנה במחשבה-תחילה על הצגת אמנות במרחב קירותיו – עם מסילות סמויות לתלייה ותאורה מתכווננת. למרות האופי האקלקטי של העבודות, עוברות ביניהן כמה תמות מרכזיות.

״אני בוחרת את העבודות על פי טעמי ונסיוני. בעבר הייתה לי יותר משיכה לארכיטקטורה וכעת אני מבחינה שאני נמשכת לנושאים של טבע דומם ומשהו ילדי ומשחקי, playful״, היא מעידה על בחירותיה. ואכן יש הרבה צבע ולא מעט צעצועים או דברים שנראים כחלקי משחק בין היצירות. יש ביניהן כאלה שיותר קלות להבנה ולעומתן גם עבודות ״למתקדמים״, כמו ציורים גדולי מידות של רן ברלב, שמשולבים בהם חפצים כמו תאורה אולטרה סגולה או מאוורר.

במטבח (אבל לא רק שם) משתלבים היטב אובייקטים של איתמר גלבוע מפרויקט ״שרשרת המזון״ – גלבוע תיעד את כל מה שאכל במשך שנה, ויצק את פריטי המזון בגבס ולאחר מכן ביציקת מתכת מבהיקה. ציורים של קרן שפילשר על גבי ספרוני ילדים ישנים מופיעים ברחבי הבית, כשהם מוצגים פעם כתמונה ופעם אחרת כאובייקט מצוייר. פסלונים של איתמר שמשוני ושל רחלי שרפשטיין מונחים על שולחנות ומדפים, ציורים קטנים וגדולים של עפרה אייל מופיעים במקומות המתאימים ביותר, פסל כלב מרשים של טל פרנק שוכב לו על השטיח.

בר גיל אוספת ל״סלון״ עבודות של אמנים שאיתם היא מרבה לעבוד בפרויקטים אחרים שלה, וכן אמנים חדשים שהיא נתקלת בעבודותיהם ומתחברת. כך לדוגמה, הקשר שהחל באינסטגרם עם האמן הגרמני מתיאס יונג, שמציג סדרת צילומים מטופלים שהוא מכנה ״בתים סוריאליסטיים״. ״רוב האמנים הם בהגדרה emerging artists, שהקריירה שלהם כבר בתנועה והם מוכרים ומציגים. רובם ישראלים ורובם בשנות ה-30-40 שלהם״.

הקהל, לדבריה, מורכב ברובו מאספנים שעוקבים אחר התערוכות שלה ומאנשים שמגיעים בהזמנה אישית או מפה לאוזן. ״יש לי לקוחות בארץ ובחו״ל. השנה הצגתי סלון גם בלונדון וגם בז׳נבה – בכל מקום העבודות מתקבלות אחרת, גם בזכות הבית שבו הדברים מוצגים״. היא מקפידה על מגוון של עבודות בגדלים שונים, במדיומים מגוונים וגם טווח מחירים רחב, החל מ- 500 שקל ועד 50 אלף שקל. "יש עבודה כזו יש כזו, המגוון הזה קורה באופן טבעי, בהתאמה לבית״.

בין המשתתפים ב״סלון״ גם בועז אהרונוביץ׳, אלין אלג׳ם, לטיסיה בולו, ציון ברוך, יואל גילינסקי, רע בן דוד, גיא גולדשטיין, אפרת גלנור, ארן זינגר, שירה זלוור, דנה יואלי, גל כהן, גלעד כהנא, רובי לבוביץ, נטע ליבר שפר, אוהד מטלון, נעמי מנדל, צחי נבו, בועז נוי, ננסי פומגרין, גסטון צבי איצקוביץ, רונן שהרבני, גבריאלה שוץ, גיא שהם, סיון שטרנבך ותמיר שר.