מה קורה // שירה גפשטיין מושקוביץ

מי

שירה גפשטיין מושקוביץ, 41, מושב גת רימון.
פייסבוק / אינסטגרם

סטטוס זוגי?

נשואה באהבה.

מה בצלחת?

אני משתדלת להימנע מכל מאכל בשר וחלב, אבל לפעמים אוכלת. בן־זוגי וגם אמא שלי בשלנים מעולים וקשה לעמוד מול התבשילים הטעימים שלהם. לעולם לעולם לא אוכל לאכול איברים פנימיים של חיות, חיות ים, סרטנים, תמנונים, חרקים מכל הסוגים ושאר ירקות. ירקות אני דווקא מאוד אוהבת, במיוחד את אלו שאני מצליחה להצמיח בגינה הקטנה. אני מגדלת כל מני עשבי תיבול וירקות, וזה הכי טעים וטרי שיש.

שרמוטה. צילום: מ״ל

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך, ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

בשבוע שעבר נפתחה בגלריה חנינא התערוכה ״ציורים גדולים של נשים מודאגות״, שבה משתתפות חמש אמניות. אצרתי את התערוכה מתוך תערוכה קודמת עם שם דומה, ״ציורים קטנים של נשים מודאגות״, שאצרה רקפת וינר עומר ב־2007, וגם כהרחבה של העיסוק האישי שלי בציור. בתערוכה הזו אני מציגה את העבודה ״שרמוטה״, שעוסקת בעניינים נשיים לא קלים, במקומות שבהם נשארת האישה לבדה, מושתקת, לא נחשבת, לא נספרת; חסרת אונים מול התביעות החברתיות המושרשות היטב בהיסטוריה האנושית.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

בימים אלו אפשר לראות את הטריפטיכון ״שיבולת בקבר״ המוצג במרכז לאמנות עכשווית בערד עד סוף יוני. בעבודה הזו אני מנסה להתמודד עם מות שיבולת, הכלבה שליוותה אותי 15 שנים בנאמנות ואהבה, והפכה למוטיב המזוהה איתי בציור. ״שיבולת בקבר״ היא טריפטיכון הבנוי לגובה מקנבסים אופקיים לא שווים, כשכבות של תלי הזמן. שיבולת היתה גם מוטיב מרכזי בטריפטיך ״תמו פלאייך״, שבה נישאה על כתפי אישה בקומפוזיציה משולשת. העבודה הוצגה בבית האמנים בירושלים בתערוכה ״משא בזמן״ שאצרה איריס מנדל. גם ״תמו פלאייך״ עוסקת בעולם הנשי, בו האישה נושאת בעול.

בקרוב תפתח תערוכה נוספת שאציג בה, ״הבית של הלינה״ במלון יערות הכרמל, במסגרת הפרויקט שאוצר שרון תובל.

תמו פלאייך. צילום: שלמה סרי

צילום: מ״ל

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

בשנת 2010 הגיע אלי לסטודיו יאיר גרבוז. הוא הסתובב ובחן כל פיסת מידע שהיתה בו, לא נגע בעוגיות וביקש רק מים. הוא דפדף בספרי הסקיצות והצביע על אלו שצריך למסגר ולתלות. אחר כך הוא נתקל בציור הגדול ״יוחנן ואני״, שציירתי כשנתקלתי פתאום בדמויות של יוחנן סימון, שצייר גרבוז. אם ככה, חשבתי, המעתיק מהמעתיק פטור. וכשעמד יאיר מול הציור אמר: ״אבל זה אחר״.

בשנת 2012 בשעה שעבדתי בסטודיו, נשמעה דפיקה בדלת. סיננתי קללה קטנה בין השניים וקמתי לפתוח את הדלת כשאני מגייסת לפניי חיוך עשוי. ״שלום, את הציירת?״, שלמה ארצי נכנס לסטודיו. על הרצפה מסגרות בבניה, ציורים לא גמורים בכל מקום, שאריות של בניה בעצים, עור של פרה ובובות שעווה שנמסו קצת, ערמות של דפים ומחברות עם סקיצות ושירים. ארצי התבונן באחד מהציורים בסדרה של סימון, ואז אמר: ״אני לא זוכר שאמא שלי חיבקה אותי ככה״. אחר כך הוא החליט לצלם קליפ לאחד משיריו בסטודיו, וביקש ממני לא לסדר אותו.

מהו פרויקט החלומות שלך וכמה כסף צריך כדי לממן אותו?

פרויקט החלומות שלי מחבר בין ציור לפיסול. בסקיצות החדשות אני מתארת קונסטרוקציות המשלבות את אופני השימוש שלי במדיה. המחיר? 50,000 ₪.

מה פריט הלבוש האחרון שקנית?

אני חובבת ז׳קטים, יש לי בכל מני צבעים. בינואר האחרון התקיימה בבית האמנים בירושלים שיחה איתי על העבודה בתערוכה. בדרך לשם קניתי לכבוד המאורע ז׳קט הורס בצבע שחור, עם כפתורים ובדיוק בגזרה הנכונה. כשהגעתי לירושלים היה כל כך קר, שנשארתי לדבר מול הקהל עם הסוודר הענק ומעיל הדובון, והשארתי את הז׳קט ההורס באוטו.

רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת hi@prtfl.co.il
לקריאת כל המדורים לחצו כאן