הפרטים הטכניים
״למרגלות ברוש בכות״, מיצב ייעודי לחלל, מוצג במוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע, אוצרת שיר מלר־ימגוצ׳י, עד אוקטובר 2019. שיח גלריה בתערוכה – ביום שישי הקרוב, 11.7 בשעה 11:00.
מי אני
עירית תמרי, בוגרת תואר ראשון במדרשה לאמנות והתכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל. זוכת פרס משרד התרבות לעידוד היצירה, מלגת הצטיינות מטעם משרד הקליטה לתושבים חוזרים – לאחר שהות של מספר שנים בבייג׳ין. בעבודותיי אני חוקרת ובוחנת את גבולות המדיום הצילומי, כיצד ניתן לשנות את הדימוי וכיצד זה משנה את הדרך שבה אנו רואים צילום. בלב העשייה שלי עומדים שני אלמנטים שנוגדים את המהות של הפורמט הצילומי: השתנות וחיים.
העבודה
״ברוש בכות״, עץ סיני הצומח בלב המדשאה הגדולה בקיבוץ הזורע, מול המוזיאון וחדר האוכל, הוא נטע זר שהפך לחלק מהנוף המקומי. כמוהו גם מוזיאון וילפריד ישראל, הנטוע במרכז הקיבוץ ומציג את אמנות המזרח הרחוק לצד אמנות ישראלית. במיצב אני מבקשת לבחון את יחסי הגומלין שבין זרות למקומיות.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
בכל קיבוץ יש דשא גדול ליד החדר אוכל, מתוך הנחה ברורה שבכל קיבוץ יש חדר אוכל. היה. היום זה כבר סיפור אחר. כשעמדתי מתחת לעץ הרגשתי את הדשא הגדול של הקיבוץ שלי (גדלתי בקיבוצים צרעה ונען). מכאן התחיל שיח על תפיסה של מקום, עם זכרון ילדות והמציאות מול תפיסה אמנותית שמשלבת בין אמנות המזרח לאמנות ישראלית.
הצילום המודפס הוא תמיד הבסיס לעבודותיי, והוא משמש חומר גלם וכמושא לחשיבה שניתן לערער ולפתח. העבודה משלבת בין צילום ופיסול – שני מדיומים שיש ביניהם מתח מובנה ושונות מהותית. ידיי שאוחזות במצלמה ומקבעות תמונה, הן אלו שלאחר מכן חותכות את התמונה ומזרימות תנועה חדשה במקום זו שקפאה דרך העדשה.
במיצב אני עושה שימוש בדימויים מסביבתו הטבעית והאדריכלית של המוזיאון, מאוסף המוזיאון ומארכיון הקיבוץ. אני טווה ביניהם קשרים חדשים והיפוכי משמעות, בתהליך פירוק והרכבה מחדש.
תעבירו את זה הלאה
מאחר וזו עבודה תלוית חלל קשה לי לראות אותה עוברת בשלמות למקום אחר. זה אתגר שעוד לא חשבתי עליו.
פלוס אחד
״מרום״, מיצב ייעודי לחלל, המוצג כעת במשכן לאמנות בעין חרוד, בתערוכה ״14 כיוונים לרוח: דיוקן המשכן״ (אוצר יניב שפירא, עד 20.7). כבר לפני עשור צילמתי את תקרות המשכן ועבדתי עליהן, וכשהזמינו אותי לתערוכה שבה אמנים שונים מתייחסים למקום, היה ברור לי שאציג על התקרה – עם חלונות האור הטבעי שתכנן ביקלס במשכן. העבודה, שברעיון נשמעה פשוטה – לקפל את התקרה ולהכניס את השמים פנימה – הייתה מאתגרת לביצוע. בקפל נפתחים השמים ומסמנים חלל שהוא בין לבין: בין כובד התקרה לריחוף; בין החוץ לפנים; בין נייר הצילום לתנועת העננים.
רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת hi@prtfl.co.il
לקריאת כל המדורים לחצו כאן
The post עבודה בעיניים // עירית תמרי appeared first on מגזין פורטפוליו.