מגלים אוצרות // אירית לוין

התחנה הראשונה

אל תחום האוצרות הגעתי לאחר ניהול גלריה תירוש בתל אביב (1997-1986). השנים בגלריה של מיקי תירוש ברחוב גורדון בתל אביב היו מכוננות מבחינתי. עקב נסיעותיו התכופות של מיקי לחו״ל, עבדתי מרבית הזמן לבדי, דבר שאפשר עצמאות, צמיחה והתפתחות. בגלריה הוצגו תערוכות רבות של אמנים ישראלים, צעירים וותיקים, ועבודות מאוסף הגלריה של ציירים יהודים מאסכולת פריז. זכורות לי פתיחות התערוכות בגלריה והקהל הרב והמגוון: אמנים, משוררים, סופרים, שחקנים, אספנים, עיתונאים ושוחרי תרבות שצבאו על המקום.

לפני לידת בני הבכור, בשנת 1994, החליפה אותי בגלריה עמליה דיין, ואליה הצטרף מאוחר יותר יובל בן שלוש. יחדיו עבדנו תקופה בגלריות של מיקי בתל אביב וביפו, ובהקמה של בית המכירות תירוש בהרצליה. לאחר סגירת הגלריה בתל אביב (עם המעבר של מיקי תירוש ללונדון) התחלתי לעבוד כאוצרת עצמאית ולצד תערוכות עסקתי באוצרות אוספים פרטיים. את התערוכות הראשונות כאוצרת עצמאית אצרתי בשיתוף פעולה עם האוצרים דפנה נאור ודורון פולק בחללים אלטרנטיביים.

התחנה הראשונה המשמעותית הייתה תיאטרון הבימה (2004-2000) בניהולו של יעקב אגמון, בגלריה שהוצבה באכסדרה של אולם מסקין בשיתוף בנק דיסקונט, שעסקה בקשר בין אמנות פלסטית לתיאטרון.

אירית לוין עם רות שלוס, בפתיחת התערוכה ״בתגובה למצב״. צילום: מ״ל

שלמה ויתקין, מתוך התערוכה ״מחוזות הציור של ניסים אלוני״. צילום: מ״ל

יוסל ברגנר בתערוכה ״מחוזות הציור של ניסים אלוני״. צילום: מ״ל

תערוכת המחקר המהותית הראשונה שאצרתי, ״מחוזות הציור בתיאטרון של נסים אלוני״ (2004), באכסדרות אולמות רובינא ומסקין בתיאטרון הבימה, עסקה בשיתוף הפעולה ההדוק בין המחזאי והבמאי לבין הציירים יוסל ברגנר, שלמה ויתקין ואודרי ברגנר, בהפיכת המילה הכתובה להתרחשות חזותית. הדבר היווה תופעה ייחודית בתיאטרון שבו לחלל הבמה, לתפאורה ולתלבושות נודע מעמד שאינו נופל בחשיבותו מן הטקסט. בתערוכה נפרש העושר החזותי ומגוון הפרשנויות שנתנו הציירים למחזותיו של אלוני: רישומי הכנה, מאקטים ורישומים לתפאורה ולתלבושות, ציורים של יוסל ברגנר מתוך הסדרה ״המלכים של נסים אלוני״ (שמתעדת את מחלתו של אלוני), תצלומים וחומרים דוקומנטריים.

התחנה האחרונה

התערוכה הנוכחית שאצרתי היא ״חיות – Animals״ שנפתחה לאחרונה בגלריה בסיס לאמנות ותרבות בהרצליה. התערוכה נסובה סביב נושא בעלי חיים כפי שאלו באים לידי ביטוי חלקי, באופן ישיר ועקיף, ביצירתם של אמנים ישראלים וארץ־ישראלים ותיקים. פנים רבים נגלים באמצעות העבודות כאשר המשותף הינו אהבה וזיקה לחי ולטבע. העבודות בתערוכה חולקו לשלוש קבוצות בסיסיות על פי עניין אינטלקטואלי ורגשי של האמנים, קורות חייהם והנושאים המעסיקים אותם: חיות כמושא למחקר והתבוננות בסביבה הקרובה ובמרחב הישראלי; חיות כסמלים וכמיתוסים אוניברסליים ומקומיים; וחיות כמשקפות מהות אידיאית.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

התערוכה מציגה מקבץ אמנים מהדור הוותיק: אברהם אופק, אודרי ברגנר, יצחק דנציגר, רודי להמן, שלום סבא, דוד פיין, מנשה קדישמן, יוסף קונסטנט, זאב רבן, ליאו רוט, לודוויג שוורין, רות שלוס, דרורה שפיץ, ועבודות בנושא חיות מאוסף מנשה קדישמן. בנוסף, בתערוכה באות לידי ביטוי השפעות של מורים על תלמידיהם (רודי להמן / מנשה קדישמן), השפעות קולגיאליות הדדיות (שלום סבא / ליאו רוט) וכאלו של מעגלים חברתיים שונים.

רות שלוס, עופות דורסים, מתוך התערוכה ״חיות״. צילום: גל אוריין

רודי להמן, צבוע, מתוך התערוכה ״חיות״. צילום: גל אוריין

התערוכה ״חיות״ בגלריה בסיס. צילום: לנה גומון

מכל מלמדי השכלתי

את ד״ר דורית קדר הכרתי לפני כשלושה עשורים עוד כמבקרת אמנות מיתולוגית של עיתון ״על המשמר״, שם סיקרה תערוכות רבות, כתבה מסות בנושאי ארכיאולוגיה ואנתרופולוגיה ולימדה אמנות ישראלית במדרשה. אנו משתפות פעולה שנים רבות בתערוכות מחקר גדולות בנושאים בין־תחומיים. הידע הרב של דורית ורוחב היריעה התרבותי שלה משמש כמקור השראה נרחב.

בפרויקטים הגדולים ובתערוכות הנושא, אני עובדת לרוב עם אוצר נוסף, היסטוריונים, חוקרים ותיאורטיקנים להרחבת השיח וההקשרים. לדוגמה, התערוכה ״רואים רוקנ׳רול – המימד הוויזואלי של הרוק הישראלי״ (2011), שהוצגה בבית האמנים בתל אביב, עסקה במקום העיצובי של מוסיקת הרוק העברי כצומת דינאמי של שיתוף פעולה בין מוסיקה, צילום, עיצוב ואמנות פלסטית. את התערוכה הזו, וגם את התערוכה ״קריות – שדרות צלילי מקום״ (2018), שעסקה במוסיקה בפריפריה, אצרתי בשיתוף אריה ברקוביץ. לייעוץ אמנותי, ייעוץ תכני ותחקיר נעזרנו בפרופ׳ נסים קלדרון, בד״ר דורית קדר ובשרון ינאי.

התערוכה ״רואים רוקנרול״. צילום: רן ארדה

תערוכת החלומות

תערוכת החלומות היא תמיד תערוכת המחקר הבאה, שכבר נמצאת בעבודה. לרוב, התערוכות הן בתקציבים דחוקים ועדיין, העבודה נעשית בהקפדה יתרה. תקציב פחות מוגבל תמיד משמח. תערוכה היא תמיד מכלול של פרטים רבים והחלטות קטנות וגדולות. אני משתדלת לא לוותר על הדברים המהותיים, במסגרת התנאים והנסיבות.

בקרוב אצלך

התערוכה הקרובה תהיה בבית האמנים תל אביב ותציג עבודות של יוסף שליין ויוסל ברגנר, בהמשך לתערוכה שאצרתי לשניהם בשנת 2001 בבית האמנים בירושלים. הצייר יוסל ברגנר, איתו עבדתי בפרויקטים רבים, טיפח וגילה אמנים כשלום מוסקוביץ׳ מצפת (״הזייגרמעכר״) ואת חברו, הפסל והאנטומולוג יוסף שליין. בתערוכה הנוכחית יוצגו עבודות פיסול וציור, כמחווה ליוסל ברגנר שהלך לעולמו. במקביל, אני עובדת על מספר פרויקטים קבוצתיים.

רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת hi@prtfl.co.il
לקריאת כל המדורים לחצו כאן