בת 31, בוגרת המחלקה לעיצוב אופנה וצורפות בבצלאל. הגעתי ל־RCA לאחר שביקרתי בתערוכה של אלכסנדר מקווין במוזיאון ויקטוריה ואלברט בשנת 2015 במסגרת חילופי הסטודנטים ברומא, שם נחשפתי לתחום של ההיסטוריה של האמנות והעיצוב. התערוכה השפיעה עליי עמוקות: הבגדים, עיצוב התערוכה, החשיפה לתהליכי העבודה ותחושת ההיי שנשארה עימי עוד כמה חודשים טובים. החלטתי שאני חייבת להגיע ללונדון בחזרה וללמוד תואר שני.
התחלתי לחקור ולבדוק תארים בבתי ספר השונים, ולבסוף התכנית של History of Design – תכנית מיוחדת של ה־RCA ומוזיאון ויקטוריה ואלברט – שבתה את ליבי. התכנית מאפשרת ללמוד תחום חדש יחסית בשדה האקדמי, תחום מולטידיסציפלינרי ששואל תאוריות ומתודות מתחומים שונים בהם פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, היסטוריה של האמנות ומגדר. המיוחד בתוכנית היא שהיא משלבת אוצרים, חוקרים מהתחום ואנשי המוזיאון, וכך מתאפשר לימוד עם אוספי המוזיאון שהם רבים ומרתקים.
ענבר גולדנר. צילום: ענבל קידר
מתפרה בבעלות מר מרקס מסר במזרח לונדון, שנות ה־30, מתוך אוסף המוזיאון היהודי בלונדון
פרויקט הגמר
בחרתי להתמקד בפרויקטים האישיים שלי באופנה, למרות שבלימודים עסקנו בכל תחומי העיצוב מאוביקטים ועד דפוס וכו׳. הפרויקט הראשון שלי עסק במניפות והשני במשקפי שמש. פרויקט הגמר שלי היה עבודת מחקר, תזה שכותרתה הייתה: ״If Your Father Was a Furrier You Went Into the Fur Trade, If He Was a Tailor, You Went Into Tailoring״: Comparison of the Clothing Industry between the Jewish Diasporas – Eretz Israel and London, 1918-1940
עסקתי רבות בלבוש אתנוגרפי יהודי בבצלאל וכעוזרת אוצרת בתערוכה ״מקום לאופנה: מסע בעקבות הבגד הישראלי״ במוזיאון ישראל. פרויקט הגמר שלי בבצלאל עסק באינטרפטציה אישית שלי ללבוש יהדות בוכרה שחקרתי רבות. בלונדון עסקתי רבות בשאלות על יהדות גלותית, איך ומה זה להיות יהודי מחוץ לגבולות ישראל, שאלות של זהות.
מתוך המחשבות האלו החלטתי להשוות בין הקהילות היהודיות שהיגרו לארץ ישראל וללונדון ועסקו בתעשיית הלבוש בתקופה שבין שתי מלחמות עולם. ארץ ישראל ולונדון (גם ניו יורק, אבל זה כבר לדוקטורט) היוו מוקדים גדולים להגירה היהודית בכלל ולאנשי תעשיית הלבוש בפרט וחשתי שישראל צריכה להיות בעין אחת עם מדינות העולם כשמדובר בנושא זה. התעניינתי במיוחד בטכניקות הייצור, בחומרים, בפיתוח הגזרות ובאנשים שעבדו בתעשייה זו.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
בנוסף עניין אותי לבחון האם היה קשר בין שימוש בטכניקות המסורתיות מאירופה לקשר ולחיבור שלהם להיסטוריה שלהם כיהודים, ולמה יהודים הצליחו כל כך בתחום הטקסטיל. בכל מדינה בחנתי את האספקטים השונים של תעשיית הלבוש לפי החומר הארכיוני שמצאתי באותה המדינה והתנאים השונים ששררו באותה המדינה ועיצבו את התעשיות באופן אינדיבידואלי.
שילבתי בין דיסציפלינות ותאוריות שונות מתחום ההיסטוריה של האופנה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה ותאוריות של גלות. התאוריה העיקרית שעליה התבסס המחקר שלי מושאלת מסוציולוגיה ממחקר על גלותיות וזיכרון קולקטיבי שיכול לחבר קהילה לאורך דורות. כך, זיכרון של תנועות ידיים שמייצרות לבוש, הנישה הכלכלית־היסטורית של יהדות אירופה שנקשרה לתעשיית הלבוש, והעברת הידע מדור לדור של טכניקות ייצור – הם ששימרו את הזהות הקהילתית של עובדי תעשיית הלבוש, ללא קשר לזמן ומקום.
אתר הארגון Research Collective for Decolonizing Fashion
Research Collective for Decolonizing Fashion
במהלך התואר עבדתי עם קולקטיב חוקרות וחוקרים בין־לאומיים בשם Research Collective for Decolonizing Fashion, שמערערים על הטענה הרווחת שאופנה היא תופעה שהתפתחה בתרבות המערבית־אירופאית בלבד ומעלה את המודעות לאופנה גלובלית. כל חוקר הגיע ממדינה אחרת בעולם וחקר תחום אחר. התפקיד של קבוצת הסטודנטים שלנו היה למתג מחדש, לבנות ולהשיק את הזהות של הקולקטיב באתר שבנינו וברשתות החברתיות השונות.
זו הייתה התנסות מדהימה לעבוד עם אנשים מתרבויות שונות ומדינות שונות שכולם חוקרים ומתעניינים באופנה ממדינות שונות, לבחור אילו נושאים ראויים לייצוג ולהעלאת המודעות לאופנה שהיא לא בהכרח מה שאנו חושבים שהיא.
עתידות
חזרתי לארץ ממש לא מזמן. אני עובדת על פרויקט מעניין ובמקביל מחפשת עבודה בתחום העיצוב או כ־Design researcher, שבה אוכל לשלב את הידע הפרקטי והתיאורטי שצברתי במהלך השנים. אני פתוחה מאוד להצעות שונות ופרויקטים שיבואו.
אינסטגרם הארגון Research Collective for Decolonizing Fashion
The post RCA 2019 // ענבר גולדנר appeared first on מגזין פורטפוליו.
