בוגרים 2019 // צורפות, תכשיטים ואביזרים

הדר יחזקאל // מקרוב

הדר יחזקאל מהמחלקה לצורפות במכון לאמנויות תל־חי זוכרת את עצמה כילדה מסתכלת במיקרוסקופ ומגלה עולם שלם: ״מבט מיקרוסקופי על כנפי פרפר מגלה למתבונן מרקם קשקשים, שמהווים שכבת הגנה חזקה ויציבה המצופה בקרטין״. בעבורה מסמלים פרפרים את נפש האדם, מעוף, תשוקה לחופש אין־סופי, קלילות, יופי ועדינות. כך היא יצרה סדרת תכשיטים שצדם האחד אחוז כשריון מגן, ובצדם השני שיבצה קשקשי פרפר מנייר, ״תזכורת להתבונן בסקרנות פנימה ולגלות את תעצומות הנפש, אל מול שבריריות החיים״.

הדר יחזקאל. צילום: דרור מילר

הדר יחזקאל. צילום: יעלי גבריאלי

טל אמיתי //אלים עכשוויים

טל אמיתי מהמחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר עיצב סדרת תכשיטים לדמויות פנטסטיות שנלקחו מתוך עולם דמיוני. התכשיטים מייצגים את הדמויות עצמן, או לחלופין משמשות ״ככלי״ לייצוג דמויות מהעולם שממנו הן מגיעות, לצרכי פולחן או קישוט וסימון מעמדי. התכשיטים נוצרו בטכניקות צורפות מסורתיות ובעבודת יד קפדנית המשלבת עושר רב של חומרים.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

טל אמיתי. צילום: אחיקם בן יוסף

טל אמיתי. צילום: שי ארבל

מיקה צאלים // מיקהמורפוזה

העולם יוצא הדופן שבראה מיקה צאלים מהמחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, הוא מרחב שמשקף את תפיסת עולמה כיוצרת: מיצב סייט־ספסיפיק בחלל הסדנאות של גינת פרחים מכושפת, הכוללת פרחים בגדלים שונים עשויים בעבודת יד משלל חומרים כמו מתכות, פלסטיק, חרוזים, צדפים, ענפים, פירות יבשים, טקסטיל, אבנים ועוד. צאלים יצרה חלל שקיימים בו ערבובים ושילובים חדשים בין מדיות, חושים, צבעים, צורות, חומרים, מקצבים וממדים נוספים, המנסים לבטא ״מחזור חיים של טבע דומם אך חי ונושם, עולם אקלקטי ללא גבולות, מוסכמות והגדרות, מרחב של קבלה והכלה״.

מיקה צאלים. צילום: מ״ל

מיקה צאלים. צילום: הילה מרסל קוק

מיקה צאלים. צילום: מ״ל

נטלי ברהום // בסרטן: כאבך הוא תקוותך

חוויה משפחתית של גילוי מחלת הסרטן אצל קרוב משפחה הייתה נקודת המוצא של נטלי ברהום מהמחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר. ״לאחר מאבק של שנתיים הוא הבריא, אך לתחושתי המחלה מעולם לא יצאה מחיינו״, היא מתארת. ברהום ניסתה להעביר בתכשיט את תחושת הגידול: הוא ענוד כמדליה הניתנת כאות ניצחון וגאווה, אבל, ממש כמו מדליה, הוא גם מסמן את התלאות שנדרשו עד להשגתה. כך, הגידולים שהיא מייצרת – בטכניקה יחודית שפיתחה תוך שימוש בבלונים, פולימר סינתטי וסיליקון – ממחישים את תחושת הזהות החדשה שהמחלה כופה על החולה, גם לאחר החלמתו.

נטלי ברהום. צילום: שי כהן ארבל

נטלי ברהום. צילום: אחיקם בן יוסף

עדי פרבר // מסמן מקום

נקודת המוצא של עדי פרבר מהמחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל הייתה גבולות הגוף האנושי והמרחב הפרטי והאינטימי שסביבו. הפריטים שיצרה מעוצבים לגוף, אולם יותר משהם מיועדים להילבש, הם מסמנים את נוכחותו: ״מבעדם ודרכם אנחנו נוגעים וננגעים, מביטים ונצפים, נחדרים ומגיחים מתוך גופנו שלנו אל העולם שסביב״. פרבר גידלה פטריית תה (קומבוצ׳ה), שממנה יצרה יריעות המשולות לשכבת העור האנושי. היריעות חושפות ומסוות לסירוגין את הידיים, את הראש, את הפנים, את הצוואר ואיברים נוספים. בין היריעות פריטים מברזל המתפקדים אף הם כמסמנים או כחוצצים ובכך משלימים את התמונה.

עדי פרבר. צילום: הילה מרסל קוק

עדן גדג׳ // רקוויאם

בעבור עדן גדג׳, מהמחלקה לצורפות במכון לאמנויות תל־חי, שונית אלמוגים היא היא אחד הדברים היפים ביותר הקיימים בטבע: סביבה עשירה, מלאה בחיים ותנועה, סואנת, צבעונית; מערכת שלמה המבוססת על יחסי גומלין בין יצורים שונים החיים ביחד. כיום, חלקים רבים של שוניות אלמוגים ברחבי האוקיינוסים מלבינים ולבסוף נכחדים; תופעה זו נקראת הלבנת אלמוגים (Bleaching), והיא נגרמת עקב עליית טמפרטורת המים באוקיינוסים ברחבי העולם. סדרת התכשיטים שיצרה מנחושת, אלפקה, כסף ואמייל מספרת באופן פואטי את סיפורן של השוניות הנמוגות ונעלמות מהעולם, ומשקפת את ההרס הסביבתי שבני האדם יוצרים.

עדן גדז׳. צילום: דרור מילר

עדן גדז׳. צילום: יעלי גבריאלי

עדן גדז׳ צילום דרור מילר

עמית חכם // כשל מערכתי

את הנושא וההשראה לפרויקט הגמר שלה, עמית חכם מהמחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר קיבלה כשאובחנה כבעלת שחלות פוליציסטיות. תוך שימוש במתכות, באלפקה ובנחושת, חכם עיצבה סדרת סיכות פואטית ומרגשת בצורת אברי רבייה נקביים, שנוצרו במקביל לחוויה האישית של הבדיקות, האבחנה, הטיפול התרופתי ותופעות הלוואי.

עמית חכם. צילום: אחיקם בן יוסף

רחלי בן אליהו // סליחה, מה השעה?

רחלי בן אליהו מהמחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל עסקה במערכת היחסים בין האדם, הזמן והחפץ. היא יצרה סדרת חפצים שבהם ניכר מגע ידו של האדם וכן הזמן שחלף. החומרים שבהם השתמשה – עור, כסף, אלפקה ומנגנונים מכניים – מעניקים תחושה של חפצים על־זמניים, לא עתידניים מדי ולא עתיקים מדי. בעבורה הכפפות נושאות זיכרון למשהו שהיה, אך אין להן שימוש; הן משקפות את הדימוי של החפץ לבין החפץ עצמו. עף על פי שהשעונים עובדים הם אינם מראים את השעה באופן המקובל, ומעלים שאלות כמו מה המשמעות של חפץ שאינו ממלא את מטרתו, ובאיזה אור הוא מאיר את הזמן?