מגלים אוצרות // רותם ריטוב

הפעם הראשונה

הפעם הראשונה שאצרתי היתה בספטמבר 2009. זו הייתה תערוכת הפתיחה של Apart.Art, גלריה אלטרנטיבית שהקמתי בפלורנטין, שהיתה גם חלל המגורים שלי. הייתי בתחילת דרכי בעולם האמנות, אחרי לימודי אדריכלות וקריירה במחול, וזו הייתה תקופה של חיפוש ושאלות, והיה לי ברור שאני רוצה להתפתח כאמנית מתוך הידע והנסיון שלי באדריכלות ומחול.

Apart.Art הייתה מעבדה פעילה שבמרכזה עמדו השאלות: מהו חלל פרטי? מהו חלל ציבורי? האם שני סוגי חללים אלו יכולים להתקיים יחדיו? במהלך שנתיים חייתי, יצרתי ואצרתי במקום דינמי, מכניס אורחים (תערוכות ומבקרים), כשדלת ביתי בויטרינת הזכוכית הגדולה בחזית הרחוב פתוחה באופן קבוע 3 פעמים בשבוע. חלל המגורים (הפרטי) היה חלל התצוגה ולידו היה לי סטודיו. חייתי במקום ציבורי. זו היתה חוויה מרתקת והייתי עושה את זה שוב. תערוכת הפתיחה של Apart.Art נקראה ״בית״, השתתפו בה 100 אמנים עם עבודות קטנות המבטאות ובוחנות את משמעות המושג בית. בין המשתתפים היו אניסה אשכר, יהונתן הירשפלד, מירב מרודי, הדס תפוחי, נעמי צור, לובנה נוואטחה מאהלי, שי ברקן, יונתן יבין, דרור אוסלנדר, עמיר רוזנברג ואחרים.

רותם ריטוב. צילום: מ״ל

מתוך תערוכה בגלריה Apart.Art. צילום: פונטוס פיטרסון

מתוך תערוכה בגלריה Apart.Art. צילום: מ״ל

התחנה האחרונה

התערוכה ״אלטרנטיב ניישן״ המציגה בימים אלו בגלריה זוּזוּ, היא האחרונה שאצרתי. זו תערוכה קבוצתית בהשתתפות אמני חברי הגלריה השיתופית נוּלוֹבָּז, שהתהוותה מתוך מחווה ושאיפה להעלות את המודעות לעולם הגלריות השיתופיות (הקואופרטִיביות), החללים האלטרנטיביים והמיזמים העצמאיים. עולם זה קרוב לליבי ולתפיסת עולמי, ובא לידי ביטוי בחיי הן כחברת הגלריה השיתופית אלפרד (מאז 2011) והן כשותפה בצוות האוצרות והניהול בגלריה זוּזוּ, חלל עצמאי אלטנרנטיבי ללא מטרות רווח.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

נושא העל של התערוכה ״אלטרנטיב ניישן״ הוא הסיפור הייחודי של קבוצת אמני גלריה נוּלוֹבָּז, שהחליטו למנף את הצלחת הקריירה האמנותית האישית שלהם על מנת להוביל יוזמה שיתופית אלטרנטיבית וליישם אג׳נדות אמנותיות ומקצועיות בלתי תלויות באינטרסים מסחריים. לאחר שביקרתי בחללי העבודה של האמנים, זיהיתי שאלה החוזרת בעבודתם הנוגעת בטראומות ומשברים והמתבטאת בעבודותיהם בתחושה חזקה של ״על־סף התפרקות״, והעבודות בתערוכה מאופיינות חזותית או נושאית בשפה שניתן לתארה כשבורה או כמקולקלת.

התערוכה אלטרנטיב ניישן. צילומי התערוכה: רמי צלקה

אדווה דרורי

מכל מלמדי השכלתי

בשנים 2008-2009 השתתפתי כרקדנית בשתי תכניות רזידנסי, האחת בספרד ב־L'animal A Lésquena בסלרה, והשניה באנגליה בIslington Mill, מנצ׳סטר. המשותף לשתי התכניות הוא שהן מנוהלות על־ידי זוגות אמנים, שמתוך חייהם האישיים והמקצועיים המשותפים יזמו ופתחו מקומות של תרבות ואמנות במרחב המגורים שלהם, שם הם משלבים בין קריירה עצמאית בין־לאומית לבין קידום עשיה אמנותית רחבה יותר. בספרד, הכוריאוגרפית María Muñoz והפסל Pep Ramis, רכשו חלקת אדמה בין שדות ליערות, ובנו בין מטעי הזיתים, לצד ביתם, סטודיו למחול וסטודיו לפיסול שם הם מקיימים תכנית רזידנסי רב־תחומית וסדנאות מגוונות.

באנגליה, מעצב האופנה Bill Campbell והאמן Maurice Carlin, רכשו מפעל ישן לייצור קמח שנסגר, והפכו אותו למתחם מוטרף של סטודיות, גלריה, תכנית רזידנסי, פאב ואף בנו תכנית עצמאית לתואר שני באמנות. החוויות וההיכרות עם האנשים הללו היו כל כך חזקות וכל כך מעוררות התפעמות והשראה שכשחזרתי לישראל, פתחתי את Apart.Art והתחלתי בקריירה כיוצרת. ב־2011 הצטרפתי, בעקבות בן זוגי גידי סמילנסקי, לקבוצת גלריה אלפרד ובהמשך הקמנו ביחד עם הקבוצה את אלפרד – מכון שיתופי לתרבות ואמנות.

תערוכת החלומות

אני אמנית־אוצרת עם רקע של לימודי אדריכלות וקריירה במחול. בראיית העולם שלי אין תערוכה ספציפית (למעט תערוכת יחיד בטייט מודרן בלונדון, כמובן). יותר מהכל אני מאחלת לעצמי להעלם בסטודיו לימים ארוכים, לקדם תהליכים משמעותיים ומחקרי עומק, ולהיות חלק מפרויקטים משותפים לי וליוצרים שאני עובדת איתם, הן כאמנית והן כאוצרת.

עבודה בתהליך, לתערוכה בגלריה אלפרד

בקרוב אצלך

בימים אלו אני עובדת על שלוש תערוכות שייפתחו במהלך 2019-2020: שתי תערוכות קבוצתיות שאני אוצרת בגלריה זוּזו, ותערוכת יחיד של עבודותיי בגלריה אלפרד.

בתערוכה הקבוצתית הקרובה (שתפתח בדצמבר 2019) בגלריה זוּזוּ ישתתפו אורית חופשי, נועם וינקורט ואלה ספקטור. התערוכה נבנתה מתוך התייחסות לטקסט המופלא של ז׳ורז׳ פרק ״המרחב (המשך וסוף)״, מתוך ספרו ״חלל וכו׳: מבחר מרחבים״. מתוך הטקסט: ״[…] הייתי רוצה שיהיו מקומות יציבים, נייחים, לא מוחשיים, שלא נגעו בהם ושכמעט אי אפשר לגעת בהם, בלתי ניתנים להזזה, מושרשים; מקומות שישמשו כציוני דרך, נקודות מוצא, מקורות, […] ארץ הולדתי, ערש משפחתי, הבית שבו הייתי נולד, העץ שהייתי רואה את צמיחתו (שאבי היה שותל ביום הולדתי), עליית הגג של ילדותי המלאה בזיכרונות שלא הוכתמו. מקומות כאלו אינם קיימים, ומשום שאינם קיימים המרחב הופך לשאלה, חדל להיות ודאות, חדל להיות חלק מאיתנו, חדל להיות שייך״.

בתערוכת היחיד המתוכננת בגלריה אלפרד, אציג את המחקר האמנותי שלי סביב שאלות על נושאים כמו ״קורבן״, ״אלימות״, ״שעיר לעזאזל״ ועוד. התערוכה תכלול עבודות פיסול, וידאו, רישום ומיצב. אגלה סוד: הייתי כל כך עסוקה בשנה האחרונה שלא הספקתי לחפש אוצר.ת….