השבועיים האחרונים של בני הזוג סיאה פרמינגר וטל שרמייסטר מסטודיו ביקאקו, היו עמוסים במיוחד, בעיקר רגשית; הם הפכו הורים לבת בכורה, איירי, ובשבוע שעבר נפתחה בגלריה פריסקופ תערוכת הבכורה שלהם ״צללים בהירים״, שבה הם מציגים פריטי ריהוט ואוביקטים פיסוליים שהם יוצרים.
״התערוכה היא חלון הצצה למה שהתגבש אצלנו בשנה האחרונה, מאז הקמנו את ביקאקו״, אומרת פרמינגר, בת לאם יפנית ולאב ישראלי. ״פירוש המילה בי ביפנית הוא גם יופי וגם אמנות, והפירוש של קאקו הוא תחושה. אמא שלי הציעה לנו את השם ואהבנו אותו, כי הוא תואם את האמונה שלנו, שאסתטיקה היא צורך אנושי, ואת השאיפה שלנו ליצור יופי כתחושה שעוטפת ומחלחלת פנימה״.
האוביקטים המוצגים בתערוכה מבוססים על עץ וברזל, ומשלבים בין טכניקות קראפט מסורתיות לטכנולוגיות מתקדמות. ״אנחנו חוקרים את החומרים ואת תהליכי הגימור מכל הכיוונים, ומשליכים טכניקות ופרטים של עבודה בעץ על עבודה בברזל ולהפך״, מספר שרמייסטר.
״אנחנו לא נפחים ולא נגרים, וזה משחרר אותנו מנאמנות ל׳אמת מקצועית׳ כזו או אחרת. כך אנחנו מרשים לעצמנו לקחת מכל העולמות ו׳להלביש׳ לחומרים ממדים נוספים, כמו טקטיליות מתעתעת שמזמינה לתהות לגבי מהותם״. פרמינגר: ״בדרך הזו נוצר גם מתח מסוים, שמקנה לפריטים מקצב פנימי של תנועה וחיות משלהם. לדוגמה, מתח בין הכובד של הברזל ותחושת המסה שלו, לבין קווי עיצוב רכים, נקיים ומינימליסטיים״.
מאסטרים בתחומם
הם הכירו בסביבה הגלילית שבה גדלו; פרמינגר ביישוב הקהילתי כליל ושרמייסטר ביישוב הקהילתי מצפה חרשים. עם תום שירותה הצבאי של פרמינגר הם יצאו למסע נדודים ארוך במזרח, שם גילו, לדבריהם, שהם חולקים משיכה לאמנויות ולמלאכות יד (״כל הזמן חיפשנו בעלי מלאכה ויוצרים שמתמחים בעבודות יד מסורתיות, מאסטרים בתחומם״).
כששבו לארץ הם עברו לגור בירושלים ושרמייסטר נסע לנברסקה למספר חודשים, כדי ללמוד בבית ספר נחשב לפרזול סוסים. ״תמיד אהבתי סוסים, רכבתי וגם טיפלתי בהם״, הוא מספר, ״וכשחזרתי התחלתי לעבוד כשוליה של מפרזל, שהיה בעל מקצוע מצוין ושאבתי ממנו המון. הוא הקסים אותי בטוטאליות המקצועית שלו, שהזכירה לי את ההוויה של המאסטרים ביפן״.
חלל התערוכה בגלריה פריסקופ. צילומים: גדי סער
אחרי שהפך לעצמאי והוא ופרמינגר התחתנו, הם טסו שוב לטייל ביפן. בטיול הזה, הוא אומר, ״כבר הייתי מפרזל וחיפשתי בעיקר מאסטרים שעוסקים בברזל. מצאנו את עצמנו מסתובבים לצורך זה גם בכפרים נידחים ביותר וראינו את האפשרויות הרבות שגלומות בנפחות. אבל מה שהדהים אותנו במיוחד היה הכבוד העצום שבעלי המלאכה רוחשים לעיסוק שלהם והטקסיות שבה הם מתנהלים. זה הדליק אצלי ניצוץ, שבהמשך הפך למה שאנחנו עושים היום״.
פרמינגר: ״היום אנחנו יודעים שבטיול הזה כל אחד מאיתנו עבר תהליך פנימי. כשחזרנו התחלתי ללמוד בבית ספר לתיאטרון חזותי ושם הושלם אצלי התהליך, כשהבנתי שאני רוצה לעסוק באמנות וביצירה. טל עזר לי עם הגשות טכניות מורכבות שנדרשו ממני במהלך הלימודים, וראינו שאנחנו ׳טובים ביחד׳; שהשיתוף היצירתי נכון לנו״.
בסוף הלימודים של פרמינגר, כשצריך היה להחליט מה עושים ״בחיים האמיתיים״, הם מצאו את עצמם בדרך ליפן פעם נוספת. ״כל פעם שהיינו באיזה צומת נסענו ליפן״, היא מספרת. ״בנסיעה הזאת ׳חרשנו׳ את דרום המדינה על אופניים, ופגשנו עוד ועוד יוצרים. הפעם המפגשים איתם כבר הבהירו לנו בוודאות שיצירה היא הכיוון שלנו ושאנחנו הולכים לממש אותו. לא רק להתרשם ממה שיוצרים אחרים עושים, אלא לעשות למען עצמנו, ועדיף שזה יקרה בארץ״.
היום הם מתגוררים בקיבוץ עין חרוד, שם מצאו מקום להקים את הסטודיו. שרמייסטר: ״חיפשנו סביבה כפרית, שתאפשר לנו להתנתק ולהתכנס כדי לזקק את הקונספט של ביקאקו. עם כל ההשראות שספגנו ביפן, וכל מה שחווינו דרך המפגשים עם המאסטרים המקומיים והקסם המיוחד שלהם, היה לנו ברור שהמסורת, עם כל הכבוד שהיא ראויה לו, מקהה את התשוקה לפרוץ גבולות. אנשים שם עושים שנים על גבי שנים את אותו הדבר בדיוק, וזו לא השאיפה שלנו״.
צילומים: עמית מן
בחלוקת העבודה ביניהם, שרמייסטר אמון על התהליכים הפיזיים יותר, כמו הטיפול בברזל, ופרמינגר על תהליכי הגימור, הליטושים או ריפודי הטקסטיל, אבל הרעיונות ליצירת האוביקטים לעולם נהגים במשותף, כתהליך שהם מגבשים ביחד. ״כל אחד מאיתנו מודע ליכולות שלו וליכולות של האחר, וזה תמיד אנחנו. גם אם מישהו מאיתנו היה יותר אקטיבי ביצירה של אובייקט מסוים, השני תמיד נוכח בה באותה מידה״.
האוביקטים של ביקאקו מאופיינים במופע מדויק ומהוקצע מאד, ובה בעת מקפלים בתוכם ערך תוכני ייחודי, שמקורו בתהליכים שעוברים החומרים, דוגמת ריקוע או חמצון של הברזל לקבלת החלדה; שריפה של העץ בברנר או באמצעות ״גיהוץ״ עם ברזל לוהט; שימוש במפסלות לקבלת טקסטורות על פני שטחו; ולחלופין תהליכים טכנולוגיים, כמו חיתוך לייזר. ״מה שמנחה את בחירת התהליכים זה החזון שיש לנו לגבי הפריט שאנחנו רוצים ליצור, ולמרות שהם מבוקרים ומקנים שליטה, הם עדיין מזמנים הרבה מקום להפתעה וגילוי. בעבודות נפחות, לדוגמה, תהליך ׳המכות׳ על החומר זהה, אך המכות עצמן אינן אחידות מה שמשאיר מקום לחוש את מגע יד האדם, כעוד ממד שמוסיף לתחושה של האוביקט״.
צילום: יונה פרמינגר
מקומה של יפן, כמקור השראה משמעותי בדרכם, שזור ונוכח במרחב הגלריה דרך פריטים שמהדהדים את השפעתה. ״סודרה״ (דלת קמוצה, ר׳ סגולה) לדוגמה, הוא אוביקט תלייה דקורטיבי־פיסולי, שמיועד לתלייה על הקיר ונוצר בהשראת תריסי במבוק שנתלים ביפן על פתחים מחוץ לבית. ״השתמשנו במוטות בניין בקוטר 6 מ״מ, שלהם הענקנו תהליך של ריקוע לקבלת טקסטורה חיה, ושזרנו אותם כעין וילון שמאפשר לאור לעבור דרכו״.
אוביקטים נוספים שמביאים את הניחוח היפני הם אגרטל בצורניות אופקית, שמכתיבה למקם בו ענפים אופקיים ולדברי השניים עיצובו מושפע מצורת סידור הפרחים היפני, או שולחן שעשוי מעץ ברוש גולמי עם פיתולים, שעבר תהליך שריפה עם ברנר. ״האש נכנסה לפיתולים ולחרכים שבו, ולאחר שהוא עבר הקצאה הקצנו ושיוף שהחזירו לו את הגון הבהיר המקורי, השאריות שהיא הותירה בחרכים יצרו מעין משיחות מכחול שחורות, שמדמות קליגרפיה״.
מעבר ליצירת האוביקטים ולמחקר החומרי שמעסיק אותם, השאיפה של פרמינגר ושרמייסטר היא לעצב פריטים ייעודית לחללים מסוימים. ״הקשר בין אוביקט ובין החלל שבו הוא ממוקם מעניין אותנו מאד והיינו שמחים שהדרך תוביל אותנו בכיוון הזה. נכון לעכשיו אנחנו מפנטזים על בית מרווח שבו נוכל לממש את זה. בדמיון שלנו הוא כבר קיים ומעוצב עם כל האוביקטים והרהיטים שיצרנו בעבורו״.
צללים בהירים. אוצרת: שרי פארן
גלריה פריסקופ, רח׳ בן יהודה 176, תל אביב. נעילה: 21.9
צילומים: יונה פרמינגר
The post ביקאקו בפריסקופ: יופי, אמנות ותחושה appeared first on מגזין פורטפוליו.
