Yuval:
בוקר טוב יחדו, מה שלומך?
Yachdav:
בוקר אור, אצלי מצוין. תכף מתחילים יום של סדנאות
Yuval:
מגניב. אני חייב להגיד שכשקיבלתי ממך מייל עם הכותרת ״פתחנו את סדנת ניפוח הזכוכית היפה בעולם בנמל קיסריה״, הצלחת לסקרן אותי, ואחרי שביקרתי בסדנה אני נאלץ להסכים. וואוו. אני לא בטוח שהייתי מצליח להתרכז בשום דבר אחר מעבר לנוף המרהיב שנשקף מהסדנה…
Yachdav:
לקח לנו זמן להרגיש בנוח עם האמירה הזו אבל כשאנשים מגיעים לכאן ואנחנו מקבלים את התגובות שלהם למקום זה רק מתחזק. יש לנו סטודיו זכוכית שזה דבר מענין ונהדר בפני עצמו – אבל השילוב עם המיקום שלנו הוא מאוד מאוד מיוחד. אין דברים כאלה בשום מקום. אם אפשר להשוויץ אפילו – לפני שבוע הגיע לכאן סוכן של תיירות של אוליגרכים, ראה את המקום ושינה את הלו״ז של טיול שכבר היה סגור. הבן אדם עומד להגיע לסדנה שלנו עם מסוק 
Yuval:
לא ביקרתי בכל סדנאות הזכוכית בעולם אבל יש לי תחושה שאתה צודק. ספר קצת מי זה ״אנחנו״
Yachdav:
אנחנו זה גרישה (גרגורי) זילבר, איילת הוכהויזר ויחדו גילבר. שלושתנו למדנו במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל בשנים שונות ושם הכרנו זה את זה. אחרי הלימודים דרכינו נפרדו למספר שנים עד שהתחברנו חזרה במטרה להקים סטודיו לניפוח זכוכית. כשיוצאים מהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל אין היום מקום שאפשר לעבוד בו בניפוח זכוכית אם אתה לא מקים לעצמך סטודיו. אנחנו מקווים ורוצים להצליח לשנות את זה עם הסטודיו שלנו.
צילום: גיא מלל
יחדו גילבר (מימין), איילת הוכהויזר וגרישה (גרגורי) זילבר. צילום: גיא מלל
זכוכית היא אטרקטיבית כשלעצמה ורצינו לעטוף אותה באוכל, בשתיה ובמוזיקה כדי לייצר משהו שלם. כשאיילת מצאה את המקום כאן בקיסריה זה השתלב מצוין כי זה הוסיף עטיפה יפהפיה ומרגשת מבחינת הנוף
Yuval:
נראה לי שזה באמת אחד הנושאים הכאובים בתחום: אתה רואה כשרונות מדהימים בתחום בבצלאל בזמן הלימודים שאחרי הלימודים קצת הולכים לאיבוד כי אין כל כך איך ואיפה לעסוק בו בפועל. איך מצאתם את הפינה הזו בקצה הנמל של קיסריה?
Yachdav:
מצאנו = איילת מצאה. אנחנו יושבים במצודה צלבנית עתיקה בנמל קיסריה. יש לנו ים עם טורקיזים משוגעים משלושה כיוונים ואת קיסריה העתיקה כהשלמה. נוף מדהים – שלא לדבר על השילוב עם ההסטוריה של הזכוכית כאן.
ידענו שאנחנו הולכים על הקמה של עסק שהוא חריג, בלי יותר מדי תקדימים ורצינו למזער סיכונים. לפני שנתיים וחצי בערך נתנו לה חודש למצוא מקום שיצדיק את היציאה מתל אביב. היא מצאה את המקום כאן והתזמון היה מושלם. נמל קיסריה חיפש להוסיף תוכן למקום והמבנה כולו עמד להתפנות תוך כשנה. בסוף לקח כמעט שנתיים עד שחתמנו חוזה – אבל זה עומד להיות שווה כל רגע
Yuval:
אז מה התכנית? כי כאמור, זה לא שיש אלפי מנפחי זכוכית בארץ…
Yachdav:
יש לנו כמה חלומות שאנחנו רוצים שישתלבו כאן. קודם כל אנחנו רוצים ליצור גם באופן עצמאי וגם בשיתוף עם אדריכלים ומעצבי פנים. אנחנו רוצים לאפשר לאדריכלים ומעצבי פנים סל שלם וחדש של אפשרויות שפחות נגיש בעבורם היום. פחות חיפוש אחר פריט מדויק שיתאים למשהו שהם מעצבים, ויותר עיצוב של בדיוק מה שמתאים להם ויצירה של דברים one of a kind שתפורים לפי פרוייקט.
ברור לנו שבשביל להגיע לשלב הזה אנחנו צריכים זמן, להתחיל לייצר פרויקטים וליצור לעצמנו שם. את הזמן הזה אנחנו עומדים לאפשר לעצמנו באמצעות פתיחה של הסטודיו לקהל הרחב. אנחנו מקיימים כאן הופעות ניפוח זכוכית + סדנאות. בהופעות אפשר לצפות כאן בניפוח ובסדנאות ממש לנפח (מגיל 8).
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
שילוב של שני הכיוונים האלה שמאוד משמעותי לנו הוא יצירה של קהילה סביבנו. החלום שלנו הוא שתהיה כאן תנועה של אנשים. בין אם זה אנשים שבאו לחוות ובין אם זה אנשים שבאו ליצור לעצמם / יחד איתנו. אנחנו לא רוצים להיות סטודיו מרוחק אלא מקום מפגש ליצירה. בשלב זה אנחנו מקיימים כבר לא מעט סדנאות. השקנו רשמית רק לפני שבועיים וכבר יש לא מעט תנועה וענין. זה כיף לאללה.
בדיוק סגרנו גם שיתוף פעולה עם חבר׳ה שעושים קולינריה משובחת( ״המזווה״) במטרה שהם יהיו אלו שיתנו כאן את העטיפה של האוכל. לדוגמה – חברה מגיעה ליום כיף אצלנו – עובדים בסטודיו ומתפנקים בבר־גלריה הצמוד על אוכל, שתיה, מוזיקה והנוף היפהפה שלנו
Yuval:
נייס. מה קורה בסדנאות האלו?
Yachdav:
סדנה מתחילה בהדגמה. אנשים שנכנסים לסדנה מגיעים בדרך כלל בלי רקע. יש המון מה ללמוד ולהבין, ואנחנו מתחילים בהדגמה קצרה שמסבירה להם קצת מי נגד מי בכל הסטודיו הזה. מה תפקיד כל אחד מהתנורים, איך ניגשים לתנורים, איך מחזיקים את המוטות בצורה נכונה ואיך ניגשים אל הכלים וספסל העבודה.
אחרי ההדגמה משתתפי הסדנה מתחילים לנפח בעצמם. בדרך כלל זה או פיסול של משקולת נייר או ניפוח של כוס קטנה. בשני המקרים מתחילים מאיסוף של זכוכית נוזלית בטמפרטורה של 1,200 מעלות מתוך התנור ומשם ממשיכים לעיצוב צורה, הוספת צבעים וניפוח / פיסול תלוי מה עושים.
גרישה זילבר בפעולה. צילומים: בוריס בלנקין
צילום: בוריס בלנקין
קונספט נוסף שאנחנו עומדים להתחיל איתו בסדנאות הוא תחרויות ניפוח. קיבלנו את ההשראה לזה מסדרת הריאליטי שעלתה בנטפליקס שבועיים לפני ההשקה (תודה נטפליקס! יופי של תזמון). אנחנו עומדים לקיים בסדנאות התחרותיות הדגמה ארוכה ומפורטת יותר. אחרי ההדגמות המשתתפים יעבדו בקבוצות וינסו לנפח בעצמם. יקבלו ניקוד חיובי על הצלחות (הוצאת בועה, ייצור כוס) ושלילי על שגיאות (כמו נגיעה עם החומר בתנור / שבירה שלו / הפלה על הרצפה). ההערכה שלנו לגבי הסדנאות האלה היא שזה יהיה אינטנסיבי – בכל שלב יהיו נציגים שמנפחים וכל שאר הקבוצה תצעק עליהם ותתן הוראות
Yuval:
הו. אני כבר רוצה להשתתף… תגיד, איך אתה מסביר את ההחלטה של נטפליקס לעשות ריאליטי של מנפחי זכוכית? בהתחלה כששמעתי על זה זה היה נראה כאילו נגמרו להם הרעיונות (בצחוק, כן?)
Yachdav:
אני משוחד כמובן – אבל זכוכית היא חומר מרגש. אני חושב שאפשר להגיד בניתוח די קר (״הכנס בדיחה זקנה על חום / אש / זכוכית כאן״) שיש הרבה סיבות אובייקטיביות לזה שהיא תעניין / תרגש / תהיה פוטנציאל לרייטינג. קודם כל עבודה עם זכוכית היא עבודה עם אש: זה אטרקטיבי, מעניין, מלא תנועה ולפעמים אפילו קצת מרתיע. הרבה אנשים ראו / רואים / מכירים פה ושם מישהו שעבד עם זכוכית, אבל יש בה משהו מאוד לא נגיש: היא חומר שצריך סט־אפ שלם בשביל לעבוד איתו, וגם כשניגשים אליו צריך לעשות הרבה הכנות ולעבוד בצורה מאוד מסודרת / מובנית.
אבל אחרי כל המסביב – יש כאן מלא אש, מלא חום, עבודה משותפת עם אנשים אחרים (כמעט בהגדרה. יש בעולם מעטים שעובדים לבד, אבל הם החריג). על הדרך, זכוכית גם לא מלכלכת כמו הרבה מלאכות אחרות, מה שהופך אותה לעוד יותר אטרקטיבית מבחינת העבודה איתה. רק מזיעים. כמה – זה כבר תלוי במיקום של הסטודיו ובאיכות פינוי החום והמיזוג
חלל התנורים. צילום: גיא מלל
צילום: בוריס בלנקין
לפי מה שאני יודע, התערוכה של צ׳יהולי בירושלים ב־1999 היא התערוכה שהביאה הכי הרבה מבקרים אי פעם לתערוכה בישראל. יש בזכוכית משהו מרגש. אולי יום אחד נקיים תערוכה שלנו שתעבור את המספרים של התערוכה ההיא אולי זה יהיה ביחד עם צ׳יהולי או אחרים אפילו. קיסריה יכולה להיות יופי של מקום למשהו בקנה מידה כזה
Yuval:
אני לא יודע אם הכי הרבה מבקרים אבל היו המון זה בטוח. איפה נכנסת היצירה האישית שלכם לכל זה? לא נראה שיש לכם זמן לזה עכשיו
Yachdav:
כרגע אנחנו באמת עסוקים מעל הראש בהקמה וייצוב של העסק. אחד הדברים החשובים לנו זה שהמקום שלנו יהיה עסק מתפקד. אנחנו מעדיפים את זה על פני תמיכה מקרנות שונות ומאמינים ביכולת לקיים את זה. בשלב הראשון זה מצריך הקרבה של הזמן שלנו ופחות יצירה, אבל אחת המטרות העיקריות שלנו היא להגיע למצב שאנחנו מסוגלים לפנות לעצמנו זמן ליצירה עצמאית
Yuval:
הלוואי. יש חלוקת תפקידים ביניכם? מי אחראי על מה?
Yachdav:
הכובעים הרשמיים הם גרישה מנהל הסדנה. הוא אחראי על הזכוכית, התנורים ומוביל את כל מה שטכני כאן. הוא גם עם הרקע הכי חזק בניפוח ויצירה בכלל. איילת היא המעצבת הראשית. היא אחראית על החלל ואיך שהוא נראה, על האירוח ועל כל מה שמשיק וכלול בהפקה. אני מנכ״ל הסטודיו ומתעסק בעיקר בשיווק ואחראי על הכספים. השאיפה היא לשפר את המינונים שלנו ולאפשר לעצמנו כמה שיותר עיסוק ויצירה בזכוכית וכמה שפחות מסביב
Yuval:
יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?
Yachdav:
הכי חשוב לנו שאנשים יבואו להיות חלק ממה שקורה כאן. מצד אחד אנחנו רוצים ומכוונים הכי גבוה – שהמקום יהיה ממוצב גבוה, איכותי וכל זה. אבל הכי חשוב והכי משמעותי לנו זה שהמקום יהיה מקום שמחבר בין אנשים ושתתרחש כאן יצירה. כל דבר שבין לבוא ולעבוד איתנו, ללבוא ולשבת כאן על השקיעה היפהפיה שלנו עם בירה ובעיקר לעשות זכוכית. הייתי מסכם את זה ב״כיף כאן. אנחנו חמודים. בואו״
Yuval:
אותי שכנעתם
The post ספקולו: מלא אש, מלא חום והרבה מים מסביב appeared first on מגזין פורטפוליו.
