בדומה לישראלים רבים, גם רותו מודן חגגה את שחרורה מצה״ל בטיול מעבר לים. כשטיילה בספרד היא נתקלה במקרה בתערוכה של אמנית הקומיקס האיטלקייה גבריאלה ג׳יאנדלי, הידועה בעיקר בזכות סדרת הקומיקס לילדים ״מילו״ שיצרה. מודן התאהבה באיוריה הססגוניים והאפלים של ג׳יאנדלי, בוגרת האקדמיה לאמנות של מילאנו.
ג׳יאנדלי מבוגרת ממודן רק בשלוש שנים, ואת הקומיקס הראשון פירסמה בהיותה בת 21 בלבד. כשהביטה בעבודותיה של האיטלקייה, דמיינה מודן מסלול דומה שתוכל לסלול לעצמה. ״זה מה שאני רוצה לעשות, זה קיים, זה אפשרי!״, אמרה לעצמה. לא רק שראתה אל מול עיניה את סוג האמנות שהיא מעוניינת ליצור, אלא גם הבינה שאפשר להצליח כאישה אמנית.
סיפור זה מופיע בפרק הראשון של ספר חדש שיצא לאור בחודש אפריל האחרון בארצות הברית. הספר מציג מחקר מקיף ומעמיק בן כ־175 עמודים אודות עבודתה של מודן – הקומיקסאית הישראלית הבכירה בעולם כיום. הוא יצא לאור בהוצאת University Press of Mississippi, והוא הספר ה־14 שפורסם במסגרת סדרה שנקראת ״אמני קומיקס גדולים״. ספרים קודמים בסדרה עסקו בעבודתם של ענקי קומיקס דוגמת ג׳ק קירבי וצ׳ארלס שולץ. מודן בהחלט בחברה טובה.
כריכת הספר הקומיקס של רותו מודן, הוצאת אוניברסיטת מיסיסיפי
רצח החולה הסופני, מגזין הניו יורק טיימס, 2009
מחבר הספר הוא קווין הוורת׳. בן 48, מתגורר בפיטסבורג, פנסילבניה; ״רק בכמה שנים צעיר מרותו מודן ומאמני קומיקס ישראליים נוספים שאיתם נפגשתי ועליהם כתבתי״, הוא מדגיש. מדוע זה רלוונטי? הוא מסביר: ״למרות שאני אמריקאי ולא ישראלי, ביליתי זמן רב בישראל מאז גיל 21 וחוויתי חלק מאותם אירועים שהם חוו, כמו הסכמי אוסלו, רצח רבין, האינתיפאדה הראשונה והשניה ועוד. אירועים אלה מהווים בסיס לרבים מספרי הקומיקס הישראליים העכשוויים״.
הוורת׳ מלמד כתיבה וספרות באוניברסיטת קרנגי מלון, שם לימד את הסטודנטים שלו את הספר ״הנכס״ של מודן. בשנים 2015-2011 לימד קורסים בסמסטר הקיץ סטודנטים מרחבי העולם באוניברסיטת תל אביב. בתקופה זו קיים ריאיונות עם מודן ועם אמני קומיקס ישראליים נוספים, וביצע מחקר במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
היוזמה לפרסום ספר מחקר העוסק בקומיקס של רותו מודן הייתה של הוורת׳ עצמו. מדוע בחר דווקא בה? ״כשהגעתי לישראל לראשונה לעבוד בקיבוץ בצפון בשנת 1992, לא נתקלתי בשום מקום בקומיקס מקומי. כשחזרתי לארץ בשנת 1996, ובהמשך שוב בשנת 2000, היה ברור שמשהו השתנה. בשנים אלו נחשפתי לקומיקס של מודן במסגרת האנתולוגיות של קבוצת אקטוס, ובהמשך עקבתי אחר עבודתה כשהחלה לפרסם נובלות גרפיות.
״בזמן שאמני קומיקס ישראלים אחרים רק החלו להתפרסם מעבר לים, למודן כבר היה המוניטין החזק ביותר בישראל ומחוצה לה. בנוסף, בחרתי במודן היות ויש לה גוף עבודות רחב; רחב במידה שאותו לא קלטתי בטרם התחלתי את המחקר שלי. עניין הקף גוף העבודות הוא משמעותי כשאמן נמצא במרכזו של ספר מחקר שלם״.
האוסקר של עולם הקומיקס
מודן, בת 53, היא בוגרת המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל, שם היא מכהנת כיום כפרופסור ומרצה לאיור. את לימודי הקומיקס במוסד הירושלמי למדה לראשונה ממישל קישקה, שחשף אותה ואת חבריה לכיתה לספרי קומיקס שונים בסגנונות מגוונים מרחבי העולם. בשנת 1996 ייסדה יחד עם ירמי פינקוס את קבוצת הקומיקס האלטרנטיבית ״אקטוס טרגיקוס״ שפעלה עד שנת 2010, שבה היו חברים שלושה יוצרי קומיקס ישראליים נוספים: בתיה קולטון, מירה פרידמן ואיציק רנרט.
לצד זאת עסקה מודן בתקופה זו באיור ספרי ילדים ובקומיקס לילדים, אחד הבולטים ביניהם היה ״אבא בורח עם הקרקס״ (הוצאת כנרת זמורה־ביתן דביר) משנת 2000 שאת תכניו כתב אתגר קרת, ושבעבור האיורים המופיעים בו זכתה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער ובציון לשבח בפרס בן־יצחק מטעם מוזיאון ישראל. ספר ילדים בולט נוסף, שאותו איירה וכתבה, הוא ״סעודה אצל המלכה״ משנת 2010 (הוצאת עם עובד).
השיבה הביתה, מתוך האנתלוגיה הפי אנד, 2000, הוצאת אקטוס
רוצח התחתונים, מתוך האנתולוגיה Actus Box, הוצאת אקטוס, 2000
קרוב רחוק, 2008, הוצאת עם עובד
קרוב רחוק, 2008, הוצאת עם עובד
אך לשיאיה המקצועיים הגיעה מודן בזכות הרומנים הגרפיים שאותם כתבה ואיירה. שניים מהם הקנו לה זכיות בפרס אייזנר האמריקאי היוקרתי, שנחשב לאוסקר של עולם הקומיקס. הראשון הוענק לה בעבור ספרה ״קרוב רחוק״. זה שמה של הגרסה העברית, שיצאה לאור בשנת 2008 (הוצאת עם עובד), אך הספר יצא לאור כרומן גרפי באנגלית שנתיים קודם לכן בשנת 2006, בהוצאת Drawn and Quarterly, תחת השם Exit Wounds.
הרומן, שמתרחש בתקופת הפיגועים הקשים בישראל של שנת 2002, מתאר מסע חיפוש של נהג מונית וחיילת, אחר אביו של הנהג, שהיה מאהבה של החיילת, לאחר שזו חשדה כי הוא האלמוני שנהרג בפיגוע בחדרה. ב״אייזנר״ השני זכתה מודן בעבור ״הנכס״, שיצא לאור בשנת 2013 בעברית (הוצאת עם עובד) ובמקביל באנגלית בשם The Property (הוצאת Drawn and Quarterly). הוא מתאר מסע בן שבוע בפולין, שבמסגרתו נוסעות סבתא ונכדתה לאתר נכס שהיה שייך למשפחה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה.
הוורת׳ מצביע על המסקנות שאליהן הגיע במסגרת מחקרו: ״מצאתי את עבודתה של מודן כמרתקת, וזאת במספר מישורים. ראשית, עבודתה מושכת בצורה מדהימה מבחינה חזותית, היא פשוט שובת לב וכובשת את הצופה בה. יש למודן עין יוצאת דופן לקומפוזיציות, דבר שבא לידי ביטוי בסידור הפאנלים של הקומיקס באופן שמעביר משמעות רבה וזאת ללא כל תחושה של עומס או חוסר פוקוס.
״רותו אימצה סגנון שמזוהה איתה – סגנון הקו הברור, הנקי והבהיר, זה שמקושר יותר מכל לארז׳ה (שם העט של הקומיקסאי הבלגי ז׳ורז׳ רמי, יוצרו של טינטין), והפכה אותו לקו שלה; זאת בשילוב עם השפעות נוספות כמו אדוארד גורי האמריקאי, שאליו נחשפתי לראשונה רק במסגרת המחקר אודותיה ובעקבות סדרת הריאיונות שקיימתי איתה״. בנוסף, טוען הוורת׳, ״מודן היא ׳מספרת סיפורים׳ (Storyteller) אשפית ומומחית בהסתגלות. היא משתמשת בכלים ידועים ומוכרים של העברת סיפור, כמו עלילות מסתוריות ותעלומות, אך מפעילה אותם במטרה לספר סיפורים עמוקים ומלאי משמעות אודות החיים בישראל״.
אורי כדורי מאת לאה גולדברג ואריה נבון, 2013, ספריית נח והקיבוץ המאוחד ספרית פועלים
״זה היה מאוד מחמיא שקווין בחר בי״, מספרת מודן. ״הספר סוקר את העבודה שלי ממש מהשלב שבו התחלתי לעבוד. הוא הגיע לארץ לפני מספר שנים, ראיין אותי ואמני קומיקס מקומיים נוספים, במטרה להבין את ההקשרים ואת הקומיקס הישראלי באופן כללי.
״זה מוזר כשמישהו מסתכל עליך מבחוץ וכותב עליך״, היא מוסיפה. ״הרבה דברים שהוא כתב עליהם דווקא כן התכוונתי אליהם, ומאוד שמחתי שהוא הוציא את זה החוצה. דברים אחרים שהוא ראה מנקודת המבט שלו, לא התכוונתי אליהם. אבל זה לא משנה, כי גם זה היה מאוד מעניין. אני לא מנתחת את העבודות שלי, ואם מישהו מגלה בהן דברים חדשים אז זה רלוונטי באותה מידה.
״במסגרת המחקר שביצע, קווין לגמרי הבין שבתהליך יצירת הקומיקס – כתיבת התוכן והאיור באים יחד״, היא מדגישה. ״בקומיקס, התוכן והאיור הם בלתי נפרדים. הכתיבה והציור זה אותו הדבר, אי אפשר להפריד ביניהם. בקומיקס הציור הוא טקסט. בתהליך העבודה שלי אני קודם כל כותבת את התסריט, אבל אני כותבת בידיעה שאני אצייר את זה. בכתיבה אני לוקחת בחשבון שזה יהיה ציור, הסיפור מסופר בציורים. הציורים הם לא פרשנות על התוכן, הציורים הם הדרך שבה אתה מספר את הסיפור.
״אני לא עושה קומיקס כדי לצייר ציורים יפים, זה לא העניין. העניין הוא האם הציורים מעבירים את הסיפור, ואיך הם מעבירים את הסיפור. לדוגמה, אם בקו יש הומור, זה לא רק שהטקסט מצחיק, אלא גם הדמויות מצחיקות״. ואיך מגדירה מודן את הקו שלה עצמה? ״הגישה הבסיסית בכל הספרים שלי היא אותה גישה. הקו שלי הוא אולי פחות הומוריסטי, אלא יותר אירוני ומרוחק״.
רותו מודן, הנכס, 2013, הוצאת עם עובד
The post רותו מודן: אני לא עושה קומיקס כדי לצייר ציורים יפים appeared first on מגזין פורטפוליו.
