Yuval:
הי טל, בוקר טוב, מה שלומך?
Tal:
שלומי מצוין, תודה רבה. מה שלומך?
Yuval:
גם. לא רע בכלל. קצת מקנא בך שאת נוסעת לניו יורק, הייתי לפני חודש וחצי והיה פשוט מושלם
Tal:
האמת שאני מאוד מתרגשת. בשנתיים האחרונות ביקרתי בעיר הזאת מספר פעמים, אבל הפעם אני מתרגשת במיוחד
Yuval:
אני יכול להבין… איפה תציגו בניו יורק?
Tal:
נציג במסגרת שבוע העיצוב שיתקיים בעיר, כחלק מהתערוכה של designjunction בצ׳לסי, בחלל שנקרא Artbeam
Yuval:
ואיך קרה שאתם מציגים בכלל בניו יורק?
Tal:
הרגשנו שהגיע הזמן לצאת החוצה, ולהתחיל לספר את הסיפור שלנו. חשבנו שנכון להציג בניו יורק כי זה מקום שמרגיש שהרבה דברים קורים בו, והוא מלא בהתרחשויות מעניינות, יחד עם הבחירה להתחיל לחשוף את עצמנו לשוק האמריקאי
Yuval:
אז בואי נתחיל מהתחלה ונגיד מי הנפשות הפועלות ואיך הכל התחיל
Tal:
הכל התחיל לפני כמעט שנתיים, רעיון שנולד מתוך מחשבה חברתית שמציע לשלב עיצוב עם עבודת יד שתבוצע על ידי אנשים שלא יכולים למצוא עבודה מכל מיני סיבות (תרבותיות, גאוגרפיות, חוסר תיאום עם שעות העבודה הקונבנציונאליות, בריאות, גיל מבוגר, העדר כישורים נדרשים וכד׳). חשבנו שעל ידי הקניית מיומנות בעבודת יד בכלל, ובסריגה בפרט, הנעשית עם חומר גלם נגיש וקל, בשילוב טכניקה נרכשת פשוטה יחסית, נוכל לייצר תוצרים שיאפשרו לאותם אנשים להרוויח כסף, לצד רכישה של מיומנות חדשה. מיומנות זו תאפשר להם להיות טובים במשהו ולהרגיש חיוניים לסביבה ולעצמם
Yuval:
ומאיפה ההכרות שלך עם שולה מוזס? מאיזה שלב זה היה פרויקט משותף?
Tal:
מההתחלה זה היה שיתוף פעולה: חברים הכירו בין שולה לביני. היא סיפרה להם על הרעיון והם חשבו שזה יהיה חיבור טוב, וכך היה: הספיקה לנו פגישה אחת להבין שיש בינינו באמת חיבור מצוין.
שולה, יזמית חברתית בעלת עמותת ״למרחב״ – שמטרתה הדרכת נוער חסר עורף משפחתי לכדי יצירת חיים משמעותיים וטובים, לימודים אקדמאיים והגשמה עצמית – היא זו שחשבה על הרעיון. בבעלות משפחתה עסקים רבים והיא בעלת ניסיון עשיר במגוון תחומים מבישול ועד למחשבים. שולה מציגה את המוטיבציה החברתיתי העומדת המאוחרי רעיון המותג ופועלת לקידומו. החיבור בינה לביני – מעצבת תעשייתית העומדת מאחורי המוטיבציה העיצובית – הוא שיצר את המותג והביא אותו לכדי פיתוח.
כיום אני משמשת כארט דיירקטורית ומעצבת ראשית של המותג; דורית צסלר, אדריכלית ובעלת תואר שני בשימור התחברה לפרויקט בשל אהבתה לחומר, עבודת יד, הרעיון החברתי והעיסוק בעיצוב, היא מנהלת הפרויקט; לצידנו ליאון בן ארוש, מעצבת טקסטיל סופר מוכשרת בוגרת שנקר המתמחה בסריגה, מהווה חלק בלתי נפרד הצוות העיצוב והפיתוח.
לפיתוח הקולקציה הראשונה עבדנו גם עם קרן נוימן שהיא קולוריסטית, בחרנו ופיתחנו איתה את הצבעוניות לקולקציה. החיבור בין טקסטיל לצבע הוא בלתי נפרד והעבודה עם קרן חידדה את הפוקוס על הנושא. לצד כל אלה ישנן הנשים המוכשרות שסורגות, קולעות ומרכיבות את האלמנטים שמהם מורכבים הפריטים. טביעת האצבע שלהן מורגשת בכל פריט ופריט ובכך כל אובייקט הופך לוואן אוף ואין זהה לו.
אני רק אוסיף שהרעיון החברתי בא לידי ביטוי באופן נוסף: הרווחים מהפרויקט יועברו לתמיכה בפרויקטים חברתיים נוספים, כך שגם העבודה עצמה וגם הרווחים מוקדשים למען אותה המטרה.
Yuval:
אוקי. אז יש חיבור. איך מתחילים?
Tal:
בהתחלה דיברנו וחקרנו הרבה. לשולה יש רקע נרחב בסריגה ולי לא היה ממש, וזו היתה התחלה טובה, כי היא דימתה מהרגע הראשון את העבודה מול הסורגות שאיתן אנחנו עובדות היום. למדנו צורות שונות של סריגה, התמקדנו בקרושה, שזו סריגה במסרגה אחת, והתחלנו לעשות כל מיני מודלים וניסויים. חלקם היו קשורים לחומרים, חלקם לאלמנטים סרוגים, חלקם לשילוב בין טקסטיל לחומרים אחרים. במקביל פיתחנו מערכי שיעור ללימוד סריגה והתחלנו קורס בישוב חורה שבנגב.
זו הייתה חוויה
Yuval:
מתי זה היה?
Tal:
הקורס הראשון התחיל לפני קצת יותר משנה. ממש אתמול אחת הבנות שלחה לי בווטסאפ סרטון שבו היא מראה לי כרית ושמיכה שהיא סרגה לעצמה. בהמשך הקמנו סטודיו והגדלנו את הצוות, התחלנו לעבוד עם מפעל חוטים וייצרנו חוטים ייחודיים לנו שמהם מורכבים האובייקטים
Yuval:
מי הנשים שמשתתפות בקורס בפרויקט? זה רק נשים, נכון?
Tal:
הנשים שמשתתפות בפרויקט כיום הן נשים בדואיות. אנחנו מגיעות אליהן עם החוטים והמסרגות, והן סורגות את האלמנטים שאנחנו מבקשות. כיום זה רק נשים, אבל אנחנו נשמח שיצטרפו גם גברים. העובדה שאנחנו מגיעות אל הבית שלהן מאפשרת להן לעבוד, היות וזה נעשה בביתן או במרכז של היישוב. כמובן שאנחנו דואגות לתשלום הוגן הכולל את כל הזכויות שמגיעות להן
Yuval:
אז לפני השאלות החשובות באמת, רק תגידי משהו על השם שנבחר לפרויקט
Tal:
לפרויקט קוראים IOTA. השם באנגלית אבל מגיע במקור מיוונית והפירוש שלו הוא חלקיק (SEGMENT). זה מסמל בעינינו את התפר הראשון, הלופ הראשון על המסרגה, האלמנט הראשון שמרכיב את האובייקט ואת החשיבות של כל חלקיק בתוך רעיון שכזה
Yuval:
נייס. אז השאלה המתבקשת כרגע היא על עיצוב, ולאחר מכן על המודל הכלכלי, שלמרות שאלו שתי שאלות שונות, הן קשורות זו בזו. לגבי העיצוב: זה הרי לא הפרויקט הראשון שמנסה לשלב בין מטרות חברתיות לעיצוב עכשווי, ופעמים רבות התוצרים נראים בסופו של דבר יותר כמו קראפט שניסה להיות עכשווי ולא כל כך הצליח לו. איך נמנעים מזה? והשאלה השנייה היא גם באופן כללי, וגם בהקשר של שאלת העכשוויות: איך גורמים לזה גם להצליח מבחינה כלכלית (ואיך מודדים בצלחה בכלל של כזה פרויקט)
Tal:
טוב, אני אתחיל בשאלה הראשונה: העיצוב הוא לב העשייה שלנו, ודרכו מתאפשר לנו להגשים את החזון שלנו – יצירת פריטים לבית שמתבססים על טקסטיל בעבודת יד ונעשים על ידי אנשים שמתקשים למצוא עבודה. הקו המנחה שלנו בעיצוב הוא יצירת משהו חדש ושבירת התפיסה לגבי מה אפשר לעשות באותן טכנולוגיות ידניות. המוצרים בעלי אופי טקטילי, מזמינים מגע ומשחק בין צורות, צבעים וטקסטורות. אלה מוצרים שאנחנו מקוות שאנשים יתאהבו בהם, אנחנו מקוות לייצר קהילה של אנשים שירגישו חלק מהחזון שלנו.
בנוסף, אחד הדברים החשובים בפרויקט הזה הוא הטקסטיל עצמו. אנחנו עובדים בצמוד למפעל סריגה קטן ואיכותי, החוטים נעשים גם הם בעבודת יד. רוב החוטים שמהם מורכבים המוצרים שלנו נעשים במיוחד בשבילנו והם ייחודיים לנו, בין אם זו צורת החוט עצמה או הצבעוניות שלו. השילוב בין הסוגים השונים של החומרים שמהם מורכבים החוטים מאפשרים לנו לחזק את התכונות החזקות שיש לכל חומר להציע, ובכך אנו מייצרים את החוט המדוייק המשלב טקסטורה נעימה לצד חוזק ומבניות. אלה מאפשרים לנו לייצר ממש חומרים חדשים.
השילוב עם עבודת היד מאפשר לנו לייצר אובייקטים ייחודיים שהתחושה הטקטילית שלהם היא משמעותית. הם נהפכים לטקסטורה אחת המורכבת מעשרות, אם לא מאות יחידות קטנות.
לגבי השאלה השניה, אתה צודק, באמת קמים הרבה פרויקטים כאלה, ואנחנו מקוות שיקומו כמה שיותר כאלה. הרעיון שלנו הוא להקים עסק חברתי, בדגש על הרעיון העסקי. המטרה היא כמובן גם למכור, וכמו שאמרתי הרווחים יוקדשו לתמיכה בעסקים חברתיים נוספים. אם זה לא יהיה כלכלי, זה לא יימשך. אנחנו עובדים כרגע על הפצת הסיפור והצגת האובייקטים. מטרת החשיפה היא כמובן להציג את המוצרים ולמכור אותם.
אני חושבת שנוכל למדוד את ההצלחה על ידי כך שנוכל לספק יותר עבודה ליותר אנשים. זה אומר שיהיה ביקוש לדברים ולפיכך יותר ידיים סורגות
Yuval:
הלוואי. אז לסיום, מה מתוכן בניו יורק, ומה השלב הבא?
Tal:
בניו יורק אנחנו נציג בפעם הראשונה את הקולקציה הראשונה שלנו. מתוכננות לנו פגישות עם כל מיני אנשים, אנחנו מגיעות בעיקר לספר ולראות את התגובות. בהמשך אנחנו מתכננות להציג את המוצרים בעוד מקומות ולהוציא החוצה שיתופי פעולה מעניינים שאנחנו עובדים עליהם בימים אלו.
האתר שלנו יעלה בשבוע הקרוב, ודף הפייסבוק שלנו גם עלה עכשיו ☺
Yuval:
מגניב. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Tal:
מבטיחה לחזור ולעדכן איך היה
Yuval:
ממתין בסבלנות
