Yuval:
הי ענת, בוקר טוב. מה שלומך?
Anat:
תודה יובל. בסדר גמור. יושבת במרפסת ונהנית מהרוח. איך אתה? עסוק מעל לראש?
Yuval:
כן, כרגיל, אבל לא מתלונן… אני מאוד סקרן לדעת איך הסיפור של יורם קליינר התגלגל לפתחך
Anat:
זה באמת סיפור מרתק שהמקריות משחקת בו תפקיד ראשי….
לבן זוגי פלג, היתה בת דודה בקיבוץ בית קשת (משם האמן) שנפטרה לפני כשנתיים. היא הייתה מהמתיישבים החדשים של הקיבוץ (הרחבה), בחורה מאוד מיוחדת ומאירה. נוצר קשר בינה לבין האלמנה של האמן, ציפי, שגם היא אישיות מיוחדת… והיא ככל הנראה הראתה לה את הציורים של יורם קליינר. יעל (יעל רז־איתן) החליטה שהיא רוצה לעזור לאלמנה לחשוף את העבודות בתערוכה. כמובן שהיא לא היתה מהתחום (פסיכולוגית) אבל בכל זאת רצתה ליזום מהלך כזה. בינתיים היא חלתה ונפטרה.
אימה, מיכל, פנתה אלי בערך לפני כשנה והראתה לי את העבודות בטלפון. היא הרגישה שהיא רוצה להמשיך את המהלך שיעל התחילה. מיד אמרתי כן והתגייסתי לעניין. התחלתי לבקר את ציפי קליינר בקיבוץ. היו שם מאות עבודות במגרות בתוך הבית. זו היתה עבודה מאוד גדולה רק להתחיל לבדוק ולמיין את כל האוצר הזה. הצטרפה אלי רחל מנשה דר, עוד בחורה מקסימה מבית קשת (אמנית קרמיקה). כמובן שהכי קשה היה למצוא מקום שירצה בכלל להציג את זה. אבל מיכל הורביץ מהגלריה לאמנות בלוחמי הגטאות מיד התלהבה והסכימה, ואני חשבתי שזה מקום נכון וראוי למהלך הזה
Yuval:
וואוו. באמת חתיכת סיפור. הכרת את השם שלו קודם?
Anat:
ממש לא. אף אחד לא הכיר. הוא אמן שלא חשף את העבודה שלו בכלל. לא רצה להציג. עשה דברים לקיבוץ (קריקטורות לעלון, קישוטים לחגים וכו׳), אבל את האמנות האישית שלו לא רצה בשום אופן להציג. משה קופפרמן הכיר אותו, גם מתוך התנועה הקיבוצית. בהספד שכתב לאחר שמת הוא כתב שהעבודות שלו נפלאות והוא מקווה מאוד שהן ייצאו לאור ויוצגו לציבור.
יורם קליינר
מאורעות ילדותו השפיעו על מהלך חייו לעתיד ועל האופן שבו הם הסתיימו בגיל צעיר יחסית. קליינר היה ילד בן 5 כשהנאצים נכנסו לצרפת, הוריו היו יהודים מפולין שהיגרו לפריז. המשפחה הסתתרה בבית מגוריה בעזרת שכנים נוצרים, אך אביו נלקח מיד למחנות ואמו והילד ברחו ונדדו הלאה בניסיון להסתתר. בשלב מסוים האם הכניסה אותו למנזר שם נשאר זמן מה ואחר כך הועבר למשפחת איכרים (באיזור שלטון ווישי) שהחביאה אותו במרתף יחד עם החיות שלהם. הוא עבר כנראה חוויות מאוד קשות במסתור. עם תום המלחמה אמו חזרה ולקחה אותו, אך אביו נרצח.
בפריז הוא לא חזר ללמוד בבית הספר אבל היה אוטודידקט ולימד את עצמו בעזרת קריאת ספרים, ובמיוחד בעזרת יכולת הרישום הווירטואוזית שלו. הוא היה רושם הרבה מאוד וגם לומד מיצירות במוזיאונים של פריז. בשלב מסויים הוא נכנס לתנועת נוער יהודית ציונית, ומצא שם את מקומו. יחד עם חבריו לתנועה עלה לארץ כבחור צעיר לקיבוץ בית קשת. אני פגשתי שניים מהחברים האלה, שזוכרים אותו היטב עוד מהתנועה בפריז. הם עברו חוויות דומות במלחמה (גם אותם הסתירו במקומות שונים).
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
בקיבוץ הוא היה לגמרי מחוייב לעשייה הקיבוצית, וגם תרם את כישרונו האמנותי, במקביל התחיל לצייר כל הזמן. נגע גם בתחומי יצירה אחרים בטכניקות שונות, אבל הרישום היה הכלי העיקרי שלו. רישום קווי בטוש דק מסוגים שונים. לקראת גיל 50 הוא התחיל לשקוע ולהסתגר בביתו אך המשיך בלילות ללכת לסטודיו שלו וגם לעבוד במשתלה. הוא אהב מאוד טבע וחיות. הוא התבודד והסתגר בתוך עולם אטום משלו אך המשיך ליצור ללא הרף, מתוך צורך פנימי, עד שהמעמסה הנפשית הכריעה אותו והוא נפטר ב־1993 כשהוא רק בן 59.
כל זה קרה לפני כ־25 שנה ומאז לא נחשפה עבודתו החוצה לשדה האמנות. הקיבוץ עשה לזיכרו תערוכה מיצירותיו בתוך כותלי הקיבוץ אך חוץ מזה אף אחד לא הכיר את עבודתו (מלבד קופפרמן עד כמה שאני יודעת)
Yuval:
וואוו (פעם שנייה…). זה ממש מה שבשנים האחרונות קוראים לו אמנות אאוטסיידרים
Anat:
זה בדיוק זה. הוא אמן אאוטסיידר קלאסי, גם מפני שהוא יצר בתוך עולם ללא קהל ומתוך צורך פנימי בלתי פוסק, גם כמות היצירות ובמיוחד הרישומים האובססיביים, וגם יש ביצירה שלו הרבה מאוד מאפיינים של אמנים אאוטסיידרים: ריבוי דמויות, סצינות אניגמטיות קשות לפענוח שברור שנובעות מזיכרונות ומעולם שלצופה אין חלק בו, שימוש בסימונים לא מפוענחים כמו מספרים או טקסט ג׳יבריש, וכמובן שהדמויות עצמן מאוד אקספרסיביות ויוצרות סיטואציות מטרידות עם הרבה מתח והבעה, חזרתיות והרבה עומס
״יש ביצירה שלו הרבה מאפיינים של אמנים אאוטסיידרים: ריבוי דמויות, סצינות אניגמטיות קשות לפענוח, שימוש בסימונים לא מפוענחים כמו מספרים או טקסט ג׳יבריש, וכמובן שהדמויות עצמן מאוד אקספרסיביות ויוצרות סיטואציות מטרידות עם הרבה מתח והבעה, חזרתיות והרבה עומס״
Yuval:
ובתוך כל זה הוא מאייר פתאום את זרעים של מסטיק
Anat:
כן, את עבודות האיור הוא עשה כלפי חוץ. אייר שני ספרים, זה הצד החיצוני של היצירה שלו. מצאתי אצלו איורים מדהימים של גוליבר בארץ הפלאות, שעשה עוד לפני 1958. אלה איורים שמזכירים איור אירופאי מהמאה הקודמת, אבל יש שם חלקים ממש וירטואוזיים.
יורם קליינר, איור לגוליבר בארץ הגמדים, 1958-9, לא יצא לאור
זרעים של מסטיק, הוצאת ספרית הפועלים
מעשה בתרנגולי הודו, הוצאת מסדה
אף אחד לא יודע שום דבר על היצירה שלו, גם לא בתוך המשפחה. אין כמעט תאריכים ובוודאי לא שמות ליצירות. אף אחד לא יכול לפענח את הדמויות ביצירה שלו. בנו, אבנר, אמר לי שמדי פעם הוא כן מזהה איזו דמות מהקיבוץ (תווי פנים שעברו תחת ידיו של קליינר ושונו כמובן), ושהוא חושב שיש מדי פעם גם סוג של אירוניה או סרקזם לגבי סיטואציות פנים־קיבוציות.
אבל רוב הדמויות אינן קשורות לכאן ועכשיו. אין בהן שום דבר מקומי או ישראלי. להפך, הן מזכירות משהו אחר, אירופאי, מזמן אחר. חזרה על דמויות של כמרים, נזירות, נשים וגברים בורגניים מהמאה הקודמת. יש הרבה עיסוק בדמויות מיליטנטיות: חיילים, גנרלים עם דרגות ואותות מלחמה לא ספציפיות, לא ממקום או זמן מסויימים. אפשר בהחלט לחשוב על המקום של הדמויות שלו בזיכרון הפרטי שלו לאור הביוגרפיה שלו
״רוב הדמויות אינן קשורות לכאן ועכשיו. אין בהן שום דבר מקומי או ישראלי. להפך: הן מזכירות משהו אחר, אירופאי, מזמן אחר. חזרה על דמויות של כמרים, נזירות, נשים וגברים בורגניים מהמאה הקודמת. חיילים, גנרלים עם דרגות ואותות מלחמה לא ספציפיות, לא ממקום או זמן מסויימים״
Yuval:
אז איך מתחילים בכלל לעשות תערוכה? איך מחליטים מה נכנס?
Anat:
עוברים קודם על כל היצירות שלו וממיינים לסדרות־סדרות. והיות ואני חושבת על התערוכה הזו כתערוכה שמטרתה להוציא לאור את היצירה שלו, חשבתי לנכון לייצג מעט מכל סדרה. החלטתי להתמקד ברישומים שלו שהם הלב של היצירה שלו (יש לו גם עבודות צבע), ומתוך הסדרות הממויינות בחרתי טיפה בים. כן, זה קצת מתסכל, אבל נראה לי שזה מייצג את היצירה שלו. הגלריה היא קטנה, אבל החלטתי להציג הרבה יצירות, מכיוון שזה גם משדר את העומס ואת כמות היצירות שיצר ללא הרף, זה מעביר משהו מההוויה שלו
Yuval:
ואיך הכל מתקשר לשם התערוכה, דמויות־לא־דמויות?
Anat:
זה ציטוט מדברים של האמן משה קופפרמן כשתיאר את היצירה שלו, בהספד שכתב עליו בחוברת זיכרון שעשו לו בקיבוץ. חשבתי שזה תיאור מאוד קולע ליצירה שלו. קודם כל הדמויות הן המרכיב העיקרי שלה. כל הציורים שלו עמוסים בדמויות והן בעבורו איזה עולם פרטי, אבל הן לא באמת דמויות מסויימות אלא מן רוחות רפאים מן העבר, דמויות שישבו אצלו בזיכרון ומילאו את התודעה שלו… גם בהן יש לפעמים הכלאות דמיוניות. הוא היה מלא בהמצאות בנוגע אליהן
Yuval:
מאוד אניגמטי, ומאוד מסקרן. עושה חשק לראות את מכלול היצירה ולא רק את היצוג של כל סדרה
Anat:
נכון, אבל אני חושבת שמי שיגיע לתערוכה יוכל לקבל תמונה די רחבה של היצירה שלו. כמובן שהמכלול כולו נהדר, והיה ממש קשה וכואב להחליט מה להוציא לתערוכה ומה להשאיר במגירות, שאולי שוב ישארו סגורות…
Yuval:
נהיה אופטימיים. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?
Anat:
חשוב אולי לציין את האנשים הטובים שגילו אכפתיות והחלו את המהלך (שעליהם סיפרתי בהתחלה). אילו לא הם, יתכן והעבודות היות ממשיכות להיות ספונות במגירות
יורם קליינר, דמויות־לא־דמויות
גלריה קיבוץ לוחמי הגטאות
פתיחה: 14.9; נעילה: 26.10
The post יורם קליינר: בין זרעים של מסטיק לאמנות אאוטסיידרים appeared first on מגזין פורטפוליו.
