לאורך השנים יצר האמן, הקומיקסאי והמאייר איציק רנרט אינספור שרבוטים ודימויים שנולדו באופן אינטואיטיבי, אוטומטי, כמעט אובססיבי. אלה הצטברו לארכיון גדול של ״אמנות מגירה פרטית״, פרי ידיו של אדם היודע לצייר, הנהנה מכתב היד של עצמו ולכאורה לא יותר מכך. בתערוכת היחיד ״תוק תוק תוק״ נאספו הדימויים הספורדיים הללו לתוך קונטקסט המבקש ״להציל״ אותם מגורל של מקריות ולהכניסם למערך של מובן וקוהרנטיות.
רנרט – מאייר, אמן, יוצר קומיקס אלטרנטיבי, חבר עבר בקבוצת הקומיקס ״אקטוס״, כיהן כראש המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר וכיום מרצה בכיר ודיקן הסטודנטים בשנקר. עבודותיו מציגות לעתים קרובות מצבים שהם על סף המוזר והמקולקל: הן דקורטיביות ומפתות, אך שורה עליהן אווירה ביזארית הלכודה בתוך הקו האלגנטי והנוסטלגי שלו.
שם התערוכה, ״תוק תוק תוק״, מתייחס באופן משועשע לניסיון של רנרט להיכנס לעולם האמנות ולהתקבל במסגרתו כ״מהגר חוקי״ מדיסציפלינה חזותית אחרת. התערוכה מביאה לידי ביטוי את המתח השורר באופן מסורתי בין תחומי האמנות והאיור. הוא עושה זאת תוך כדי הצפה של האפיונים, ההיררכיות והדוגמות הישנות לגבי שני התחומים הללו; האחד לכאורה שימושי ויומיומי והשני לכאורה הגותי ונשגב.
בתערוכה יוצגו רישומים ידניים רבים, שרבוטים ו״דודלס״. מולם מוצגות עבודות דיגיטליות צבעוניות ומטופלות שבהן התנועה קפואה ומושתקת, הגיבורים, אנושיים או סמי אנושיים, הם חסרי הבעה, פניהם מלנכוליות וחתומות, לעיתים קרובות הם מחווים ג׳סטות לא מובנות ומשדרים מצוקה וחידלון. הם גלמודים ותלושים ונראים כאילו הם עוסקים בפנטומימה, מדגמנים לצילום מבויים או משחקים בסרט אילם. בחלק מהעבודות אפשר לזהות טיפוס בעל תווי פנים מסוימות, הדומות לפניה של אמו של האמן ולפניו שלו בילדותו. הדמויות המצוירות מוצגות לעיתים קרובות בסביבות ארכיטקטוניות גרפיות בלתי מציאותיות.
