Quantcast
Channel: מגזין פורטפוליו
Viewing all articles
Browse latest Browse all 3234

עינת לידר שמה את ירושלים, תל אביב ושנחאי על הגוף, ומשחקת איתן

0
0

Yuval:

הי עינת, בוקר טוב. מה שלומך? ואיך היה בשנחאי?

Einat:

בוקר אור, נהדר, היה מדהים! מה שלומך?

Yuval:

בסדר גמור! זו פעם ראשונה שהיית בסין? אף פעם לא הייתי ולגמרי בא לי כבר להגיע לשם

Einat:

כן, פעם ראשונה, והיה כל כך חם! הרבה יותר חם מפה. תל אביב ושנחאי נמצאות כמעט על אותו קו רוחב, במרחק של כמעט 8,000 ק״מ

Yuval:

הו! זה תמיד מעודד לשמוע על לחות של אחרים. איך קרה שהצגת בשנחאי? ספרי קצת על התערוכה ועל הרקע שלה?

Einat:

בהחלט, היה מרענן וקריר לחזור 🙂

הוזמנו להציג על ידי נגה שחר, האוצרת של גלריה Froots בשנחאי ובביג׳ין. נגה אוצרת תכשיטים ואמנות, ואחרי שהיא ראתה את ספר האמן של דיויד גוס (בן זוגי, צייר, מרצה לעיצוב, חוקר ועורך) ושלי, ״סינדרום בהשאלה״, היא הציעה שנמשיך לעסוק במפות, ונתייחס הפעם גם לשנחאי. שמחנו מאוד: שנינו אוהבים מפות, עסקנו בהן לא מעט בתערוכות קודמות – מפה כסוג של ייצוג, התפיסה שלה, מה שעומד מאחוריה, חומרים, היסטוריה, רעיונות… 

עינת לידר בתערוכה

שייח מוניס

שנחאי – תל אביב

התחלנו כנקודת מוצא בתערוכה הקודמת שעשינו יחד (סינדרום בהשאלה, סדנאות האמנים 2015) שם התייחסנו לתל אביב שבה אנו גרים היום ולערים שבהן נולדנו וגדלנו (דיויד בקייפטאון ואני בירושלים). בפרויקט הנוכחי צללנו והעמקנו לסביבה הקרובה, וגם לרחוקה – בשנחאי. מבט העל הזה ביחס לירושלים, לתל אביב ולשנחאי איפשר לנו לבחון תפיסות רעיוניות ופרקטיות הנוגעות במיפוי, וליצור בהתייחס אליהן קשרים צורניים וחומריים בין מרחב אורבני, חומרים אישיים וציבוריים ותהליכי יצירה

Yuval:

מעניין. מה אם כך אתם מציגים בתערוכה?

Einat:

ציורים ותכשיטים מחומרים אישיים והיסטוריים. דיויד משתמש בטמפרה, במלט, בדיו ספיה העשוי מעלי תה ובדיו יפני (סומי־אי) על נייר כותנה ונייר במבוק. ואני, מתוך הסביבה האישית, משתמשת בצלחות אוכל משפחתיות ישנות, בכלי בישול אישיים משומשים, בשיער, בפלדה, בזהב, בכסף, בנחושת, באלומיניום, גומי, בכותנה, בשאריות רהיטים, בהדפסה תלת־ממדית (פלסטיק, כסף, פליז).

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

העבודות הן דו שיח ביננו. קודם כל שמחנו מאוד על ההזדמנות לעבוד ביחד. תחומי הידע והיצירה שלנו משלימים זה את זה, חוקרים, רואים, מבינים, אוספים חומרים מכל מקום שאפשר בדרך, ובו זמנית מתחילים לעבוד. מדי פעם אחד/ת מאיתנו מגיח מהסטודיו מתרגש ממשהו בצד הטכני או החומרי, משתף וחוזר חלילה…

Yuval:

זו לא פעם ראשונה שאתם עובדים ביחד. נכון?

Einat:

נכון, זו פעם שלישית, הראשונה הייתה בסדנאות האמנים בתערוכה ״זה לא אישי״, לאחריה בתערוכה ״סינדרום בהשאלה״, ועכשיו מעין דו שיח מתמשך. בעבודות אנחנו מבקשים לנסות לקרוא ולפענח יחד שאלות שמטרידות את שנינו – כל אחד מכיוונו הוא/היא – בתהליך היצירה, במקום שבו יוצרים, ברעיון, בצורה. אנחנו מכירים עוד מהתואר הראשון בבצלאל, שם נפגשנו, תמיד יוצרים אחד ליד השניה, אבל רק 13 שנה אחר כך התחלנו גם לקיים גם דו שיח יצירתי שהצגנו. כלומר, הוא תמיד היה קיים, אבל לא קיבל ביטוי עד אז 🙂

תל אביב

שנחאי

שנחאי

Yuval:

אז שתי שאלות: האם את רואה הבדל/התפתחות או כל דבר אחר בין הפעם הראשונה שבה עבדתם ביחד לבין זו הנוכחית, והאם יש הבדל בין התגובות לעבודות בארץ לבין התגובות במקום רחוק כמו סין?

Einat:

כן, נקודות ההשקה מתפתחות, מסתעפות, התחלנו יותר כקווים מקבילים בתערוכה הראשונה, אחד מול השני, דו שיח יותר מרוחק, ולאחריו התקרבנו והתבוננו מאותה זווית. ב״סינדרום בהשאלה״ כל אחד מהעיר שבה נולד ועכשיו – חוקרים ביחד, ואז כל אחד חוזר לחומריו הוא, ואז נפגשים ומדברים, מראים, מתייעצים, וממשיכים…

לגבי האופן שבו נראו העבודות בסין: הן עוררו עניין רב, החל מההשוואה והנגיעות ההיסטוריות בשנחאי, בגטו, במחשבות על מיפוי, על חומרים היסטוריים (דיויד) ואישיים (אני), על הגוף כחלק מתפיסת המציאות הזו – בתכשיטים ועוד. חלק מהתערוכה היה גם סיור למבקרים בסביבת הגטו היהודי של שנחאי.

בנוסף, במסגרת ההרצאות שנתנו שם, שאלו המבקרים גם שאלות רבות על ישראל, יצירה, ועלינו, על יצירה בזוג, משני תחומים שונים, אז התיחסנו גם להשוואות ממשיות, וגם מטפוריות. לדוגמה, שטחה של תל אביב יפו הוא כ־52 קמ״ר, שטחה של שוואי (Xuhui) הוא כ־55 קמ״ר. האוכלוסייה של תל אביב יפו היא 444,000 תושבים, ובשנחאי גרים 982,000 תושבים

Yuval:

איך היה הביקור בגטו?

Einat:

היה מרגש. במקום היה בית כנסת יהודי כאתר היסטורי, היינו גם במה שהיה פעם בית ספר יהודי והיום הוא בית ספר למוסיקה. כ־100 שנים לאחר הסכם ננקינג, בסוף שנות ה־30 ותחילת ה־40 של המאה ה־20, כ־30,000 פליטים יהודים ברחו מהנאצים מגרמניה ומפולין ויכלו למצוא מקלט בשנחאי בגלל המדיניות שאפשרה זאת (המקום היחידי מלבד ספרד של פרנקו שיכלו להיכנס ללא ויזה). אלו היו פליטים ללא אזרחות (כי נשללה ממדינת מוצאם). הגטו היהודי  הוגדר רשמית כ״אזור לפליטים ללא אזרחות״: הוא היה ללא חומות, הוגדר על ידי הכבישים של האזור, והתנאים היו שהיהודים היו צריכים ללון בו בלילה, ובכדי להיות מחוץ לאזור בלילות היו צריכים אישור מיוחד

Yuval:

לא ידעתי. ואם לחזור לעבודות – מבחינת רצף העבודות שלך, כיוצרת, איפה את רואה בעבודות שאת מציגה בתערוכה המשך לעיסוק בחומר ובמקומיות, ואיפה יש בהן משהו חדש, התפתחות כזו או אחרת?

Einat:

ההתפתחות היא בהמשך הפירוק של המפה, בנגיעות ובחלוקה שלה על הגוף, ובאינטראקציה של המפה איתו. לדוגמה, בסיכות המפות של שנחאי העשויות מוט מכופף ואחוז בלחץ על ידי השערות שלי, או בעבודות שבהן פירקתי כלי בישול מהמטבח כיום (תוצרת סין…). בנוסף התחלתי שם גם סדרה של סיכות למפות דרכים של ירושלים מופשטות, המאפשרות להזיז את גבולותיהן על הגוף. יחד עם זאת המשכתי גם עם המפות של תל אביב בהדפסה תלת־ממדית, מעין ייצור המוני של העיר לסין…

Yuval:

זה קצת מזכיר לי את השיחה שלנו מלפני עשר שנים על התערוכה ״הסדר הושב על כנו״ בגלריה פריסקופ. גם שם הצגת סיכות, שהתבססו על חלקים אחרים של תל אביב, כפרים ערביים שכבר לא קיימים – סומייל, שייח מוניס, סלמה, מנשייה, ג׳מאסין ואבו כביר. את יודעת להסביר מה מעניין אותך במפות? ובקשר שאת יוצרת להן לסביבת הגוף?

Einat:

נכון, אני זוכרת את השיחה המרתקת ההיא ביננו! והתערוכה הזו אכן מרפררת גם לשם, צודק:)

כאן המשכתי רק עם שני כפרים, שייח מוניס, שהוא אוניברסיטת תל אביב של היום, והכפר ליד האזור שבו אנו גרים, מנשייה. היתר בתערוכה הן מפות שבהן לא עסקתי בעבר – מפת דרכים של ירושלים, מפת שנחאי והרובע שבו הצגנו – ואליהן גם צירפתי את מפת המזרח התיכון העוסקת לא בשטחים אלא במזג האוויר. 

מרתק אותי לאפשר לענוד את העבודות, זה התחיל כסיכות ועכשיו יש גם טבעות (שמרכיבות חלקית את מפת תל אביב), ענקים שמאפשרים לשים את ירושלים על הגוף ולשחק איתה, ועוד. העבודות בתערוכה מבקשות מהצופה/ עונד לעצור לרגע, להשתהות ולנסות לקרוא ולפענח מחדש את הקונבנציות אודות השטחים והמודלים המוכרים שנוצרו ביחס אליהן, בין הדימוי והייצוג לבין המציאות

Yuval:

ותמיד הקשר למקום. זה משהו שתמיד קיים אצלך

Einat:

כן, תמיד יש קשר למקום, לחומרים, לזמן… המקום הוא מושג מאוד טעון במציאות שלנו, בכל מובנים, והגוף, אנחנו – חלק מזה. זה נראה לי כל כך טבעי לחבר בין הגוף למחשבות האלה

Yuval:

לגמרי. משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שמסיימים?

Einat:

התערוכה בגלריה Froots בשנחאי (סין) עד ה־30.11 למי שיספיק 🙂 בשנה הבאה ממשיכים לבייג׳ין, ללמוד וליצור, גם שם ניגע במחשבות על מפות, זיכרון, היסטוריה והרפלקציה שלה להיום, תכשיט, ציור, חומר וגוף

The post עינת לידר שמה את ירושלים, תל אביב ושנחאי על הגוף, ומשחקת איתן appeared first on מגזין פורטפוליו.


Viewing all articles
Browse latest Browse all 3234

Latest Images

Vimeo 10.7.0 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.7.0 by Vimeo.com, Inc.

HANGAD

HANGAD

MAKAKAALAM

MAKAKAALAM

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Vimeo 10.6.2 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.2 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.1 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.1 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.0 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.0 by Vimeo.com, Inc.

Re:

Re:

Trending Articles


All About Tagalog Quotes


Ardilla para colorear


Di: Andreavedy


Version 0.8.5 – Peb txhawb tus Lao heev


“Kaba kum kano kata ka jingim?”


Sdang ialam bakla ki bor pyniaid ka MBOSE halor ka Exam SSLC 2024


Animales bebes para colorear e imprimir


Vimeo 10.2.0 by Vimeo.com, Inc.


Vimeo 10.7.0 by Vimeo.com, Inc.


Oncogrid





Latest Images

Vimeo 10.7.0 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.7.0 by Vimeo.com, Inc.

HANGAD

HANGAD

MAKAKAALAM

MAKAKAALAM

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Doodle Jump 3.11.30 by Lima Sky LLC

Vimeo 10.6.1 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.1 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.0 by Vimeo.com, Inc.

Vimeo 10.6.0 by Vimeo.com, Inc.

Re:

Re:

Re:

Re: