מגלים אוצרות // יערה קידר

הפעם הראשונה

התערוכה הראשונה שאצרתי נקראה ״עד עצם היום הזה״. היא הוקדשה לשמלות כלה קונספטואליות, והוצגה בגלריית החווה בחולון ב־2012. אצרתי אותה בעקבות הזמנה של רפי וזאנה מעיריית חולון, ובהמלצתו של אייל דה־ליאו (וזו הזדמנות למסור תודה לשניהם).

במקור למדתי עיצוב אופנה בשנקר, עבדתי בקסטרו שלוש שנים כמעצבת בגדי גברים. אהבתי מאוד לעבוד בקסטרו, אבל הרגשתי שהלב שלי לא שלם, ורציתי לבדוק מה בדיוק המקום שמתאים לי בעולם. יצאתי לעצמאות, וכדי להתפרנס התחלתי לעצב באופן עצמאי שמלות כלה בבית. כדי לקדם את העסק שלי פתחתי בלוג בשם ״נקודות״ והתחלתי לכתוב על אופנה והשראה. זה קרה די מהר; הבלוג משך הרבה קוראים ותשומת לב, ופתאום שמתי לב שהרבה יותר מעניין אותי לשבת ולכתוב את הבלוג מאשר לעצב שמלות, והבנתי שאני בכיוון הנכון. מעין זיגדון, אז העורכת של ״סגנון״, הציעה לי לכתוב בעיתון, ומשם עברתי לכתיבה וסגרתי את הסטודיו.

ענבל ספקטור, מתוך התערוכה Happily Ever After. צילומים: דודי חסון

עומר פוזנר וחגית כסיף

ליהי הוד

מרדכי אברהם

ב־2012 עברתי לגור בניו־יורק; את תערוכת שמלות הכלה אצרתי מרחוק, והגעתי לארץ להקמה. זו היתה תערוכה קבוצתית שהשתתפו בה מעצבים מובילים בישראל כמו ויקטור בלאיש, ליהי הוד, אלון ליבנה, תמי בר לב, אפרת קליג, מרדכי אברהם, אניה פליט, רונן לוין ואחרים.

במקביל לתערוכה הזו, אצרתי תערוכת צילומי חתונות שהוצגה בשדרות דה הוז בעיר. אחרי ההתנסות הזו הבנתי שזה המקום שבו אני רוצה לפעול ונרשמתי ללימודי אוצרות ומחקר אופנה, התקבלתי ל־NYU ושם עשיתי את התואר השני שלי, ומאז אצרתי חמש תערוכות נוספות.

לקריאה נוספת

רונית אלקבץ הבינה שבגד ראוי לאהבה
יום שני, 27 בנובמבר 2017

התחנה האחרונה

התערוכה האחרונה שאצרתי נקראת ״טיימס סקוור 10: מגלים מחדש את אופנת ניו יורק״ והיא נוצרה מתוך אוסף צילומים שנמצאו ברחוב 14 בניו יורק, על המדרכה ליד פחי הזבל, לפני עשר שנים. 25 קופסאות עם כיתובים ביפנית משכו את תשומת לבה של מעצבת ואמנית בשם גייטן ברטול. בתוכן היא מצאה אלפי שקופיות של כל תצוגות האופנה שהתקיימו בניו יורק בשנות ה־80 וה־90.

יערה קידר. צילומים באדיבות גלריה ZAZ10TS

היא שמרה אותן במשך עשר שנים אצלה בבית, ואז בשיחה אגבית הזכירה את האוסף לצילי צ׳רני, שהיא ישראלית, והבעלים של גלריית ZAZ10TS בניו יורק. צילי התקשרה אליי והציעה שאלך לראות את החומרים כדי לראות אם אפשר להפוך אותם לתערוכת מחווה למעצבים שעבדו בבניין של הגלריה – בניין ארט־דקו שמאז 1930 עובדים בו בעיקר מעצבי אופנה.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

הגעתי לראות את האוסף ונשמתי נעתקה. היו שם מעל ל־5,000 שקופיות ובתוכן ממש אוצרות – כל מעצבי האופנה הגדולים האמריקאים מצולמים שם בתחילת דרכם: ראלף לורן, דונה קארן, ליז קלייבורן, מארק ג׳ייקובס והסופרמודלס קייט מוס, סינדי קרופורד, נעמי קמפבל – כולן הולכות על המסלולים. במשך שנה חקרתי את האוסף עד שבניתי את הקונספט לאוצרות; הגדלנו את השקופיות הקטנות להדפסים גדולים שממחישים את התקופה. בחרתי להתמקד בצבעי שחור וזהב שאפיינו את התקופה וגם את הגלריה, שממוקמת בלובי של בניין.

אנה סוי, נעמי קמפבל ולינדה אוונג'ליסטה בתצוגה משנת 1994

מכל מלמדי השכלתי

התערוכה של אלכסנדר מקווין, שאצר אנדרו בולטון במכון התלבושות של המטרופוליטן ב־2011. אני חושבת שזו תערוכה שיצרה מהפיכה בתפיסה של אופנה בתוך המוזיאון וגם באקדמיה. התערוכה הזו לימדה אותי שהשילוב בין פנטזיה למחקר הוא דבר שיכול לקרות במציאות. ביקרתי בתערוכה הזו שבועיים אחרי שהיא נפתחה והיא השפיעה עליי בצורה עמוקה. כעבור ארבע שנים היה לי כבוד ענק לעבוד במשך שנתיים במכון התלבושות, במסגרת ההתמחות שעשיתי בלימודים, וזו עד היום אחת החוויות המכוננות של חיי.

תערוכת החלומות

וואו. זאת שאלה מעולה. הייתי רוצה לאצור תערוכה על מדונה.

בקרוב אצלך

ספר! את הצילומים שאספתי מתערוכת צילומי החתונות אני מפתחת בימים אלה לספר עם הוצאה אמריקאית. זה הזמן גם להגיד שאני עדיין מחפשת צילומי חתונות יהודיות לאוסף, ואם הקוראים רוצים לשתף אותי בתמונות נוספות, הם מוזמנים לכתוב לי למייל info@yaarakeydar.com. אני מחפשת צילומים מדהימים או צילומים שיש מאחוריהם סיפורים מדהימים (וכמובן – שמלות כלה וחליפות חתן יוצאות דופן), של חתונות שנערכו בין המאה ה־19 ועד שנות ה־80.

רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת hi@prtfl.co.il
לקריאת כל המדורים לחצו כאן