עם יציאתו לאור של ״הספר השחור״ בשנת 1946 האמת הנוראית על גורלם של כמעט שלושה מיליון יהודים סובייטים נודעה ברבים. במקביל לגילוים של משפטי נירנברג נחשף העולם גם לזוועות בשטח הסובייטי: מאות העדויות והעמל רב של הסופר והעיתונאי איליה ארנבורג ועמיתיו נשאו פרי.
תעלומת הספר השחור, סרטו של בוריס מפציר, הוא רומן גרפי ורומן קולנועי המשולבים אחד בשני. השאלה הנדונה בסרט היא מדוע, בפקודת הקרמלין, סדר הדפוס של הספר פורק, החלקים שכבר הודפסו נגרסו וכל חומרי הארכיון הוכנסו לגניזה בארכיון הסודי, כך שהספר נגנז ולא פורסם…
סביר להניח שאילו הספר היה רואה אור בזמן אמת הוא היה משנה בעבור כולנו את האופן שבו אנו תופסים את השואה, את האנטישמיות המודרנית ואת חיי היהודים בברית המועצות. הסרט חושף את ההעלמה המכוונת של שואת היהודים בברית המועצות, את האופן שבו השואה העצימה את האנטישמיות המודרנית שפגעה ביהודים סובייטים גם אחרי 1945, ואת התהליכים שהביאו לסופו של הרומן היהודי־סובייטי ולהגירה המסיבית של יהודים מברית המועצות. בין משתתפי הסרט נמנים היסטוריונים בעלי שם בארץ ובעולם שמספקים מידע וקביעות חדשות וקונטרוברסליות.
מעבר לנושא המעניין והאתגר, זו היתה הזדמנות בעבורי לעבוד עם במאי ותיק שיצא למלחמת חורמה ב״אי הידע״ בנושא, וששם לו כמטרת־על לספר את סיפורם של היהודים המתים והשורדים שבשטחי ברית המועצות. זה הסרט התשיעי (!) שלו שעוסק בנושא זה ורק עובדה זו הספיקה בעבורי כדי להגיד ״כן״ לפרויקט עוד לפני שנפגשנו פיזית.
לרכך את המראות מבלי לוותר על האמת הדוקומנטרית
כבר בשיחות הראשונות בוריס העלה בפני בקשה: לתת ביטוי ויזואלי לאירועים שאין להם שום תיעוד. מבחינה זו העיצוב, האיור והאנימציה קיבלו על עצמם לשמש בסרט כתחליף לארכיב חסר. במילים אחרות, הם לא כלי עזר אלא מוטיב מוביל בזרימת הסרט, בשילוב החומרים האחרים כמו צילומי אתרי הרצח והעדויות, פרשנות מפי היסטוריונים, חומרי ארכיב מקוריים ועוד.
בוריס היה מעוניין לתת לאנימציה את המקום של הארכיב הקיים. לשם כך, לדוגמה, החלטנו להחליף את כל תמונות הסטילס שבדרך כלל הן מרכיב חשוב ודומיננטי בקולנוע דוקומנטרי־היסטורי, ברפרודוקציות מאויירות בתנועה. חלק מהתמונות הללו מוכרות ומפורסמות וחלק לאקוניות ופורמליות, אולם לכולן היה דין אחד: החלפה ברפרודוקציה מאויירת ומונפשת.
בנקודה זו צורפה לצוות נועה גילהר – בוגרת טריה מהמחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה, שבראשה אני עומד- שהביאה עמה את כישורי האיור הווירטואוזיים של. יחדיו, כתף אל כתף, קבענו את הקו האמנותי של הסרט כולו מבחינה איורית, עיצובית ואנימטיבית.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
השימוש בכלי האנימציה יצקו בדמויות תוכן רגשי, ויצרו אינטרפרטציה דרמטית, ואילו הנאמנות לאמת ההיסטורית שמרה על הכלים הללו לבל יסחפו למחוזות הדימיון וההגזמה. כך לדוגמה מופיעות בסרט סדרת דיוקנאות של דמויות הוועד היהודי האנטי־פשיסטי בברית המועצות, שמתחילות את דרכן כדמויות מפתח בממשל ובתרבות הרוסית ומסיימות כאסירים ובוגדים המוצאים להורג תחת ידי השלטון. התהליך שעברו מבעלי חשיבות והשפעה, לאסירים נדונים לגלות ומוות, הוא תהליך שאפשר להציג דרך איור ואנימציה, ובלתי אפשרי היה דרך התמונות המקוריות.
האנימציה אפשרה גם לחשוף את הצופה לזוועות שנעשו בתקופת הכיבוש הנאצי מחד, ולגונן עליו מפני הקושי לעיכול מאידך. דוגמה חזקה לכך הם בורות הריגה ורצח שתועדו בצילום. האנימציה איפשרה להראות את אותה הזוועה באופן המאפשר צפייה מבלי להראות את הקשה מנשוא כפי שמוצג בצילומי הארכיב. האנימציה גם מאפשרת את הבלתי אפשרי כמו גלישה אל מתחת לקרקע, אל אותן הגופות שעל אובדנן נבנו ישובים והוכשרו שדות מראה וחקלאות. ככלל האיור והאנימציה הם פתרון ששומר על האותנטיות של המקום, הרגע, האירוע והמהות, ומצליח להעביר את הכאב והדרמה. זה כלי שמטבעו מרכך את המראות מבלי לוותר על הנאמנות לאמת הדוקומנטרית.
להציל סיפורים נשכחים מהעבר
השנים האחרונות מאופיינות במגמת שינויים ואבולוציה בעשייה הקולנועית הדוקומנטרית. מגמה זו מכוונת לסטנדרטים של תוכן הפקתי גבוה בשלל צורות עבודה וביטוי קריאטיבי כמו שימוש נרחב וזמין יותר בצילומי גרין־סקרין, לצד שיטות צילום חדשות ומגוונות, מידול בתלת־ממד ועבודות פוסט פרודקשן מעמיקות. אחד הכלים החזקים, הנגישים והפופולריים ביותר בשנים האחרונות – הוא כמובן האנימציה.
האנימציה מאפשרת הוספת תנופה דרמטית ושלל פתרונות לבעיות אמת בהפקה הדוקומנטרית. היא כלי שהופך את הקולנוע הזה לאטרקטיבי יותר בעבור קהל רחב יותר וצעיר יותר, שלעיתים נרתע מישיבה ממושכת מול ״ראשים מדברים״ וחומרי ארכיון. לאנימציה יכולת להיות רצינית או מצחיקה, פנטסטית או ריאליסטית, לקצוב את הסרט ולאוורר אותו, ובעיקר לשרת את התוכן שלו באמצעים יחסית זולים מבחינה הפקתית; טיעון מכריע בשוק הדוקומנטרי המקומי.
הטכנולוגיה והציוד של היום מאפשרים להציל סיפורים נשכחים מהעבר וכבר כאן יש ניצחון גדול. בעבר לא היה אפשר להרים פרויקטים כאלו, העלויות היו מרוששות כל הפקה. היום כל מאייר מעצב ואנימטור יכול לנסוע ברכבת, לשבת בבית הקפה או להתרווח מול שולחן האוכל במטבח של ההורים ולייצר חומרי עיצוב ואנימציה באיכות הכי גבוהה.
תעלומת הספר השחור (2019, ישראל, 70 דק׳)
בימוי: בוריס מפציר; עיצוב, איור ואנימציה: ירון שין (סטודיו jewboy), בשיתוף עם נועה גילהר
פסטיבל הסרטים הבינלאומי של חיפה, יום חמישי 18.10 בשעה 18:00
– – –
מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו
The post ירון שין // תעלומת הספר השחור appeared first on מגזין פורטפוליו.
