אחרי כמעט שנתיים של תהליך שיפוץ־שימור אינטנסיבי, שהחל בחורף 2017, נפתח בחודש שעבר בתל אביב בית ליבלינג – מרכז העיר הלבנה; מרכז תרבות ישראלי גרמני שפתיחתו, במקביל לאירוע בתים מבפנים, עמדה בסימן ציון חגיגות 100 שנים לייסודו של הבאוהאוס, בית הספר שממנו יצאה, בין היתר, בשורת הסגנון הבין־לאומי.
בית ליבלינג, שתוכנן על ידי האדריכל דב כרמי, מגלם באופן מובהק את עקרונותיו, וככזה מהווה אכסניה הולמת לפעילות המרכז, החותרת להרחיב את הידע בנושאי הסגנון הבין־לאומי ואדריכלות מודרנית ולקדם מודעות לערכי שימור ועירוניות. הבניין נושא את שם הבעלים־דיירים שבעבורם תוכנן, טוני ומקס ליבלינג, ונבנה בשנת 1936 בלבה ההיסטורי של העיר ברחוב אידלסון 29. עם פטירתה של טוני בשנת 1963 הורתה צוואתה לתרום את הבניין לעירייה על מנת שייעשה בו שימוש לטובת הקהילה או לצרכי תרבות, והשקתו כמרכז העיר הלבנה היא בבחינת מימוש מכבד וראוי של בקשתה.
בתל אביב קיים ריכוז גבוה במיוחד של מבנים המייצגים את האדריכלות הגרמנית ברוח שהותוותה בבאוהאוס. לא מעט מהחומרים ששימשו לבנייתם הגיעו מגרמניה, במסגרת הסכם ההעברה משנת 1933, שאפשר ליהודים להוציא רכוש וסחורות ולהעבירם לארץ. על רקע זה, וביוזמה משותפת של עיריית תל אביב וממשלת גרמניה, נולדה ההחלטה להקים את המרכז במטרה להדגיש את חשיבותם ההיסטורית של הסגנון הבין־לאומי ותרבות הבניה של העיר הלבנה כערכים משותפים לשתי המדינות.
אבן הפינה להקמת המרכז הונחה בשנת 2015, ועל פי הסכם שנחתם באותה שנה על ידי ברברה הנדריקס, שרת הבינוי ואיכות הסביבה בממשלת גרמניה הפדרלית, ורון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, יוענק למקום מימון ארוך טווח (שלושה מיליון יורו עד שנת 2025), שיאפשר לו לקדם פרויקטים לשימור המורשת ולפיתוח בר קיימא של העיר הלבנה.
פעילותו של בית ליבלינג כמרכז תרבות ומורשת העיר הלבנה החלה כבר במהלך השיפוץ שבוצע בו ושהתנהל כתהליך פתוח. הרעיון שעמד בבסיס המהלך היה לאפשר לקהל המקצועי והרחב להתחקות אחריו בזמן אמת, כהזדמנות לעמוד מקרוב על מהותו של שימור ככלל, ועל מהותם של מאפייני העיר הלבנה והסגנון הבין־לאומי בפרט. התהליך היה מקיף ובוצע תוך היצמדות רבה ככל האפשר לאיכויות האותנטיות של החומרים, האלמנטים והפרטים ששימשו בבניין במקור, וכל מה שאפשר היה לשקם, לתקן ולשמר באמצעות מסורות בנייה, אכן שוקם, תוקן ושומר.
בגלגולו הנוכחי בית ליבלינג מכיל חללי תצוגה, מעבדת מחקר, מרחבי עבודה ובית קפה, שנועדו לשמש את פעילותו כפלטפורמה פעילה למידע, חינוך וקידום מחקר בנושא העיר הלבנה, ובכלל זה קיום אירועים ומפגשים, סדנאות ותערוכות קבע ומתחלפות, שעוסקות בתכנים רלוונטיים.
תערוכת הפתיחה של המרכז ״טרנספראומבאו: ליבלינג״ (אוצרת: הילה כהן שניידרמן; נעילה: 31.3.2010) מוצגת בקומה השנייה של הבניין ועוסקת בהסכמי ההעברה (שצוינו לעיל), כנושא שנוי במחלוקת בתולדות הציונות. בקומת הקרקע נפתחה תערוכת הקבע ״העיר הלבנה: מורשת יום־יומית״ (אוצרת: סברינה צגלה), שמספרת את סיפור התהוותו של המרקם העירוני המודרניסטי בתל אביב. התערוכה חושפת התמודדויות המתייחסות לתכנון ולחיים במרחב עירוני שהוא אתר שימור, ומנסה להקנות כלים להבנה של אדריכלות כנושאת משמעויות חברתיות, פוליטיות ותרבותיות, תוך עידוד שיח בנושא.
התערוכה מוצגת בדירה בת שלושה חדרים, שבה כל חדר מוקדש להבט אחר של העיר הלבנה: חדר שמשרטט את ציר הזמן ההיסטורי שלה ומדגים אותו, בין היתר, באמצעות חומרים ומגזינים מהשנים שבהן התהוותה; חדר שעוסק בסוגיות עכשוויות של שימור; וחדר פרויקטים, שנועד לארח תערוכות מתחלפות, שיצירתן היא מענה של יוצרים וחוקרים מתחומים שונים לשאלה מהי העיר הלבנה.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
התערוכה/התשובה הראשונה היא של חוקרת האדריכלות ד״ר אינס ויצמן, פרופסור מהמרכז לאדריכלות דוקומנטרית בויימאר, גרמניה. הפרויקט ״נתון בחומר, עקבות חומריות הבאוהאוס והמודרניזם״ הוא מיצב וידיאו וארכיון דיגיטלי שחוקר את הבניין של בית ליבלינג, ומתייחס אליו כאל מקרה בוחן לשיחה על העיר הלבנה ועל הקשר של המודרניזם התל אביבי לבית הספר באוהאוס בגרמניה.
המיצב, שהוצג במקביל גם בבית ספר באוהאוס בוויימאר, גרמניה, מייצג את שיתוף הפעולה שנרקם בין ישראל וגרמניה סביב התמה, שבמסגרתו אירועי פתיחת המרכז היו חלק מאירוע האדריכלות TRIENNALE DER MODERNE, שהתקיים בויימאר, בדסאו ובברלין – שלוש תחנות בדרך הנדודים של הבאוהאוס – שלמרות חייו הקצרים (14 שנים בלבד) השפעתו הרבה על עולם האדריכלות ממשיכה ״לחיות ולנשום״.
בתוך כך, פעילויות הפתיחה שמו דגש על ערכיו החברתיים והתרבותיים של בית הספר, כמכלול מגוון בהשראת רוח האוונגרד שאפיינה אותו, שכלל מסיבת רחוב; סדנה פתוחה, ״צורה כדיאלוג״, שהזמינה את המבקרים להתנסות בעיצוב ובניית כיסאות; ״בניין לדוגמה״, סיור קולי, שלקח את המשתתפים למסע בזמן ובמרחב בעקבות הסגנון הבין־לאומי בתל אביב; ואירוע ״דיאלוגים כצורה״, שהפך את כיכר ביאליק למרחב מפגש תפאורתי, שנוצר באמצעות חופת שקי אוויר חסרי משקל שעוצבה על ידי חברי קבוצת ראומלבור (raumlabor) ברלין – קולקטיב של אדריכלים, שעשייתם האקספרימנטלית משלבת אדריכלות, תכנון ערים ואמנות.
The post בית ליבלינג: מורשת יום־יומית של העיר הלבנה appeared first on מגזין פורטפוליו.