Yuval:
הי אמנון, מה קורה? מה שלומך?
Amnon:
שלומי מעולה. תודה רבה 
Yuval:
יפה! אז למה מפות ולמה 110?
Amnon:
הרעיון להשתמש במפות הגיע מכל מני כיוונים. קודם כל אני אישית מאוד חובב מפות ונוהג להביט בהן שעות. המפה שכל משתתף קיבל בפרויקט הייתה מופשטת ואילמת. מלבד קווי מיתאר דקיקים, לא היו מסומנים בה כבישים, רחובות או שכונות. הרעיון שהמפה משמשת כמו מסגרת למשהו, לעבודה.
כשהתחלנו את הפרויקט חשבנו הרבה כמה מפות, או ליתר דיוק כמה משתתפים יהיו בפרויקט. היינו צריכים למצוא מספר כלשהו שיהיה לו הגיון. ואז חשבנו שזה יהיה רעיון טוב להגיע ל־110, לכבוד מאה ועשר שנה לעיר
Yuval:
מי זה התחלנו וחשבנו?
Amnon:
זה פרויקט משותף שלי ושל נועה ירקוני, חברתי הטובה. שנינו אדריכלים צעירים בוגרי המחלקה לאדריכלות בבצלאל. אני עובד במשרד האדריכלים בר אוריין, וכותב במקומות שונים על אדריכלות, עירוניות, תיירות ותרבות. נועה עובדת כארט דירקטורית, מפיקה ואוצרת עצמאית
אמנון דירקטור. צילום: מ״ל
נועה ירקוני. צילום: מ״ל
Yuval:
למי פניתם ומה ביקשתם מהם?
Amnon:
ניסינו להגיע לכמה שיותר אנשים שונים, ממקומות שונים וממעגלים שונים, כדי לייצר חתך רחב ככל האפשר של נקודות מבט על העיר. בחרנו בתושבים ותושבות הנבדלים ונבדלות זה מזו במגדר, גיל, מקצוע, אזור מגורים, השקפת עולם ותחומי עניין. זו לא הייתה משימה קלה, בעיקר להגיע לאנשים שאתה בכלל לא מכיר ושלא מגיעים מעולם האמנות והעיצוב.
אנשים היו מופתעים מאוד מההצעה ובהתחלה לקח לנו זמן להסביר להם מה אנחנו מבקשים מהם לעשות. היה לנו חשוב שייקחו חלק משתתפים מעולם העיצוב – אדריכלים, מאיירים, מעצבים וכדומה. ביקשנו מכל המשתתפים אותו דבר – לעשות איזושהי פעולה או עבודה אישית על גבי המפה. כל אחד מהמשתתפים התבקש להתייחס למפה בדרכו האישית ובכל כלי ביטוי – רישום, ציור, קולאז׳, קשקוש, גזירה, הדבקה וכדומה. בלי חוקים ובלי כללים
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
Yuval:
וכל המפות באותו גודל? או ששלחתם קובץ דיגיטלי וכל אחד היה יכול להדפיס באיזה גודל שהוא רוצה?
Amnon:
החוק היחיד היה להשתמש באותה מפה שאנחנו עיצבנו מראש בעזרתו של המעצב עודד בר נח. המפה היא בפורמט A2. היו מספר משתתפים שביקשו לעשות את העבודה באופן דיגיטלי אז העברנו להם את המפה כקובץ
Yuval:
נראה לי שזה בדיוק הזמן לספר קצת על מה שקיבלתם יוצג בתערוכה, כמה דוגמאות
ביני צ׳יזיק
דן ערב
מיכה גרוס
Amnon:
זה היה מרגש בכל פעם מחדש לקבל מפות בחזרה. כמובן שעשינו את זה בהדרגה במשך תקופה של ארבעה חודשים. זה היה מרתק לראות איך כל אחד עושה עבודה אחרת על גבי המפה, למרות שהיא בדיוק באותה פורמט.
כל אחד בחר להתעסק בנושא אחר, במקום אחר בעיר ובמחשבות אחרות. היו כאלה שממש השקיעו ועשו מפה עם הרבה פרטים והיו כאלה שעשו מפות מופשטות יותר, עם מעט מאוד פרטים. וזה גם הקסם בפרויקט – שיש מנעד רחב של עבודות. מפות מינימליסטיות ומפות מקסימליסטיות.
יש מפה מקסימה של בחורה בשם ביני צ׳יזיק שיש לה עסק של עיצוב פרחים. וכמובן שהמפה שלה הייתה מלאה בפרחים וצמחים שמודבקים בתוך גבולות העיר. מפה נוספת היא של חוקר התרבות דן ערב. הוא עשה מפה שהכותרת שלה היא ״מפת הזיכרון הטראומטי״, וסימן ומיפה כל מיני רגעים טראומטיים בעיר. ומפה נוספת היא של מיכה גרוס, מנהל מרכז הבאוהאוס. מיכה הלביש על גבי תל אביב את הגריד המפורסם והצבעוני של פיט מונדריאן.
עוד דוגמאות?
Yuval:
כן, עוד 2-3 לא יזיקו
Amnon:
מפה מעניינת היא של עלא שלחת, אדריכל נוף במקצועו. הוא השקיע הרבה זמן ועשה מיפוי מרשים של כל הכפרים הערביים שהיו בתל אביב עד 1948. כולל הדרכים, הפרדסים עם הרבה מאוד פרטים ומספרים.
מפה שנונה היא של ניל כהן, מעצב ומרצה בשנקר. הוא הדביק על גבי המפה שתי תמונות איקוניות של אברהם סוסקין – הגרלת המגרשים ותמונה מרחוב הרצל. אבל אם מסתכלים קרוב רואים שהוא הוסיף לתמונות הישנות נגיעות עכשוויות – זהירות ספוילר: קורקינטים ושלט של wework. והאחרונה היא של אסיה אייזנשטיין, מאיירת. היא ציירה על גבי המפה כל מיני פרגמנטים של חיי היום־יום בתל אביב – אנשים יושבים על ספסלים, עושים ספורט, מפטפטים, מעשנים וכדומה
עלא שלחת
אסיה אייזנשטיין
ניל כהן
Yuval:
נייס. אז מי שיגיע לתערוכה (ולמה לכל כך קצת זמן???) מה הוא יבין או ילמד על מפות, על תל אביב, על יצירה?
Amnon:
התערוכה תוצג בכל רחבי הבניין של מזא״ה 9 וכל המפות יהיו תלויות מהתקרה. מכיוון שהמקום משמש ביום־יום לכל מני פעילויות היינו חייבים לעשות את התערוכה בסוף השבוע. אבל, התערוכה תנדוד לאחר מכן לחלל אחר.
המבקרים קודם כל ייראו הרבה סיפורים על תל אביב. סיפורים מאוד אישיים, גם אם הם בצורה מופשטת וגם אם הם בעזרת טקסטים. אני חושב שאחת החוזקות בתערוכה הזאת היא המספר הגדול של אנשים שמשתתפים, ולכל אחד יש משהו אחר לומר. אולי זה מה שמיוחד כל כך בתל אביב? המגוון, הדעות, השונות…
Yuval:
כל 110 המשתתפים גרים בתל אביב?
Amnon:
כן, חוץ משניים יוצאי דופן שמאוד רצינו שיקחו חלק בפרוקט ואנחנו מאמינים שהם מספיק תל אביביים, גם אם הם כבר לא גרים בה היום. דורי בן זאב ואלכס ליבק
Yuval:
תגיד, אתה ונועה עשיתם מפה?
Amnon:
האמת שבהתחלה אני מאוד רציתי אבל הגענו למסקנה שזה לא מתאים. היו לי 110 רעיונות שונים למפות
Yuval:
ואם בכל זאת היית עושה מפה? מה היינו מוצאים בה?
Amnon:
אני בן אדם שמאוד אוהב נתונים יבשים ובירוקרטיה, זו הסטייה שלי. אני חושב שהייתי מנסה להפוך את תל אביב למפה אחת גדולה של נתונים יבשים. אבל בצורה אסתטית ומגניבה
Yuval:
את זה הייתי שמח לראות קורה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Amnon:
כן, לא סיפרתי הפרויקט שואב השראה מהספר Mapping Manhattan: A Love (and Sometimes Hate) Story in Maps by 75 New Yorkers מאת הסופרת האמריקאית בקי קופר. במשך תקופה התהלכה קופר במנהטן מקצה לקצה כשהיא חמושה במאות מפות ריקות של מנהטן. לאורך המסע היא פגשה תושבים, שוטרים, חסרי בית, דוגמניות ואזרחים ותיקים שהתגוררו במנהטן כל חייהם. היא ביקשה מכל אחד מהם ״למפות את מנהטן״ ולשלוח אליה בחזרה את המפות שלהם בדואר.
בפרויקט שלנו לא הלכנו ברחוב וחילקנו מפות אלא עשינו בעצמנו את הליהוק לפרויקט וגם פורמט המפה שונה – בפרויקט של קופר היא חילקה מפות קטנות בגודל של מעטפה, ואצלנו המפות גדולות בפורמט A2. קופר לא הציגה את המפות ורק פירסמה ספר. הספר של קופר נגלה לי כחלק מסמינר בבצלאל בשם ״העיר הגדולה: מרחב, זהות, טקסט״ בהנחיית ד״ר עודד מנדה לוי
110 מפות | אנשים חולמים עיר
מזא״ה 9 – בית הצעירים של עיריית תל־אביב-יפו
פתיחה: 31.10, 19:30-23:00
שעות פתיחה: 1.11, 10:00-15:00; 2.11, 16:00-22:00
The post עיר אחת, 110 מפות appeared first on מגזין פורטפוליו.
