הניגון של יוני שלמון ואלון רותם

בוקר טוב יוני, מה קורה? מה שלומך

מצויין. בוקר טוב

יפה! בוא נדבר על ניגון: אחרי שנתיים ו־40 פסטיבלים מסביב לעולם, הוא זמין עכשיו גם ברשת. חתיכת סיבוב, הא?‎

כן. זה היה מפתיע בעיקר כי נושאי הסרט הם מאוד יהודיים. עם מחוות פנימיות שאפשר בקלות לפספס או לפרש לא נכון. ובכל זאת זה קרה.‎ פעם אחת נכחתי בהקרנה בחו״ל ובאמת אהבו את הסרט ועדיין שאלו: What with the foxes?‎

קטעים. אז אולי נלך רגע אחורה ותספר בכמה מילים על מה הסרט, ומאיפה הגיע הרעיון לעשות סרט אנימציה מדע בדיוני באידיש???‎

יוני שלמון. צילום: מ״ל

היידיש הגיעה בשלב מאוד מאוחר בהחלטה של רגע. הסרט התחיל מסקיצות שלי בעקבות מייג׳ור טום של דיוויד בואי. המחשבה על ניתוק מהעולם בהקשר יהודי סקרנה אותי, כי יהדות היא מצד אחד ״רוחנית״ ומצד שני מקורקעת מאוד. היא ממש תלויה פיזית בכדור הארץ מבחינת מקום וזמן והמחשבה על הניתוק הזה יצרה דיסוננס שהוא היה אמור להיות הקונפליקט בין הרב לאסטרונאוט.

אחר כך חברתי לתסריטאי הנהדר אלון רותם והוא אמר שזה נחמד מאוד אבל אין פה עלילה. והדמויות של הר והאסטרונאוט יצאו למסע ביחד לחלל. וזה קצת גם מה שקרה לי ולאלון (אני דתי והוא אתאיסט)‎

והשם, ניגון? תגיד עליו כמה מילים?

כן. ניגון עזר לנו ליישב את הקונפליקט המרכזי: מה יש מעבר לחומר? איך אפשר להיאחז ברוח? הרי החזרה לישראל ולירושלים אחרי 2000 שנות גלות (לכן היידיש) הן גם התרסקות על קרקע המציאות. ירושלים הופכת בבת אחת למשהו נורא פיזי וספציפי. הניגון הוא החומר שבתוך הרוח, המנגינה, האינטונציה שהיא מעבר למילים הספציפיות, וזה מה שהגיבורים יוצאים איתו מירושלים. ואם תשאל אותי, זו גם הדרך להכשיר את הקרקע לשיבה רוחנית. קודם כל לשנות את הניגון

ומבחינת העלילה, אפרופו ההערה של אלון? איך נבנה הסיפור?‎

הדמויות מחפשות את ירושלים לא כאיזה אלמנט מומצא שיצדיק את המסע, אלא משהו שהמון אנשים חיפשו שנים ועדיין מחפשים גם היום. והחיפוש הזה אחרי מהי ירושלים אומר המון על המחפשים

סיפור מסע הוא דרך טבעית ליצור התפתחות של דמות אבל פה לא הרגשנו, אני לפחות, שזה סרט מסע לגמרי כי היעד היה ממשי בעבורי. הדמויות מחפשות את ירושלים לא כאיזה אלמנט מומצא שיצדיק את המסע אלא משהו שהמון אנשים חיפשו שנים ועדיין מחפשים גם היום. והחיפוש הזה אחרי מהי ירושלים אומר המון על המחפשים.‎

אני עדיין מזדהה עם זה מאוד ברמה האישית

מעניין. אז יש רעיון ויש תסריטאי, ועכשיו לאנימציה: איך מתחילים? מאיזה שלב ידעת איך ייראו הדמויות? הרקעים? הסגנון?‎

המון סקיצות ובסופו של דבר בחירת אנשי הצוות. אני במאי שנותן המון חופש, יותר מדי חופש. שרית בן יוסף האנימטורית היתה סטודנטית שלי במנשר ועשתה עבודה מעולה שדרשה מעט מאוד התערבות מצידי. יניב טורם המאייר (שאתה בטח מכיר) היה אחראי על הארט והרקעים והביא את מה שהוא רצה להביא. שזה בעיקר את הקו שלו, בניית העולם והאווירה התלת־ממדית־שטוחה. שזו גישה עיצובית מאוד טרנדית שמוציאה שוטים יפהפיים.

את עיצובי הדמויות אני עשיתי. כי שם הלב שלי.‎

אופס. זה נשמע פלצני אבל אני קרטוניסט־אנימטור. אני פה בשביל הדמויות

אהבתי! ובטח שמכיר את יניב, יופי של צוות ארגנת לך. בוא תתן אולי דוגמה לסצינה או שתיים שאתה חושב שמייצגות את הסרט מבחינה אמנותית‎

הסצנה הכי משמעותית בעבורי היא הגילוי של השועל בקודש הקודשים. אני עשיתי את האנימציה לשועל וזה רגע שיא סימבולי בסרט. השועל יוצא מהחלל שבין הכרובים־מלאכים שעל ארון הברית והוא עשוי מהחלל הנגטיבי שלהם. זה רגע שאני מאוד אוהב, וזה רגע שבאופן פשוט מגלם בתוכו המון רבדים של פרשנות שזה משהו שאני אוהב. כשזה עובד טוב, זה עובד.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

הסצנה השניה היא שרואים את המקדש מרחוק. זו היתה סצנה ממש קשה לכתיבה כי רצינו שהרב יזרוק את הקסדה ולא ידענו למה.‎ ואז תום קוריס, האפטריסט שהוא גם אנימטור נפלא בפני עצמו, הציע שנעשה את המקדש קיטשי. וזה היה מדוייק‎. רק אחר גיליתי כמה הרעיון של קיטש וקדושה ופוסט אפוקליפסה הולכים יחד. איך עיצובי נאון חדרו גם לבתי כנסת בשילוב גרוטסקי שאנשים מקבלים כלגיטימי‎

היום הכל לגיטימי, אתה כבר אמור לדעת את זה…‎

לא! לעיצוב יש משמעות. אם אתה מחליף עץ במתכת מצופה בחיקוי זהב זה אומר משהו: שאתה עסוק באפקט ולא בתוכן. ניאון הוא ״כאילו יפה״: הוא זוהר וצבעוני אבל הוא גם פחמימה ריקה.‎ בתי כנסת אמורים להיות משהו אחר, לא?‎

אם אתה מחליף עץ במתכת מצופה בחיקוי זהב זה אומר משהו: שאתה עסוק באפקט ולא בתוכן. ניאון הוא ״כאילו יפה״: הוא זוהר וצבעוני אבל הוא גם פחמימה ריקה.‎ בתי כנסת אמורים להיות משהו אחר, לא?‎

משהו אחר? תלוי מי שואל ובן כמה הוא… בן כמה אתה?‎

לא חושב שצריך להיות אמן או מעצב כדי להבין שלחומרים ולעיצוב יש משמעות כשבונים בית תפילה. יש הרבה דברים שמעידים על מצב בתי הכנסת בימינו והניאון זה חלק מזה. המתכת צבועת הזהב ו… כסאות כתר.

ואתה רואה פה את דיסמה־לנד, הפרוייקט של בנקסי שצוחק על דיסנילינד. הוא משתמש באותם אלמנטים כדי לחשוף את הגועל

שלא תבין לא נכון, אני מבין… ומסכים שלעיצוב יש משמעות, אבל מבטיח לך שהיו גם גם מי שחשבו שלעשות סרט אנימציה על ירושלים הקדושה זה לא לעניין. אז אפרופו איך שהתחלנו את השיחה, מעניין אותי אם היה הבדל בהתקבלות של הסרט בארץ לעומת מקומות אחרים בחו״ל?‎

אז זהו שבקושי ראיתי תגובות מחו״ל. מצאתי איזו כתבה וחצי על הסרט ונראה שהוא הצליח לתקשר למרות הכל. בארץ, זה מוזר. הרבה מהרפרנסים לא עובדים ואפילו על קהל דתי. אנחנו מדינה מורכבת והסרט עוסק בנושאים די נפיצים בסך הכל: הר הבית, שיבת ציון, מלחמת ששת הימים. זה שם ולא ממש מוחבא מתחת לשולחן. עם זאת, זה לא ממש סרט שמעורר דיון. זה יותר סרט ששוקע לאט. אני מקווה. משחק בדימויים ורעיונות שלא מתגבש למסר מסויים.‎

ולמה זה לא לעניין לעשות סרט על ירושלים הקדושה? זה נושא מרתק והסרט מציג אותו בצורה מורכבת, לדעתי

אני לא אומר לא לעשות, אני אומר שבטוח יש מי שחושב שאנימציה היא מדיום קליל בשביל נושאים חשובים ורציניים. לא אני, כאמור‎

אה. זה באמת נורא שעדיין חושבים ככה. לדעתי יש נושאים שאנימציה מצויינת בעבורם, לפעמים דווקא הטעונים ביותר. בעיקר בגלל היכולות לעסוק ברעיונות בלי יותר מדי קונקרטיות

מסכים. תגיד, איך אתה רואה את הסרט ברצף העשייה האמנותית שלך? איפה הוא ממשיך אותה ובמה אם בכלל הוא יוצא דופן?‎

זה שהוא קיים זה בכלל נס. אין הרבה סרטי אנימציה עצמאיים בארץ. אבל מכיוון שאני ראש מחלקה לאנימציה במנשר ומנחה סרטי גמר הרגשתי שאני חייב לחוות דברים מחדש, כולל עשיה של סרט קצר עצמאי. רוב הזמן אני עושה עבודות מסחריות או איורים, ולעשות סרט זה תהליך שונה לגמרי. בעיקר באנימציה קלאסית, בעיקר בישראל, כשהמימון כמעט לא קיים.‎

היום יש יותר מודעות של קרנות לאנימציה, הרבה תודות לאיגוד האנימציה. אבל ממש לא מספיק ויש הרבה תקלות בדרך. כך שכמות הסרטים העצמאיים עדיין נמוכה מאוד. רוב מה שקיים זה סרטי סטודנטים.

זה שאנחנו מצליחים לשרוד זה בכלל נס, אם אתה שואל אותי…‎

כן. כשאתה אומר זאת כך אנימציה באמת נשמעת מותרות. אבל לא כך! אנימציה זה הלחם והחמאה, אם אתה שואל אותי ‎

בדיוק: חס וחלילה מותרות. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

מי שרוצה לראות תהליכי עבודה מוזמן. יש הרבה חומרים על המשמעויות של הסרט כולל השוואה מגניבה לבלייד ראנר 2049, שממש מנהל דיאלוג עם הסרט שלנו. וחוץ מזה, רק שחשוב לעושת סרטים עצמאיים ולשלוח לקרנות ולהאבק על זה. כי תרבות לא יכולה לגדול רק על סרטי סטודנטים אלא מסורת רציפה של יצירה

The post הניגון של יוני שלמון ואלון רותם appeared first on מגזין פורטפוליו.