שלא ייחסר

דבורים מפוסלות הנראות כמעשה תחרה, מצופות בזהב טהור, ב״הפרעת התמוטטות המושבה״ של רות נעם. אוביקטים כדוריים ממשטחי פורצלן, שיצרה דליה פיש-בנארי, מעוטרים במוטיבים אורגניים המקנים להם מראה מתעתע של סריגי תחרה. סמלים קלישאתיים של אושר קסום ויופי שהפכו ב״קיטש וצרבת" של ענת גולן לסדרת תכשיטים עם קשת בענן, חד קרן או זוג ציפורים על גבי לב קטיפתי, לצד ורדים ענקיים עשויים נייר שיוף ואיברים קטועים של בובות, והכל על גבי טפט פרחוני.

אלו רק חלק מהעבודות שמוצגות בתערוכה ״מאבדים את לוס – קישוט בעיצוב עכשווי״, שמוצגת בימים אלו בגלריה פריסקופ בתל אביב. התערוכה מציעה הצצה לאופן שבו מעבדים מעצבים ישראלים עכשוויים מדיסציפלינות שונות בשדה העיצוב את הרעיון של קישוט בעיצוב עכשווי, וחושפת גישות שונות של מעצבים לנושא (ביום נעילת התערוכה, שבת 28.5, בשעה 12:00, יתקיים שיח גלריה פתוח לקהל הרחב בנוכחות רהט והמציגים).

תהליך העבודה על התערוכה החל בעקבות שיחות של אוצרת התערוכה, מירב רהט, עם שרי פארן, הבעלים של גלריה פריסקופ, שהזמינה את רהט לאצור תערוכה שעיסוקה קישוט בעיצוב עכשווי. ״הבקשה הגיעה לאחר שבשנים האחרונות אפשר לאתר נוכחות דומיננטית של מוטיבים דקורטיביים ועודפות באובייקטים של מעצבים רבים בשדה העיצוב הבינלאומי והמקומי, ומתוך רצון לבחון את התופעה בשדה בישראל״, מספרת רהט.

לקראת התערוכה יצא קול קורא ומתוך ההצעות הרבות שקיבלה בחרה רהט להציג תמהיל של יוצרים, המציעים מגוון גישות למהותו של קישוט ופועלים במגוון דיסציפלינות. ״אפשר להתייחס אל התערוכה הזו כ׳מאבדים את לוס 101׳ – סוג של מבוא המציע התבוננות רחבה יחסית על הנושא״, ובינתיים יש כבר מחשבות על תערוכת ההמשך, "מאבדים את לוס 2", שתתמקד בעבודות בשדה העיצוב התעשייתי.

לאחר בחירת ההצעות והמעצבים הפוטנציאליים נפגשה רהט עם כל אחד מהיוצרים לדו שיח ופיתוח של הרעיונות. בהמשך לפגישות, חלק מהיוצרים יצרו מיצבים שהותאמו ספציפית לחלל הגלריה (איריס ארד, איתמר שגיא, דליה פיש-בנארי, מאור אהרון, ענת גולן, שי שניידרמן); חלק יצרו אובייקטים רלוונטים לדיון שמעוררת התערוכה סביב שאלות דוגמת מהו קישוט? מי מתקשט? מי יוצר את הקישוטים ובאיזה אופן? איזה תפקד מקבל הקישוט באובייקטים שונים? וכדומה (גלית שבו, נועה טמיר, סטודיו מג'נטה, קבוצת אוממי, שחר זיו, שלומי איגר); וחלק מציגים עבודות שנעשו לפני הפנייה של רהט אך היא מצאה אותן כרלוונטיות לדיון (גליה ברקוביץ, יעל פרידמן, עדנה פישר, רות נעם).

״אצל חלק מהיוצרים בתערוכה הדקורציה היא שפה חזותית המאפיינת את יצירתם והיא זו שמבנה את עבודותיהם. אחרים השתמשו בתערוכה כהזדמנות להתדיינות עם הטקסט של לוֹס ועם שאלות דוגמת מהו קישוט ומה מקומו בשדה העיצוב, 100 שנים אחרי שלוס הכריז עליו כפשע.

״בין המעצבים יש מי שמתכתב עם אלמנטים דקורטיביים מן ההיסטוריה של העיצוב ויש מי שמבנה את הדקורציה כאלמנט בסיפור אותו מספר האובייקט. חלק מהמעצבים משתמשים בבחירות הדקורטיביות על מנת להאיר סוגיות תרבותיות דוגמת יחסים בין אדם וטבע, בין טבע וטכנולוגיה ובין אדם וטכנולוגיה, בעוד אצל אחרים זהו אמצעי להטבעת תכנים אישיים לתוך היצירה. מוטיב הזמן הנקשר לפעולת הקישוט העמלנית עולה ומתחדד למול העבודות הסיזיפיות משהו, כאשר ברקע נוכח גם הדיון המתמשך סביב קישוט ומגדר – מהו קישוט? מי מתקשט? כמו גם מי יוצר את הקישוטים ובאיזה אופן?״.

למה מעצבים מקשטים היום? איפה זה מניירה ואיפה זה משהו ״אמיתי״? האם זו באמת תגובת נגד לניכור של העולם הדיגיטלי? ומה ההבדל בין הקישוט של פעם לקישוט של היום?

״שאלת מהותו של קישוט היא מורכבת. בתולדות העיצוב אפשר לראות כיצד טכנולוגיה משפיעה על שפה חזותית כאשר הקישוט הוא חלק מהשפה הזו. המהפיכה התעשייתית הובילה לעיצוב הנשען על צורות המותאמות לייצור במכונה ולסגנון פשוט המייתר את העיטורים והקישוט, אך בו זמנית התעוררה תגובת נגד לשפה החזותית החדשה שבאה לידי ביטוי לדוגמה בסגנון הארטס אנד קראפטס.

״הסגנון המודרני, שלוס היה אחד מאבותיו, נשען על האקסיומה Less is More, אבל יש מי שמתייחסים לניקיון והלובן המאפינים את הסגנון המודרני כקישוט. הסגנון הפוסט מודרני נשען על עודפות וקיטש עתיר פרטים והוא הגיב למודרניזם בעושר צורני/ צבעוני/ סגנוני. כיום אנחנו נמצאים בעידן של מהפיכה דיגיטלית, שוב הקלפים נטרפים ויש חיפוש של שפה חזותית שרלוונטית לעידן החדש. בתוך המהפיכות הטכנולוגיות והחיים בכרך אורבני האדם מחפש מגע אישי והקישוט הוא אחת הדרכים לגעת ולאפשר נגיעה שכזו.

"נקודת מבט אחרת על עליית הקישוטיות אפשר לשייך למשברים כלכליים ותקופות שבהן אין תקציבים לפיתוח חדשני – בתקופות שכאלה אפשר לראות כיצד אוביקטים קיימים מקבלים אינטרפרטציות חדשות שבהן הדומיננטיות היא על השפה החזותית. כמו כן אפשר לתהות על עליית הקישוטיות וחזרת הקראפט כחלק מהשיח על זהות מקומית בעידן של גלובליזציה ועל ההשפעה של הנגישות לתרבויות שונות כמקורות השפעה ליצירה והפיכתן לכלי בידול, ועוד…״.

מה חשוב לך שיקרה למבקר בתערוכה, שמה הוא יחשוב או ירגיש או יחווה?

״במאמר קישוט ופשע שכתב האדריכל אדולף לוס, שעל שמו קרוייה התערוכה, הוא כותב (גם) ׳הקישוט אינו מוסיף על שמחת החיים שלי או של האנשים המתורבתים האחרים׳. למול אמירתו של לוס, שאפשר להתפלפל רבות אודותיה, רוב המבקרים בתערוכה נכנסים ומחייכים, ואכן אחד הדברים הראשונים שרציתי להשיג בתערוכה היא לגרום הנאה לקהל המבקרים.

״אחרי התגובה הראשונית לפן האסתטי אני שמחה כשהמבקרים בוחנים את ההבטים השונים של קישוט, כפי שהוא עולה בעבודות השונות, ומעלים שאלות אודות מקומו של קישוט ומה תפקידו בעבור המעצבים ובעבור הצרכנים. באופן אישי דיונים פילוסופים והתפלפלויות בשיחות גלריה או במפגשים עם מבקרים משמחים אותי מאחר וזו הזדמנות לעסוק בקשר בין עיצוב אמנות ותרבות וברבדים הרבים של אוביקטים בשדה העיצוב״.