עודד עזר: טיפוגרפיה לוורידים

דמיינו לעצמכם את עצמכם, בעוד כעשור או שניים, מעוניינים לעשות קעקוע. אלא שהקעקועים של העתיד יראו, ויבוצעו, אחרת לגמרי. דמיינו שהעולם האמנותי והעולם המדעי משלבים ידיים, ובמסגרת אותו שיתוף פעולה ביניהם ביצוע הקעקוע שלכם ייראה כך: בתחילה תאושפזו ותוכנסו לחדר ניתוח, בהמשך יפתח המנתח את האמה שלכם, יסיר את אחד הוורידים, ולשתי הקצוות יחבר וריד חדש – מלאכותי – שצורתו המפותלת מרכיבה מילה שתבחרו מראש. לאחר שזרימת הדם תחודש, והדם יזרום בצורה תקינה דרך הווריד הטיפוגרפי, יסגור המנתח את האמה. לאחר שתתאוששו מהניתוח, יבוצע שלב אחד אחרון: נוזל פלורסנטי זרחני יוזרק לתוך הווריד החדש.

פיתרון שכזה מציע כבר היום הטיפוגרף עודד עזר, במסגרת פרויקט הטיפוגרפיה הניסיוני שלו, העונה לשם Veining. מי שמתעקש על מונח עברי, ייתכן כי המילה ״ורידאות״ תהיה מדוייקת. עד שיהפוך למציאות, אם בכלל, Veining הוא פרויקט עיצוב בדיוני. הוא מציג ניתוח השתלת וריד טיפוגרפי תלת־ממדי, שנטמע בהצלחה בתוך מחזור הדם של גוף הגבר שלתוכו הושתל, בעוד שלווריד החדש מוזרק בהמשך נוזל פלורסנטי היוצר מעין שלט ניאון חי ונושם. התוצר הסופי של הפרויקט הוא סרטון וידאו שאורכו קצת יותר משתי דקות, שבמהלכו מתואר באופן ריאליסטי ומעורר צמרמורת ניתוח השתלת הווריד הטיפוגרפי.

עודד עזר, VEINING. צילומים: מ״ל

עודד עזר

הצילום, הבימוי, העריכה, הסאונד – כל אלה מבוצעים ברמה כה גבוהה, כך שהצופה כמעט ומשתכנע כי מדובר בתיעוד של ניתוח אמיתי. ״אתה יכול לבוא ולטעון שכבר היום אפשר לבצע תהליך כזה מבחינה כירורגית״, מספר עזר. ״אז ביררתי עם מנתחים אמיתיים, לא מתחזים כמוני, והבנתי מהם שהרפואה עדיין לא ערוכה לדבר כזה. עדיין יש חשש שהמערכות יקרסו בעקבות כזה ניתוח. זה לא יעמוד במבחן של איש מקצוע אמיתי מבחינה כירורגית״.

המילה שמושתלת בגופו של המנותח היא Promises – הבטחות. ״קודם כל רציתי להדגים את הטכניקה, אך הבחירה במילה הספציפית הזו היא לא אקראית״. כאן נכנס לפרוייקט ממד אישי: ״כל אחד היה בוחר לכתוב משהו אחר. אני בחרתי במילה הזו כי אני חושב שאנחנו מתחילים את החיים עם עיניים גדולות, והעולם הוא הבטחה אחת גדולה. באיזשהו שלב בחיים שלנו אנחנו מבינים שזה מה שיש – וזה נהדר. דברים שלא השגנו אולי לא נשיג יותר. דברים אחרים שכן השגנו אולי הם בעצמם ההבטחות. יש פה זווית אישית, אפילו אינטימית, שלי עם עצמי״.

האזור שבו השפה הכתובה חיה הולך ומצטמצם

עזר, בן 47 – טיפוגרף, מעצב גרפי ומחנך, בוגר המחלקה לעיצוב גרפי (כיום המחלקה לתקשורת חזותית) בבצלאל – הוא מייסדו של ״סטודיו עודד עזר״ שמתמחה בעיצוב תדמית, עיצוב פונטים עבריים ועיצוב טיפוגרפי, ובעברו ממייסדי קואופרטיב מעצבי הפונטים הגילדה, שבה היה חבר בשנים 2002–2006. בין הפונטים העבריים הבולטים שעיצב – אלכימאי בשנת 2001 ורץ בשנת 2011. משנת 2009 הוא חבר באז׳י (AGI – Alliance Graphique Internationale) – ארגון המעצבים הגרפיים היוקרתי בעולם. בפרויקטים של טיפוגרפיה ניסיונית הוא עוסק משנת 2000 – כשנתיים לאחר שסיים את לימודיו בבצלאל, ועבודותיו בתחום זה פורסמו בספר ״עודד עזר: מדריך הטיפוגרף לגלקסיה״ שיצא לאור בשנת 2009 בגרמניה.

Veining נולד לפני כשנה. ״מאוד רציתי לחזור לפעילות אקספרימנטלית, כזו שממוקמת בצד היותר הגותי של הטיפוגרפיה; כזו שבודקת מהי טיפוגרפיה וכיצד אנחנו צריכים להתייחס אליה היום, או מחר״. החזרה שעליה מדבר עזר באה לאחר תקופה עמוסה של עבודה בסטודיו, עיצוב פונטים חדשים למטרה מסחרית, והוראה במכון טכנולוגי חולון. 

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

״הפרוייקט האקספרימנטלי האחרון שביצעתי הייתה תערוכת Practical Particles שהצגתי בינואר 2015 בגלריה ויטרינה במכון. מאז חיכיתי להזדמנות שיהיה לי זמן להתעסק במשהו שהוא יותר אקספרימנטלי. לפני שנה התחלתי לחשוב על אופציות חדשות בנוגע לשאלה איפה אפשר להשתמש בטיפוגרפיה היום״, מספר עזר.

״אנחנו יודעים שהסיפור של טיפוגרפיה עובר שינוי ממש בימים אלה. התיפקוד של טקסטים, של אותיות ומילים, משתנה בצורה דרמטית. האזור שבו השפה הכתובה חיה הולך ומצטמצם, וזה רק יילך ויחריף. באופן טבעי, בכל פעם שבו האזור שבו אתה חי הולך ומצטמצם, אתה מחפש מקומות להתפשט אליהם. פרויקט Veining הוא תוצאה של החיפוש הזה: הוא בודק לאן ניתן להתפשט.

״התיפקוד של טקסטים, של אותיות ומילים, משתנה בצורה דרמטית. האזור שבו השפה הכתובה חיה הולך ומצטמצם, וזה רק יילך ויחריף. באופן טבעי, בכל פעם שבו האזור שבו אתה חי הולך ומצטמצם, אתה מחפש מקומות להתפשט אליהם״

״מבחינתי, טיפוגרפיה לא מוגבלת לנייר או למסך״, מדגיש עזר. ״היא משהו שכיום אמור להתערב או להשתתף בעבודת צוות עם הדפסות תלת־ממד, עם כירורגיה, עם תפיסה של תוספים לגוף״. ההחלטה שקיבל עזר להכנס לוורידים הייתה אינטואיטיבית. ״חשבתי לעצמי – איפה הטיפוגרפיה יכולה עוד לחיות, ואז ירדתי מתחת לעור. דמיינתי מצב שבו אני מעין מנתח טיפוגרף״. מוטיב זה הוא מוטיב חוזר שמאפיין את עבודותיו של עזר – לא אחת הוא מוצא את עצמו חושב דרך תפקיד או עיניים של מישהו אחר. ״בתור מנתח טיפוגרף שאלתי את עצמי איך אני יכול לבצע כזה ניתוח״.

Typosperma

מי שמכיר את גוף העבודות של עזר, יוכל לזהות חוט מקשר לפרויקט טיפוגרפיה בדיונית אחר שלו – Typosperma משנת 2006, שזכה להצלחה בין־לאומית ואף הוצג בשנת 2009 במוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) בניו יורק. ״Veining ו־Typosperma מאוד דומים. הייתי מגדיר את Veining כילד של Typosperma. שם לבשתי בפעם הראשונה את החלוק הלבן, ועכשיו בפרוייקט החדש – 13 שנה לאחר מכן, חזרתי אליו״.

טיפוגרף של המאה ה־21

אז מהו פרוייקט Veining? האם זו יצירת אמנות? האם עבודת עיצוב? לדבריו של עזר, לא זה ולא זה. לטענתו, מדובר בז׳אנר בפני עצמו, שמהותו טיפוגרפיה ניסיונית, ושאותו הוא התחיל לצד טיפוגרפים נוספים מהעולם לפני מספר שנים. ״הייתי בין הראשונים שעשו את זה, אנשים לא ידעו איך לאכול את זה. הראשונה שהעניקה לז׳אנר הזה שם הייתה פאולה אנטונלי – אוצרת העיצוב של המומה בניו יורק – שכינתה את הפרויקטים האלה פרויקטי טיפוגרפיה בדיונית.

הראשונה שהעניקה לז׳אנר הזה שם הייתה פאולה אנטונלי – אוצרת העיצוב של המומה בניו יורק – שכינתה את הפרויקטים האלה פרויקטי טיפוגרפיה בדיונית. היא הגדירה את הז׳אנר – דבר שאיפשר לו לחיות

״היא הגדירה את הז׳אנר – דבר שאיפשר לו לחיות. את השם הזה היא העניקה בעקבות עבודות שאני עשיתי. היא נתנה שם לתחום שעד אז נפל בין הכיסאות, כי לא מדובר בעיצוב ולא באמנות״. עזר אימץ את הטרמינולוגיה של אנטונלי, ומגדיר גם הוא את Veining כפרויקט טיפוגרפיה בדיונית.

שלא כהרגלו, יצר עזר את Veining עם משתתפים רבים. ״עבדתי עם צוות גדול מאוד״, הוא מספר. ״הראשונה הייתה מריה רפופורט – מאיירת ישראלית מוכשרת, שיחד עשינו סקיצות הכנה. התפקיד שלה היה להמחיש לי את הניתוח שאני רוצה לעשות. דרך הדיאלוג איתה הבנתי מה אני מחפש. המחשבה הראשונית שלי הייתה שנעשה מניפולציה בוורידים: נפתח את היד, אני בתור מנתח אבצע את הלטרינג בוורידים, נסגור בחזרה את העור – בעוד שהוורידים מתפקדים לחלוטין, ואז יראו אותם בצורת המילה עצמה״.

אך בשלב מוקדם היה לעזר ברור שהאיורים ישמשו רק לסקיצות. ״האיורים כמדיום לא מתאימים לי להיום. הם התאימו אולי לפני 15 שנה. לאחר מחשבות על מדיומים שונים כגון הדמיות בתלת־ממד, הגעתי למסקנה שווידאו הוא המתאים ביותר״. השלב הבא היה חיפושים אחר מישהו שיעזור לו לבצע את הסרטון. פניות לחברות פוסט־פרודקשן מקומיות לא עלו יפה. ״לא הצלחתי אפילו לקבוע פגישה, הייתי קטן מדי בשבילם״.

הפיתרון הגיע באופן מפתיע מאיטליה: עזר מלמד בין השאר בתכנית לתואר השני בסיציליה. באחת הנסיעות פגש שני מרצים אמנים אורחים שהגיעו במיוחד ממילאנו. הוא סיפר להם על הפרויקט ועל המצוקה שלו באי מציאת עזרה בביצוע הסרטון, והשניים הפנו אותו לניקולא פירדו – ארט־דיירקטור איטלקי בחברת קינופטיה שממוקמת בגנואה. את הסרטון יצרו פירדו והצוות שלו בפחות מחודש.

״לאורך כל הפרויקט התנהגתי גם כמי שהגה את הרעיון וגם כארט־דיירקטור. עשיתי את הבימוי העקרוני, והצוות האיטלקי התייעצו איתי על דברים ספציפיים. צורת העבודה הייתה מאוד מלהיבה, כי הייתי צריך לתת אינפוטים בזמן אמת כשהם עבדו על הסרטון. התוצאה הסופית הייתה מאוד קרובה למה שהיה לי בראש כשהגיתי לראשונה את הרעיון.

״מבחינתי אני טיפוגרף שפועל במאה ה־21, במסגרת של מה שהטכנולוגיה מאפשרת לי״, מסביר עזר. ״התפקיד שלי כטיפוגרף הוא לקדם את הענף שלי, ואני כל הזמן עסוק בלחפש מתודולוגיות שייקחו את הדבר הזה קדימה. אני לא מתיימר להיות כירורג מהפכן; אני כן מתיימר להיות טיפוגרף חושב – כזה שמייצר תוצרים שעוסקים בשאלה מה היה אילו?״.

Veining של עודד עזר הוא פרויקט מלהיב לצפיה, אך בו זמנית גם קשה לצפות בו; כזה שמתחשק לעצור את הצפייה בו בגלל הוורידים, המזרק והדם, אך במקביל מרתק באופן שרוצים להמשיך ולצפות. הסקרנות עולה על הגועל – האם הניתוח יצליח? לאן כל זה מוביל? עזר מודע לגרוטסקיות: ״הגרוטסקיות היא מכוונת, ואפילו יש כאן שמץ של הומור, או הומור שחור״. מבחינתו של עזר טיפוגרפיה היא דבר חי. ״אני לא חושב שטיפוגרפיה היא דבר קפוא, או דבר אקדמי״, הוא מדגיש. הטיפוגרפיה של Veining היא טיפוגרפיה חיה, תרתי משמע. אולי בעוד עשור או שניים נבצע כך את הקעקועים שלנו, אולי הגוף שלנו יהפוך לשלט ניאון אנושי. מי יודע.

The post עודד עזר: טיפוגרפיה לוורידים appeared first on מגזין פורטפוליו.