Yuval:
הי אורי, מה קורה? מזל טוב על התערוכה החדשה. איך הייתה הפתיחה?
Oree:
אני בסדר, תודה. מתאושש מכל ההקמות וההכנות ועדיין מתרגש. הפתיחה הייתה מוצלחת, היו הרבה אנשים ונראה שגם הם הרגישו משהו
Yuval:
כיף! מעניין שאתה אומר להרגיש: מה רצית שהם ירגישו?
Oree:
לא משהו מיוחד, מה שבא באותו הרגע. פשוט היה איזה בחור אחד שלא הכיר אותי שמאוד התרגש ורצה לחבק אותי, אז זה נגע לי ללב והבנתי שזה בדיוק למה חשוב להמשיך בדרך הזו. אבל כן, משהו בחיבור לילד/ה הפנימי/ת, שקשור, לפחות בעבורי, במיניות, במשחקי תפקידים ובשאלות זהות
Yuval:
ספר אם כך על התערוכה: מה אתה מציג בה?
Oree:
אני מציג בה עולם שהוא סוג של מסע צבעוני, ובתוכו יש כל מני דמויות ותחנות משונות, שלטי ניאון, בדי לבד, תכנית טלוויזיה, משחקים רדי־מייד, חווית וי.אר ועוד. יש גם אמנים.ות אורחים.ות ושיתופי פעולה.
זה עולם שמתחבר גם לחדרי ילדים, חדרי מדיטציה, להפרדה מגדרית ולהתמודדות איתם, או יותר נכון להתמודדות שלך עם המציאות כפי שהיא. זה קשור בסיפור אוטוביוגרפי, אבל גם רוצה לצרף עוד חברים וחברות פנימה, למסע שלהם.ן
Yuval:
בדיוק מה שרציתי לשאול, על הסיפור האוטוביוגרפי. תספר לנו?
Oree:
כן, זה המסע של קרן (שמי הקודם) וההתלהבות מלהיות ג׳וני הבן החתיך (שזה גם היה השם של הברבי האהוב עליי). זה על הבלבול, על אי היכולת להחליט חד משמעית ולבחור צד אחד מובהק. ומתוך הכאב הזה שקשור בזהות נבע חיפוש, ורצון להיות קצת יותר בשלווה והרמוניה פנימית.
זה המסע של קרן (שמי הקודם) וההתלהבות מלהיות ג׳וני הבן החתיך (שזה גם היה השם של הברבי האהוב עליי). זה על אי היכולת להחליט חד משמעית ולבחור צד אחד. ומתוך הכאב הזה שקשור בזהות נבע חיפוש, ורצון להיות קצת יותר בשלווה והרמוניה פנימית
אז התערוכה היא על המסע לעבר המקום הזה. מסע פנימה, או מסע מעבר למגדר ומעבר להגדרה, מסע מפחיד אבל כזה שגם מאפשר להרפות מההיאחזות בזהות כזו או אחרת. זה גם מסע מופלא, כי אני מרגיש שהתמזל מזלי למצוא פינה שקטה, ועכשיו רק נותר להמשיך ולהתפתח בה
Yuval:
אני קורא את התשובות שלך ורואה את התמונות (לצערי עוד לא הספקתי לבקר בתערוכה), ויש בהן משהו שנורא מייצג את העכשיו: את התקופה הזו, את הנזילות של הגדרות – וגם האסתטיקה והצבעוניות והמשחקיות. זה משהו שהעסיק אותך, או שאתה פשוט עושה את האמנות שלך? אתה מבין למה אני מתכוון?
Oree:
אני לא לגמרי בטוח שהבנתי, אבל אפשר להתפשר על גם וגם? 
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
כלומר, קודם כל זה נחמד לשמוע איך אתה קורא את זה. לגבי האסתטיקה והנושאים המגדריים – אני חושב שזה משהו שתמיד העסיק אותי, אולי היה בי צד ילדותי קצת שסרב להתבגר ואני בהחלט חושב שזה קשור בענייני גוף. אבל עם הזמן ועם התובנות השונות, פשוט משהו שהלך ונהיה לי יותר ברור למה אני עושה אותו. איפשר לי גם להסתכל מהצד ולראות דברים טיפה יותר בהומור ובמודעות, להרים את הראש מעל המים ופחות לברוח.
בלי קשר אני מאוד אוהב את האמריקאיות של שנות ה־50, את המוסיקה, וזה מתחבר לצבעוניות, לפופ, למשחקים סופר ממוגדרים
Yuval:
ברור שאפשר גם וגם, אפילו יותר טוב! ואני אחדד: יש את המושג הזה ״רוח התקופה״, שלפעמים אתה רואה תערוכה (או כל עבודת אמנות בכל ז׳אנר שהוא), והיא הכי מה שקורה מסביב. לפעמים אחרי שעה או שנה היא מאבדת את הרלוונטיות שלה ולפעמים יש לה חיי נצח. ולזה התכוונתי: עד כמה רוח התקופה זה דבר שמעסיק אותך, או שאתה פשוט עושה את האמנות שלך ומה שנקרא מקווה לטוב…
Oree:
תודה על ההבהרה. כן, מכיר ״רוח התקופה״, בבצלאל מאוד אהבו להשתמש במונח הזה. האמת שאני לא חושב על זה כל כך, אבל אני כן יכול להגיד שאני מוצא שככל שאני יותר ויותר לומד לקבל את עצמי ואת הסביבה אז יותר קל לי להיות נוכח וברגע. ואז זה משפיע על הכל, כולל האמנות, היצירה.
אולי ״רוחניות התקופה״ יותר יפה
Yuval:
אהבתי! אם אני זוכר נכון עשית תואר ראשון באמנות בבצלאל והייתה לך גם תקופה בקליפורניה, נכון?
Oree:
כן, נכון. בבצלאל ובאוניברסיטת קליפורניה שבסנטה ברברה. ואז קצת בלוס אנג׳לס. החלום האמריקאי
Yuval:
אז איך אתה רואה את התערוכה הזו כשלב בהתפתחות האמנותית שלך? איפה היא משיכה את העבודות, נגיד, בבצלאל, ואיפה יש בהן משהו אחר או חדש או כזה שמתבסס על מה שהיה קודם?
Oree:
אני חושב שבעבורי זה צעד משמעותי ולכן אני מאוד מתרגש. אגב מסע, אני מרגיש כבר שהרבה זמן אני מתבשל בתוך משהו, זורע זרעים פה ושם לא לגמרי יודע איך יהיה לשתף את העולם במשהו שסך הכל בא ממקום אישי מאוד. ועם זאת, יש את ההבנה שזה כבר לא אני אלא משהו שזורם דרכי, ובמובן הזה זה מרגיש כמה וכמה צעדים הלאה. אני שמח על זה.
בבצלאל גם עסקתי בדברים שקשורים בחללי ילדות, בצבעוניות, באמריקאיות, בעצמי ובשינויים שעוברים עליי. אבל היה שם משהו שיותר מרוכז בעצמו בתהליכים, משהו יותר מעורפל ומבולבל. התמודדתי ויצרתי בצורה קצת אחרת, שגם לזה יש את האיכויות והיופי שלו. היה כיף לעשן ג׳וינט ולצייר או להופיע בדראג. וגם עכשיו יש נקודות מעורפלות יפות, אבל אני מתבונן בהן אחרת, מנקודת מבט קצת יותר צלולה.
לפחות משתדל לעשות כך
Yuval:
כלומר אם אני מבין נכון, יש בתערוכה ממד אוניברסלי יותר, שלוקח חוויה אישית והופך אותה למשהו שיותר אנשים יוכלו להתחבר עליו?
Oree:
נכון מאוד, ההבנה שכולנו פה בעולם הזה לזמן קצוב ואיזה מדהים יהיה להיות אנשים טובים יותר לעצמנו ולאחרים.ות. ובמובן הזה, אני חושב שהיה לי מעניין להתנסות במדיום הזה של וי.אר, שעל אף שהוא יכול ממש לתקוף את החושים ולגרום לך לכל מיני תגובות, הוא סך הכל יכול להיות גם כלי עדין ורגיש, כלי שיכול להכניס אותך לנעליים של אדם אחר, ואולי לעורר רגשות חיוביים כמו אמפתיה, חמלה, והלוואי גם אהבה. וגם להבין שהאחר הוא גם את.ה
משבר זהות רציני
Yuval:
לול. תגיד משהו על שם התערוכה, טרנסנדר?
Oree:
אני מאוד אוהב משחקי מילים, והיה משהו נחמד בהשקה ובקריצה ל־Transgender. אבל שוב, יש פה משהו שמעוניין לצאת מתוך, אבל גם מעבר לסיפור האישי. ובמובן הזה, Transcend משמעותו לחצות מעבר, להתגבר על מכשול או גבול כלשהו. ואנחנו הרי האויבים הכי גדולים של עצמנו…
יש פה גם קריצה ניו אייג׳ית, שקשורה לעולמות המדיטציה והרוח, והרצון לחבר בין שינוי מגדרי לשינוי רוחני
Yuval:
מה אני אגיד לך, יצאתי אופטימי מהשיחה הזאת
Oree:
חמוד. איזה כיף, גם לי היה ממש כיף ואפילו צחקתי עם עצמי לרגע
Yuval:
יפה! מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדים?
Oree:
לאחל הרבה אור ושמחה לכולם.ן, שנהיה משוחררים, אהובים ואוהבים. ושאשמח להתראות בתערוכה.
אוהבים.ות אהובים.ות. הסתבכתי עם הפוליטיקה.
בקיצור, אהבה
אורי הולבן | טרנסנדר, גלריית המדרשה – הירקון 19
אוצר: אבי לובין
נעילה: 28.12
מתוך עבודת ה־VR בתערוכה
The post אורי הולבן: אמפתיה, חמלה, והלוואי גם אהבה appeared first on מגזין פורטפוליו.
