קראפט ישראלי בפילדלפיה: עובדים בשוק של ״אין״

בכל שנה עורך מוזיאון פילדלפיה לאמנות וקראפט תערוכת אמנות ומכירה של אמנים מרחבי ארצות הברית, PMA Craft Show, שמארחת קבוצה של אמנים ממדינות שונות בעולם. השנה המדינה שנבחרה לאירוח הייתה ישראל. זו הפעם השנייה שבה המוזיאון מארח ביתן ישראלי; הפעם הקודמת הייתה לפני 11 שנים והמוזיאון מעיד עליה עד היום כהצלחה גדולה בקרב הקהל המקומי.

הבחירה להציג עבודות שנוצרו מחוץ לארצות הברית היא מאפיין המייחד תערוכה זו משאר תערוכות הקראפט במדינה הסגורות לקהל אמנים אמריקאי בלבד. כך, בין האמנים המציגים היו 195 אמנים מרחבי ארצות הברית, 22 אמנים אורחים מישראל, לצד עבודות של בוגרים וסטודנטים מאוניברסיטאות שונות ברחבי ארצות הברית. כ־12,000 איש פקדו את העיר לקראת התערוכה, שמתקיימת ברציפות כבר 42 שנה. בתקופה זו המוזיאון גייס מעל 13 מיליון דולר לרכישת יצירות אמנות ויצירה עכשווית לאוסף הקבוע, ולמימון פרויקטים של חינוך והשקעה בקהילה.

מי שאחראי ליצירת הקשר עם אוצרי מוזיאון פילדלפיה והקמתו של הביתן הישראלי הוא ארגון אאידה, שנוסד לפני 17 שנים על ידי אנדי (ז״ל) וצ׳רלס ברונפמן וחבריהם דייל ודאג אנדרסון. מאז פועל הארגון במרץ למילוי החלל שנוצר בהיעדר תמיכה ממשלתית וציבורית לאמני קראפט עכשוויים בישראל. הארגון שם לעצמו כמטרה לחבר את האמנים לקהל בין־לאומי של גלריות, מוסדות ואספנים, דרך תערוכות, מלגות, תמיכה ומימון שהות אמן.

עינבר שחק. צילום: ג׳ני ברסט

האמנים המשתתפים בתערוכה נבחרו על ידי אביבה בן סירה, המנהלת של אאידה בישראל. בן סירה אצרה תמהיל מגוון של עבודות קרמיקה, אמנות, זכוכית, תכשיטים, תיקים, טקסטיל ואביזרי אופנה. לדבריה, יכולתה הגדולה של אאידה היא באפשרות ליצור קשרים בבתי ספר לאמנות, בנתינת המלצות ובהיכרות אישית עם מוזיאונים ואוצרים, ובפתיחת דלתות בעזרת קשרים המהוות מקפצת דרך משמעותית בדרכו של אמן. עיקר המטרה היא לתת לאמנים את הכלים שיוכלו להמשיך הלאה בכוחות עצמם להכיר את השוק ואת עולם התערוכות הבין־לאומי.

בדרך כלל, בארצות הברית ובעולם האמנות קיימת הפרדה ברורה בין פריטי אספנות המוערכים כיצירות להשקעה כלכלית, לבין אמנות עכשווית שהיא על גבול המסחרי, שאפשר לרכוש ולקנות בקלות ובנגישות. בתערוכות כמו ה־PMA Craft Show יש מקום לקדם גם עבודת יד ואמנות שעל מרכיביה נמנים גם פריטי אקססוריז יום־יומיים המיוצרים בעבודת יד, תוך כדי שמירה על עקרונות של קיימות באופנה וסחר הוגן.

שוק של ״אין״

המעצבים הישראלים שהציגו בתערוכה ניכרים ביכולת העיצוב שלהם, בין היתר מכיוון שאנחנו נאלצים לעבוד בשוק של ״אין״: מלאי מוגבל של סוגי בדים, אביזרים וחומרים שונים ליצירה, בשילוב עלויות ייצור גבוהות, מהווים גורם יום־יומי למאבק וליצירתיות גדולה בכל שלב של עבודת היצירה. בהיעדר תחרות או הצע בשוק הספקים, מעצבים המבקשים לשלוט בשלבי הייצור של המוצר נאלצים לעיתים קרובות לרכוש את המיכון הדרוש ולהתמקצע בכל שלבי התהליך, על מנת ליצור את העיצוב המושלם שאליו הם מבקשים להגיע.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

בנוסף, העובדה שאין לנו מסורת עיצוב ארוכת שנים שעליה אנחנו נשענים, בשילוב תכונות אופי של העזה ובדיקת גבולות, מאפשרת לנו לחקור תחומים של אמנות עכשווית ולחבר חומרים מכל הבא ליד ליצירת העיצוב. כך לדוגמה, מעצבת הטקסטיל תמר ברניצקי פיתחה בד מקורי בטכניקה של צריבה פוטוכימית, היוצרת מראה מתפורר ומיושן מחד אך עמיד וחדשני מאידך, כשכל צעיף הוא יחיד ומיוחד, אמנות לבישה שכולה תרגום נופים למרקמים. 

תמר ברניצקי

איתי נוי

איתי נוי מעצב ויוצר שעונים בעבודת יד בסדרות קטנות, באופן שונה ומקורי בהשוואה לתעשיית השעונים המסורתית באירופה ובארצות הברית. בישראל אין מספיק ידע ולא קיימת תעשיית שעונים (וחלקי שעונים), ויש רק מספר קטן של יצרני שעונים קטנים בעולם בגלל המורכבות של התחום. השעונים של נוי מורכבים בעבודת יד בסטודיו שלו ביפו העתיקה, ובכך הוא שולט על כל שלבי הייצור עד למוצר המוגמר והמושלם.

גילי אילן יוצרת שיתופי פעולה עם מעצבים נוספים. בחלקי התכשיטים שלה משולבים לדוגמה חלקי קרמיקה שהיא יוצרת בעצמה; טקסטיל ובד מעשה ידיה של מעצבת הטקסטיל מיקה בר, שפיתחה חומר טקסטילי ייחודי ומקורי בעבודתה; וחומר פולימרי מינרלי צבעוני וקל משקל שפיתח המעצב מאור אהרון.

האוביקטים שיוצר טל בטיט עוסקים בניגודים, בדיסוננס ובקונטרסט. בטיט מייצר את הפסלים שלו בסטודיו החל משלב הסקיצה על הנייר, שאותה הוא מתרגם למידול בתוכנות תלת־ממד ייעודיות לתחום, דרך הדפסת המודל שנעשית בסטודיו על גבי מדפסות שרכש כדי לשלוט בעלויות הייצור, וכלה בשלב יצירת המודל מגבס ויציקתו מקרמיקה. כך הוא שולט על כל שלב בתהליך יצירת האמנות.

טל בטיט

דיקלה לבסקי

 דיקלה לבסקי מעצבת את צעיפי המשי המודפסים שלה בסטודיו שלה בתל אביב. בתחילת דרכה היא ייצרה את דוגמאות הצעיפים בעבודת יד אולם עם השנים הסטודיו גדל ונוצר הצורך בהגדלת מערך הייצור. בשל העובדה שתעשיית הטקסטיל בארץ נמחקה כמעט לחלוטין מבחינת איכות בדי המשי, סוגי וגדלי הדפוס הקיימים, לבסקי יצאה לסיור מפעלים באיטליה על מנת לאתר מפעל המתמחה בדפוס משי וייצור בתנאי סחר הוגנים בכמויות קטנות ליצירת עיצוביה המקוריים.

ולבסוף, התכשיטים שהצגתי אני נארגים בעבודת יד, עשויים מליפופי שתי וערב של חוטים. הטכניקה משמשת לתכנון וסידור של חוטים בנולים תעשייתיים, שנכחדים אט אט מארצנו. 

רשימת המציגים המלאה: טלי אברהם, שרית אסף, טל בטיט, מעיין בן יונה, תמר ברניצקי, נירית דקל, נועה פיין, ענת גלברד, ליאת גינצבורג, דנה חכים, יהונתן הופ, דיקלה לבסקי, נועה לירן, צחי נבו, איתי נוי, יעל רוזן – כיסים, עינבר שחק, שרה שחק, שרון ויזר, יסמין וינוגרד, יעל פרידמן, גילי אילן.

מעין בן יונה

יהונתן הופ

The post קראפט ישראלי בפילדלפיה: עובדים בשוק של ״אין״ appeared first on מגזין פורטפוליו.