שבוע העיצוב הטורקי – כמו קודמו, הפולני – הגיע כמעין אתנחתה מבורכת באמצע הסמסטר, שמטרתה לחשוף אותנו – הסטודנטים – לעיצוב ולשפה אחרת. אם בפעם שעברה היינו בפולין, וגילינו עולם שלם של אימג׳מייקינג, הפעם נחשפנו לעיצוב טורקי, שמבחינה גיאוגרפית (ואולי מנטלית) קרוב יותר אלינו, אבל שונה מבחינה תכנית. לרוב, סדנאות האמן שמגיעות למחלקה עוסקות באיור או בטיפוגרפיה, כך כשהתבשרנו על הבאתם של צמד אמני וידאו וסאונד, התעוררה התלהבות רבה.
סצינת העיצוב הטורקי בכלל, וה-Video Mapping בפרט, הם נושאים שמעולם לא נגענו בהם במהלך הלימודים. לא היינו בטוחים מה אנחנו הולכים לעשות: בעוד ששאר הסדנאות תויגו כטיפוגרפיה, איור וסוג של אימג׳-מייקינג, שלנו נותרה עלומת-לייבל. ידענו שזה קשור ל-Motion Design אבל לא יכולנו לשים את האצבע על מה בדיוק אנחנו עתידים לעשות, במיוחד לא כשנתבקשנו להביא איתנו פטיש, מסור, חבלים וכלי זכוכית, ובמיוחד מכיוון שההיצע של פרויקטים בתחום מיפוי הווידאו בישראל הוא נמוך יחסית.
אפשר לראות צעדים ראשונים בתחום בעבודות של חברת Locomotion, כמו זו שהוצגה בכנס ארגון הלוטו האירופאי, שהתקיים בשנת 2013, ובו נעשה שימוש בטכניקה כמו זו היה אפשר לראות על גבי חומות ירושלים; או בפסטיבל ״טעם העיר״ שהתקיים בתל אביב בשנת 2011, ובו הוצג מיצג וידאו מאפינג של חברת קוקה קולה. בעולם, לעומת זאת, יש שימוש בטכניקה במגוון תחומים. פרוייקט מעניין במיוחד שהוקרן בסידני הוא Sydney Opera House | Facade projection של חברת Urbancreen, שנעשה כהומאז׳ לרעיון המקורי ולמקורות ההשראה של הארכיטקט (Jørn Utzon).
לאחר שהציגו חלק מעבודותיהם, ניגשו מנחי הסדנה – דניז קאדר וג׳נדש שישמן, צמד האמנים הוויזואליים מסטודיו NOHLAB – להצגת הבריף. בערך…
מאז 2011 עוסק הסטודיו בניו-מדיה, מיפוי וידאו, אנימציה ומופעים אודיו-ויזואליים, בעיקר לתחום האמנות והתרבות, אך גם לתעשיית הפרסום. מושג המפתח של הסדנה הוגדר כ-Video mapping. רפרוף מהיר בערך הוויקיפדיה Rube Goldberg machine ומספר סרטונים תומכים לאחר מכן, וכבר היינו בחלל הגלריה ממיינים ובוחרים את החפצים שאיתם נעבוד.
עד סוף היום הראשון, ולאחר תכנון מוקפד, הצלחנו להקים בסיס פיזי למכונת הגולדברג שלנו. חולקנו לשלושה צוותים שאחראים כל אחד על חלקת קיר מלאת חפצים, על מחשב ומקרן. צמד המנחים אישר את הבסיס והדריך במיפוי דיגיטלי של הקירות תוך כדי הבטחה שמחר יהיה מעניין יותר: ״מחר נגרום לדברים לזוז״.
התחלנו במיפוי הקירות ובהנפשה הממוחשבת – הוצג לנו כלי בעל פוטנציאל רב, האפשרות להקרין כל מה שרוצים על כל מה שרוצים פותח עולם שלם של אפשרויות. נכון, זה לא חדש, הרי כל אחד יכול להקרין, אבל הבחירה המדויקת של התוכן האנימטיבי, הבחירה של החומר שעליו יוקרן, והיחסים הנרקמים בין שני המשתנים האלו, הם בעלי יכולות העברת תוכן אדירות – החל מעבודות אמנות ועד לאינפוגרפיקות ותכנים אינפורמטיביים אחרים.
במהלך הסדנה ניתנה לנו האפשרות להכנס לעולם עשיר, לחקור ולהבין את הפוטנציאל הטמון בכלי מסוג זה. כל צוות עבד על מספר מנגנוני תנועה בחלקת הקיר שלו, תוך סנכרון תמידי עם הצוות הבא אחריו, שכן התוצאה הסופית היא תגובת שרשרת המשותפת לשלושת הקירות. הזמן הנתון – שלושה ימי עבודה – תמיד היווה פקטור משמעותי שהוזכר רבות במהלך הסדנה, ודדליינים הונחו והוזזו אין ספור פעמים בהתאם לקצב ההתקדמות ומכשולים שצצו.
בבוקר הצגת המיצב עוד עבדנו על חיבור שלושת הקירות יחדיו. למרות הסנכרון המלא במהלך העבודה בין שלושת הצוותים, החיבור הוליד קשיים טכניים שצרכו זמן יקר שלא היה בנמצא. בנוסף, שכבת הסאונד עוד לא הייתה מוכנה. ברגע האחרון, ובעזרה קלה מדניז וג׳נדש, הצלחנו לגרום למכונה שלנו לפעול במלואה, במחזה שסחף מחיאות כפיים רבות מהנוכחים בקהל והיווה סיומת נפלאה לשבוע עיצוב טורקי מעורר השראה.
