Yuval:
הי אסף, בוקר טוב. מה קורה? ספר קצת על Leave a Mark: מה אתם עושים שם?
Asaf:
בוקר אור. בשמחה: אנחנו חברת סטוריטלטלינג ואנחנו עוזרים היום לכל מישהו או משהו שיש להם משהו חשוב להגיד… זה יכול להיות פוליטיקאי שטס לכנס בין־לאומי ורוצה לדלוור את יוזמת השלום שלו בקרב מנהיגי מדינות ערב… זה יכול להיות מנכ״ל או מנכ״לית של חברה גדולה שרוצים להעביר מסרים לעובדים שלהם בכנס, או לסגור פינה מול הדירקטוריון… וזה גם יכול להיות סטארטאפיסט או סטארטפאיסטית שרוצים לגייס כסף ממשקיעים וצריכים סיפור שיותר חותם
Yuval:
מה זה אומר חברת סטוריטלינג?
Asaf:
זה אומר שאנחנו יודעים לעצב מצגות מאוד יפה ולעשות סרטונים מאוד יפים, אבל שהטיקט המרכזי שלנו הוא ביכולת לספר סיפור; ביכולת לקחת שבעה טון של מסרים, עובדות ונתונים ולתרגם אותם לסיפור שבשאיפה יצליח To Leave a Mark בקרב הקהל שלהם
Yuval:
רגע לפני שנצלול לתוך זה, איך התחלתם? מאיפה הגיע הרעיון?
Asaf:
הרעיון התחיל לפני חמש שנים בדייט הרביעי של אישתי ושלי. אני הייתי אז סמנכ״ל אסטרטגיה במשרד פרסום גדול והיא התעסקה בהפצת פורמט של טלויזיה בחו״ל, והייתה לה מצגת חשובה באוסלו. היא הייתה צריכה להציג פורמטים ישראלים מול בכירי תעשיית הטלויזיה בעולם בכנס שנקרא EuroPitch, ואז היא שאלה אותי אם אני יכול לעזור לה לבנות את המצגת ולספר את הסיפור.
לאור העובדה שהיה מדובר בדייט הרביעי שלנו, אז כמובן שהסכמתי וישבנו עד 4 בבוקר על בקבוק יין ״לאורו״ של הלפטופ. כשסיימנו לעבוד על המצגת שלה היא הרגישה שזה נתן לה המון ערך, והיא אמרה לי ״שמע… צריך לעשות משהו עם הסטוריטלינג הזה״. אני כמובן אמרתי לה שזה רעיון גרוע 
ושנה אחר כך אמרתי לה ״שמעי, חייבים לעשות משהו עם הסטוריטלינג הזה…״, ואז הקמנו את Leave a Mark 
אגב.. היו שני טריגרים שהציתו את הדברים שנה אחר כך
Yuval:
מה הם היו?
Asaf:
הראשון היה סוג של תרגיל בזוגיות שרצינו לעשות: חשבנו שאם נעשה משהו ביחד אז זה יחזק את הזוגיות שלנו.. ולמרות שכל ״המבוגרים״ מסביב אמרו לנו שזו טעות החלטנו ללכת על זה
Yuval:
סיקרנת
Asaf:
והשני היה טלפון שקיבלתי מבחור שרצה שאעזור לו לעשות מצגת, ואני ממש ממש ממש לא רציתי… זה היה גם נושא משעמם וגם נושא קצת פחות אסתטי 
הוא פיתח מגבון לח שמנגבים איתו ואז הוא נשטף טוב באסלה, והוא טס לכנס שנקרא WOW, שזה ראשי תיבות של World of wipes… זה כנס באטלנטה שכל ״אנשי המגבונים הלחים״ בעולם טסים אליו ומציגים את מרכולתם
Yuval:
הו!
Asaf:
אז בגלל שלא רציתי לעבוד איתו זרקתי לו מחיר שדאז הרגיש לי מאוד גבוה, כדי שהוא לא ירצה לעבוד איתי, ותאר לך כמה הופתעתי שהוא אמר לי ״אוקי.. אז נפגש בשני בערב?״. ואז קרה דבר מדהים! אני זוכר שעבדתי איתו והרגשתי שאני לא רק מתפרנס בכבוד, אלא שאני ממש נותן לו ערך ומעצים אותו. והאמת שגם היו לו מטרות אישיות מהכנס: הוא רצה לקבל הצעה עבודה והוא קיבל שתיים.
ואז אני זוכר שחזרתי הביתה לשרה וסיפרתי לה על זה. ואז החלטנו להקים את החברה, ומאז ועד היום אנחנו מנהלים אותה ביחד, 50% 50%. ומה שהתחיל במיזם במרתף של הבית, הפך היום לסוג של ״ארגון״ עם אוטוטו 20 ״ליב א מארקים״ ו״ליב א מרקיות״ שעובדים איתנו, ונותנים שירות ליותר מ־500 לקוחות 
הצוות של Leave a Mark. צילום: טל שובל
Yuval:
נייס! ובוא נתקדם למהות: אם אני מבין נכון, הבסיס למה שאתם עושים הוא שלא משנה מה הרעיון שיש לך, אתה צריך לדעת איך למכור אותו, ושרוב האנשים לא יודעים לעשות את זה, או כי הם לא יודעים לעמוד מול קהל, או – וחושב יותר – הם לא חשבו עד הסוף מה הסיפור שהם מספרים?
Asaf:
כן ולא…
Yuval:
תסביר
Asaf:
אני אסביר: קודם כל הדבר הכי חשוב הוא הרעיון/המיזם/התוכנית שלך. סטוריטלינג מבחינתי זה ״אמת מסופרת היטב״. התפקיד שלנו הוא לעזור לאנשים לספר את הסיפור בצורה הכי טובה שיש. לעניות דעתי יש היום יותר מדי תשומת לב ל״עמידה מול קהל״, לאותם פקטורים חיצוניים כמו איך אני זז בחדר, או איך אני מגביר את הקול שלי כשיש לי משהו חשוב להגיד.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
אבל זו לא המהות: המהות היא הסיפור שאני מספר, הצורה שבה אני מצליח לקחת נניח מיזם מורכב ולתרגם אותו לתוך סיפור פשוט שכל אדם בוגר יוכל להבין אותו. אני חושב שיותר מדי אנשים היום חושבים מה הם ילבשו בכנס, ופחות מדי על מה הם ידברו בכנס. ומה שמדהים זה שאם הצלחת לבנות לעצמך סיפור טוב, אז כל ׳העמידה מול קהל׳ הופכת להרבה יותר טבעית ולהרבה יותר אפקטיבית.
אז השורה האחרונה שכתבת היא החשובה ״איך לחשוב עד הסוף מה הסיפור שאתה מספר ולמי״ – זו האמנות האמיתית. רוצה דוגמה?
Yuval:
כן! אפילו שתיים
Asaf:
קיבלת
עבדנו בעבר עם חברה ישראלית, חלוצה בתחומה, עובדת בארבע יבשות ונותנת שירות לשחקנים הגדולים ביותר בעולם. אנחנו פגשנו אותם כשהם השיקו שירות חדש ואנשי המכירות שלהם באפריקה התקשו להסביר למה כדאי לעבוד איתם. כאן המשימה שלנו הייתה אחת: זיקוק. בגלל שהשירות שלהם מאוד מורכב לקח לנו כמעט ארבעה חודשים לבנות עבורם 5 שקפים. לא יותר מכך…
על זה אמר אהרון ברק, באחד מפסקי הדין שלו: ״צר לי על אורכו היתר של פסק הדין, אך לא עמד לרשותי זמן מספיק כדי לכתוב פסק דין קצר יותר״, או מארק טווין שאמר ״הייתי כותב לך מכתב קצר יותר, אך לא היה לי זמן״. במקרה שלהם הבנו שמקבלי ההחלטות הם אנשים בכירים בממשל ואותם פחות מעניינים פרטים טכניים או מילות מורכבות… ודווקא היכולת לצמצם מוצר שלקח שנים לפתח לחמישה שקפים, או יותר נכון לחמישה משפטים הצליח להותיר את החותם הנכון אצלם.
הבנו שמקבלי ההחלטות הם אנשים בכירים בממשל ואותם פחות מעניינים פרטים טכניים או מילות מורכבות… ודווקא היכולת לצמצם מוצר שלקח שנים לפתח לחמישה משפטים הצליח להותיר את החותם הנכון אצלם
למה זה לקח ארבעה חודשים? כי היינו צריכים ש־20 אנשים שישבו בחדר יקראו חמישה משפטים ויגידו שזה זה. שלאף אחד לא יהיה מה להגיד/להוסיף/לשנות. ורק ברגע שזה קרה הבנו שיש לנו את זה. בכלל, אחד הטריקים החשובים ביותר זה לחפש את ״הנודניק התורן״, את זה שאף פעם לא מרוצה, את זה שתמיד יש לו משהו ציני להגיד, דווקא אותו צריך לחבק ולהעריך את הפידבק שהוא נותן. כי ברגע שהוא ירגיש שאין לו מה להגיד, זה הרגע שאתה יכול להיות רגוע שגם הצופים במצגת ירגישו שאין להם מה להגיד
Yuval:
וואלה. והדוגמה השנייה?
Asaf:
דוגמה יותר קטנה, על איך לספר סיפור בצורה אפקטיבית. אנחנו חיים בעולם דינמי, בעולם אינסטגרמי, בעולם ויז׳ואלי, ובעולם כזה תמונה אחת יכולה להיות שווה ל־1,000 מחקרים, 1,000 נתונים ו־1,000 הסברים.
אנחנו מלווים חברת סטארטאפ מדהימה שעוזרת לאנשים לצאת מהמינוס. קוראים לה Riseup: חברה שמובילים שינוי חברתי משמעותי ועומדים מאחוריה אנשים מדהימים ומאוד מאוד רציניים (יובל סמט ותמר הראל כהן ה מ ד ה י מ י ם).
אחד המסר החשובים שרצינו להעביר שם היה שהסיבה המרכזית שהמון ישראלים נכנסים למינוס היא בגלל שאנחנו חיים בתרבות שפע מוגזמת. היינו יכולים להסביר ולהראות מחקרים על תרבות השפע בישראל, אבל במקום זה חשבנו ששתי תמונות יעשו את העבודה.
מדף התה. צילום: טל שובל
בתמונה אחת הצגנו את מדף התה בסופר מרקט. כן כן, מדף התה… כשאתה מסתכל על מדף התה אתה מבין את כל הסיפור. יש עשרות, אולי אפילו מאות, סוגי תה על המדף. וזה כולה תה, אולי אחד המוצרים הכי בסיסיים שיש. אז אם מדף התה כל כך עמוס בפיתויים, מה קורה במדפים אחרים?
התמונה השנייה שהצגנו הייתה תמונה של מקלחת טיפוסית בישראל ונתנו לצופים לנסות ולהגיד כמה מותגים אנחנו רואים כשאנחנו קמים בבוקר ונכנסים למקלחת. חשבת על זה פעם? תנסה לספור: מותג מברשת השיניים, מותג משחת השיניים, מותג הסבון ידים, מותג הנייר טואלט, מותג הדאורדורנט, מותג השמפו, מותג הסבון גוף, מותג הסבון פנים, מותג קצף הגילוח, מותג מברשת הגילוח והרשימה עוד ארוכה ארוכה ארוכה. וכל זה קורה כשאנחנו כולה נכנסים בשעה 06:30 בבוקר להתארגן.
אז באמת בעידן כזה ויז׳ואלי כדאי להשתמש בהרבה ויז׳ואלים כשאנחנו באים לספר את הסיפור שלנו
Yuval:
אני מבקש לא לזלזל בעולם התה…
Asaf:
חחחח
Yuval:
אז אם בכל זאת אתה צריך לתת איזה טיפ או שניים למי שצריך לספר את הסיפור שלו, ועדיין לא יכול להרשות לעצמו להשתמש בשירות שלכם, מה היית אומר?
Asaf:
אחד הטיפים הכי חשובים מבחינתי הוא להבין עם עצמך מה התפקיד שלך על הבמה. זה נשמע כמו משהו מאוד טריוויאלי, אבל אני יכול להגיד ממצגות שאני מעביר בעצמי בכנסים או בארגונים שזה אולי הדבר הכי מורכב לעשות: להבין מה אתה ומה התפקיד שלך על הבמה. אני תמיד אוהב לחלק את זה לארבעה תפקידים ולהחליט מה התפקיד שלי הפעם: המארח, המקצוען, המאמן או הסולן
אחד הטיפים הכי חשובים הוא להבין מה התפקיד שלך על הבמה. אני תמיד אוהב לחלק את זה לארבעה תפקידים ולהחליט מה התפקיד שלי הפעם: המארח, המקצוען, המאמן או הסולן
Yuval:
את המארח אני יכול להבין (אני חושב), גם את המקצוען וגם את הסולן. מי זה המאמן?
Asaf:
המארח: כשמישהו מבין שהוא על תקן המארח זה אומר שהוא יעמוד על הבמה בצורה שהיא קצת יותר ממלכתית: הוא יכבד את כולם, כי כשאתה המארח אתה לא תכנס לכל מיני נתונים ומספרים קטנים, אתה המארח; מארחים לא עושים דברים כאלה. מארחים מדברים ממעלה על הדברים, הם מספרים סיפורים, הם לא מנסים לדחוס כמה שיותר חומר פנימה אלא הם שומרים על פאסון. ודובר או דוברת שעומדים על הבמה עם הכובע הזה יגיעו למקומות טובים.
המקצוען: איש המקצוע הוא זה שהסמכות שלו נגזרת מהידע הרב שהוא או היא צברו בתחומם, וככזה הם יעמדו בביטחון על הבמה ויתווכו לקהל את הידע שלהם בצורה שגם אחרון היושבים יוכל להבין למה הם התכוונו.
המאמן: המאמן הוא זה או זו שתפקידם לתת לקהל מוטיבציה, לתת להם השראה ולגרום להם להאמין בעצמם. לכן הם ידברו בצורה אישית, אנושית ובגובה העיניים.
הסולן: הסולן הוא זה או זו שנמצאים על הבמה כדי לתת שואוו. אם הם היו יכולים, הם היו שוברים גיטרה על הבמה, ולכן גם הסיפור שלהם צריך להיות סיפור שמדבר על הדברים בצורה גדולה ומלהיבה.
חשוב להבין את ארבעת התפקידים כדי לבחור אחד תנסה את זה עם עצמך: קח כל סיטואציה שאתה נדרש להציג בה את הסיפור שלך, וכל פעם תנסה לחבוש כובע אחר. תוך דקה הסיפור שלך ישתנה בהתאם
Yuval:
מצד אחד אני מבין. מצד שני אני לא בטוח שההפרדה בין ארבע הדמויות היא כזו דיכוטומית
Asaf:
אתה צודק, היא מאוד לא דיכטומית, וזה היופי כי זה אותו בן אדם; עם אותו סיפור. אבל דווקא הניואנסים הקטנים הם אלה שעושים את ההבדל ומצליחים להותיר את החותם
Yuval:
אז שאלה אחרונה: מה זה סיפור טוב?
Asaf:
סיפור שנוגע. ואין מה להרחיב על זה
או שנגעת. או שלא. זה לא משנה אם אתה מספר את הסיפור האישי שלך או את הסיפור של הסטארטאפ עם הטכנולוגיה המורכבת שלך. או שנגעת. או שלא
Yuval:
יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
צילום: טל שובל
Asaf:
כן… אני שולח לך את מה שכתוב ב״מאחורה״׳ של כרטיס הביקור שלנו:
אנחנו לפעמים שוכחים את זה – לא באנו סתם לעולם.
לא באנו לשבת בישיבות משעממות,
לא באנו לעשות קפה או לאכול צהרים.
באנו לעולם כדי לעשות דברים גדולים,
כדי לשנות, כדי להשפיע,
או איך שאנחנו קוראים לזה:
באנו להותיר חותם
Yuval:
טוב, אחרי זה באמת שאין מה עוד להוסיף
The post תשאירו חותם: אסף סידס מספר סיפורים appeared first on מגזין פורטפוליו.
