זוּמוּ מגיע לקריית־ים
זוּמוּ, המוזיאון הנייד הראשון בישראל, יפתח מחר (שישי, 6.12, החל מהשעה 12:00) בפעם הרביעית במיקום חדש בקריית־ים, ויציג תערוכת ענק בהשתתפות למעלה מ־50 אמנים. התערוכה, בנושא ״מעברים״, תוצג במפעל הקרח המיתולוגי שהוסב לסופרמרקט שננטש לאחרונה. החלל, כמו גם העיר המארחת, מהווים ההשראה לתערוכה שתציג שלל עבודות אמנות עכשוויות, הבוחנות גם את המעברים האין־סופיים בין מדפי הסחורות בסופרמרקט וגם את השינויים – הפיזיים והתודעתיים – שמלווים מעברים בין ארצות, דורות ותפיסות פוליטיות וכלכליות.
אחרי זומו ירוחם, ערד וחצור הגלילית, מגיע זומו (שילוב של המילים זוז ומוזיאון) למטרופולין חיפה והקריות. התערוכה נבנתה, נוצרה ונאצרה בששת החודשים האחרונים בשיתוף פעולה הדוק עם עיריית קריית־ים ועם הקהילות המרכזיות שמתגוררות בה (עולים חדשים, אזרחים ותיקים וצעירים שפועלים להתחדשות עירונית). כמו המוזיאון עצמו, התערוכה מציעה לצופה לנדוד בין המעברים השונים, לאסוף חוויות ודימויים ולטעום משהו מכוחה יוצא הדופן של אמנות לחבר קהילות, להניע את הראש ולגעת בלב.
בין העבודות שנוצרו במיוחד לזומו קריית־ים, ניתן יהיה למצוא את חנות המזכרות הפיקטיבית שיוצרת חן ורסנו, את פרויקט התצלומים שעל קרטוני החלב של נעה זני, את מכולת האסיף של שרון גלזברג, את מקרר לשונות השוקולד של פלורה דבורה ואת הוידאו־ארט של המוזיקאי אבי בן זקן לשיר החדש שכתב בהשראת ביקור זומו בעיר הולדתו.
אמנים משתתפים: מודה אבו גאבר, מורג׳אן אבו דיבה, גילי אבישר, אירה אדוארדובנה, תמר אטון, שי עיד אלוני, רחל אניו, אבי בן זקן, קרן בר רפאל, יעל ברתנא, דייויד גיבס, שרון גלזברג, אביב גרינברג, פלורה דבורה, מיקה טל ושירה דקל, עודד הירש, שיר הנדלסמן, HQRN, שריף ואכד, אפרים ווסה, חן ורסנו, נעה זני, אנה ים, רויטל נחמיאס יערי, אורית ישי, תמר כ״ץ, דנה לוי, סיגלית לנדאו, אנה לוקשבסקי, מורסאן, הילה טוני נבוק, נגה יודקביק עציוני, תמיר באשי ובר פלש, להלי פרילינג, מיכאל קוגן, נועם קלומק, גבי קריכלי, אבי קריספין, גוני ריסקין, אלעד רוזן, מיקה רוטנברג, סימון קרנץ ויעל רוכמן, פיליפ רנצר, דקלה שושן, דּינה שנהב, יחיאל שמי, גיא שרף.
חן ורסנו, מתוך חנות מזכרות פיקטיבית
שרן גלזברג
אנה לוקשבסקי, אופנת סוף העולם. צילום: יח״צ
תמר אטון
רטרוספקטיבה ליהודית כץ בשנקר
המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר תציג תערוכת מחווה ליהודית כץ, מעצבת ואמנית אריגה, עם פרישתה בתום 27 שנות הוראה במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר (אוצרים: אורי צייג, גלי כנעני ויובל עציוני). התערוכה, שתפתח הערב (חמישי 5.12) ותוצג עד ה־30.11 בגלריה לורבר בשנקר, תציג מבחר מתוך רפרטואר העבודות הרחב עליו שוקדת כץ מזה מספר עשורים.
• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>
קורות חייה המקצועיים של כץ שזורים היטב בתולדות עיצוב הטקסטיל בישראל: כבוגרת המחלקה לאריגה בבצלאל משנת 1969, עיצבה במשך שנים רבות אריגים לתעשייה (מפעלי ארגמן, אטון, קנבסטקס ועוד), מרצה בכירה במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר ואמנית פעילה המציגה בתערוכות בארץ ובעולם. כץ מספרת על המקורות לעבודתה – ״העבודה שלי יוצאת מהמקום ההנדסי. אין לי דימוי קונקרטי לפני שאני בונה את התוכנית ואני לא יודעת איך זה יראה כשירד מהנול. ההפתעה הנגלית כשהאוביקט נפתח והופך לגוף בחלל, היא הכוח המביא אותי אל הנול יום־יום, גם אחרי כל כך הרבה שנים״.
יהודית כץ. צילומים: רן ארדה
רותי דה פריס בגלריה העמקים
גלריה העמקים מציגה (עד 7.3) את תערוכת היחיד ״עצב כבד״, מעבודותיה של האמנית רותי דה פריס, בתערוכה שחונכת את חלל הגלריה המשופץ (אוצרת: רות אופנהיים). דה פריס חקרה במשך כמה חודשים את יצירתו של אברהם עמרי, אמן ורסטילי, שעשייתו נעה בין הגרפי לציורי, ואמנותו שימשה הן את התנועה הסוציאליסטית והן את גחמות ליבו האמנותיות. בתערוכת היחיד שלה היא יצרה גוף עבודות המושפע מהחומרים שמצאה בארכיון הקיבוץ, ומייצרת מעין מקדש מינימליסטי לעשייתו של האמן המנוח.
התערוכה כוללת מספר עבודות חדשות של דה פריס, ביניהן ציורים על בד, ציורים על משטחי אדמה ועבודות פיסול, לצד עבודות של עמרי שבחרה להתייחס אליהן. עבודותיה החדשות ספוגות כולן בעצב, כמו נספג בה העצב של עמרי ופגש את עיצבונה שלה, ואותו היא מעמידה במרכז יצירתה – הנעה בין כובד הלב לקלילות החומר. המרחב שמייצרת דה פריס נהפך למעין חדר קבורה, פירמידה הממחזרת את החיים והמוות, ומציבה בו דמויות השאובות מעולמות ארכיטיפיים של תרבויות קדומות, ומלוות את תחושת המקדש המתהווה כרליקות שהושארו בו.
רותי דה פריס בגלריה העמקים. צילום: גוני ריסקין
צילום: בעז לניר
צילום: בעז לניר
צילום: בעז לניר
מוזיאון הטבע. צילומים: לבון ביס
חרקים ובגדול במוזיאון הטבע ע״ש שטיינהרדט
סדרת צילומי ענק של חרקים, המורכבים כל אחד מאלפי צילומים נפרדים, מוצגת במוזיאון הטבע בתל אביב בתערוכה Miscrosculpture: חרקים ובגדול. 17 הצילומים, מאוספי מוזיאון הטבע של אוניברסיטת אוקספורד, צולמו על־ידי הצלם הבריטי לבון ביס. החרקים צולמו דרך עדשת מיקרוסקופ מכמה זוויות, כך שכל דיוקן הוא תוצר של יותר מ־8,000 תמונות נפרדות. הצילומים יוצרים הגדלה של פי 500-1000 ביחס לגודלם של החרקים במציאות ומראים בבהירות ובצבעוניות יוצאת דופן את המבנים הייחודיים לכל חרק. לצד התצלומים מוצגים החרקים עצמם בגודל טבעי, מלווים במידע על תפקודם המבני והביולוגי.
״קשה להבין עד כמה יפה ומיוחד הוא עולם החרקים כל עוד לא מסתכלים עליו בקנה המידה של החרק עצמו״, מסבירה ד״א נטע דורצ׳ין, האוצרת המדעית של התערוכה ואוצרת אוסף החרקים במוזיאון. ״עדשת המצלמה מצליחה לתעד מבנים נפלאים וצבעים מרהיבים המהווים התאמות של החרק למגוון תפקודים, כגון הגנה, הסוואה, מציאת בני זוג, תקשורת, ותזונה. התערוכה מאפשרת לקהל מפגש בלתי אמצעי עם יצורים שיוצרים בדרך כלל רתיעה שנובעת מחוסר ידע, ואנחנו מקווים שהמפגש הזה יגרום לאנשים להסתכל על חרקים בצורה אחרת״.
דורון וולף בגלריה לאמנות ברמות מנשה
בתערוכת יחיד שתפתח בשבת (7.12, החל מהשעה 11:00) בגלריה לאמנות ברמות מנשה, יציג דורון וולף סדרת עבודות ציורי שמן מהשנים האחרונות (אוצרת: יונית קדוש). בעבודותיו מחבר וולף דימויים מחיי היום־יום עם יצירות מופת, מטשטש מעמדות בין נמוך וגבוה ובכך בוחן את מקום הדימוי בחיינו העכשוויים.
ציטוטיו מערערים על רעיון המקוריות של הציור, דנים על היחס בין ציור לצילום ועל משך הזמן הנדרש ליצירת ציור שמן לעומת הרף העין של צילום או קליטת דימוי מודפס או דיגיטלי. עבודותיו שואלות על מקור והעתק, ומגישות לצופים התבוננות על אורח החיים שלנו מתוך קטעי חיו הפרטיים.
דורון וולף. צילומים: מ״ל
The post הרשימה המשותפת // 5.12.2019 appeared first on מגזין פורטפוליו.
