במסגרת שבוע האיור 2019 שננעל בשבת, נפתחה במרכז אדמונד דה רוטשילד התערוכה יצאו מכלל שימוש (אוצרת: גלית גאון; אוצרת משנה: שירה באום), המציגה יצירות ספרותיות־חזותיות חדשות הנובעות ממפגש של מאיירים צעירים, בוגרי המחלקות לתקשורת חזותית מהשנים האחרונות, עם ספרים ישנים מספרית בית אריאלה.
לכל ספר יש תחנה ראשונה, בידיו של הקורא הראשון שמדפדף בו. על מדף הספרייה הציבורית, עוברים הספרים חיים ארוכים בין קוראים ושימושים שונים, עד שמגיעה העת לסיים את תפקידם. בכל שנה יוצאים משימוש ספרים מרשת הספריות של תל אביב־יפו, ובראשן בית אריאלה; אלה עוברים ״טקס״ הכולל חותמת ורישום בכתב יד ״הוצא״. זו התחנה האחרונה בגלגולו של הספר בספריות העיר, והיא מלווה ברצון למצוא לספרים הללו בית חדש.
בשנה האחרונה, ביוזמתן של מנהלת מחלקת הספריות מרים פוזנר ושל יעל מרום מבית אריאלה, נאספו חלק מהספרים הללו אל ספרייה זמנית, במסגרת התכנית לאוצרות עיצוב בבית הספר ללימודי המשך בשנקר. מתוך רצון לתת להם חיים חדשים דרך מפגש עם מאיירים צעירים, בוגרי המחלקות לתקשורת חזותית מהשנים האחרונות, התערוכה מציגה יצירות ספרותיות־חזותיות חדשות שנובעות ממפגש המאיירים עם אוסף הסימנים שבספר, סיפורים חדשים שנוצרו בתוך הספרים הישנים. שישה מהם מספרים על תהליך העבודה לקראת התערוכה.
עמית רימון // מדריך להורים
הספר ״מדריך להורים – 566 שאלות ותשובות, וכמה שאלות שכבר לא שואלים״ תורגם לעברית בתחילת שנות ה־50 של המאה הקודמת, ויש בו שאלות ותשובות להורים – מתחילת ההריון ועד נישואי הילדים. כשבחרתי את הספר, עדיין בלי לקרוא אותו, הייתי בטוחה שהתשובות שבו יובילו את הפרויקט, אבל בסופו של דבר דווקא השאלות תפסו את תשומת ליבי. חלק מהן נראות היום משונות ומצחיקות מאוד: חלקן בגלל תוכן השאלה וחלקן בגלל הניסוח (אולי הבעיה היא בתרגום).
רציתי להדגיש את החלקים המצחיקים בספר, לכן השלב הראשון בתהליך היה לבדוק מה אני יכולה לצייר מצחיק. בהמשך בחרתי את השאלות שמה שמצחיק בהן הוא הפער בין התקופה שבה שהן נשאלו להיום. היה לי חשוב לשים דגש על הקשר שבין השאלה עצמה והאיור -שהאיור יגיב באופן ישיר לשאלה. רציתי להבליט את ה״דביליות״ של חלק מהשאלות (בלי לזלזל במה שידעו או לא ידעו באותה תקופה) ולהוציא את חלקן מהקשרן.
בתהליך העבודה רציתי לשמור על הספר כמו שהוא ורק להכניס את האיורים פנימה כאילו הם חלק ממנו. שמרתי על המידות של האיורים שיוכלו להכנס בדיוק לתוך הפסקאות בעמודות הטקסט של הספר. חיפשתי דרך להבליט את האיור בפנים, ולכן בחרתי באיור לבן בתוך רקע צבעוני. על מנת לשמור על הקשר בין האיור והשאלה שלו חתכתי חלון במסגרת הצבעונית שבתוכה השאלה מציצה מהעמוד המקורי של הספר.
עמית רימון
נופר חתוכה // הפַּלְמָ״חִיות
כשנתקלתי בספר ״יפתח אחוזת הסופה״, שמגולל את סיפורה של חטיבת יפתח בפלמ״ח, חיפשתי באופן טבעי ואינטואיטיבי תוכן על הנשים שהיוו חלק בלתי נפרד מהחטיבה. חיפוש זה לא צלח והותיר בי את הרצון ליצור ספר חדש שבו אצוק את תכניי ועקרונותיי כיוצרת, כיום; המשך ישיר לפרויקט הגמר שלי ״תימניזם״ במחלקה לתקשורת חזותית במכון טכנולוגי חולון, שהתמקד בדמות האישה בהקשר של רצונות ושאיפות, שירה ככלי ביטוי מחאתי והשתלבות בחברה ״הלבנה״ שקיבלה את פניהן בהגיען לארץ ישראל.
״הפלמ״חיות״ הוא יצירת זהות ״פלמ״חית״ חדשה המעמידה את הלוחמת הצברית במרכז השיח. זהות המורכבת מתמהיל עדתי שקורא לשוויון בינו לבינה בהקשר של בית וחברה; זהות שבאה לידי ביטוי באמצעות חיבור בין הפרינט, הצבוע באופן ידני בטושים ופנדות, וההיסטוריה, אל הבד והאופנה במטרה, בתקווה ובשאיפה להפחת חיים חדשים.
לכאורה, מעמדן של הנשים בפלמ״ח היה שווה למעמדם של הגברים, אך לא כך היה הדבר. זיהיתי קושי רב ביכולתן להשתחרר ממערך הסמלים הגברי, מסמני ההיררכיה התרבותית, ולהנחיל סמלי זהות אחרים. השתלבותן בתפקידים שונים הייתה ייעודית להיותן נשים – מיעוטן השתתפו במבצעים ורובן גוייסו לתפקידי עזר ותפקידים מנהליים. כמו כן, השתלבותן של עולות תימן היה בהכרח קבוע מראש בכל הקשור ל״בחירת״ תפקידן בתחום הבית והתעסוקה.
המאבק הנשי למימוש שוויון היה, ועדיין, הכרחי; מאבק הדורש אומץ ואורך רוח. כמעצבת תקשורת חזותית אני פועלת בעולם התרבותי והפוליטי ונעזרת במחוזות הפרינט, הטקסטיל והאופנה לשם מימוש התכנים הבוערים בי. אני מאמינה ביצירה נשית ופועלת כדי לתת במה לשיח על נשיות, זהות ומקורות.
נופר חתוכה. צילומים: שרה ליימון
יוליה טורקינץ // Effective C++
הספר שבחרתי מיועד למתכנתים, שרוצים לשפר את קישוריהם בשפת התכנות C++. מתוך התייעצות עם מתכנתים ועיון בספר, הבנתי שתוכן העניינים ממש דומה לעשרת הדברות בתנ״ך, ושהוא מנוסח ב״עשה ואל תעשה״. במקום עשר דברות יש 50, שרלוונטיות לעולם ה־C++. מכאן עלה הרעיון להפוך את הספר לספר דת, שמציג את ״50 הדברות של C++״, ואת הקדושים שהפיתוחים שלהם, באופן כרונולוגי, הביאו לפיתוחה של שפת התכנות. מטרת העבודה היא ״להראות״ את האנשים שהעשייה שלהם תרמה רבות לאנושות ולתת להם את הכבוד שלו הם ראויים, ובנוסף להראות את הכרונולוגיה של הפיתוחים.
לקחתי השראה מספרים נוצריים מימי הביניים ומציורים מתקופת הרנסנס המוקדם, וחיברתי את הסגנון עם אסתטיקה משרדית של פעם (שנות ה־80/90, תחילת ה־2000). רציתי לדבר ״דתיות״ בקודים מערביים, ומצד שני שהעבודה תתקשר גם לסביבה טבעית של מתכנת שהיה צריך לדעת C++, כשזה היה הכי רלוונטי.
העבודה נעשתה בטכניקות איור וקולאז׳. החלקים הצבעוניים בעבודה הודפסו בהתחלה על גבי דפיי A4 רגילים במדפסת לייזר שחור לבן, נצבעו באקריליק ירוק או אדום ונחתכו לגודל והצורה המתאימה. על מנת לצייר את האנשים השתמשתי בפורטרטים שמצאתי באינטרנט. קודם ציירתי אותם באופן דיגיטלי, הדפסתי במדפסת לייזר, ואחר כך בעזרת נייר קופי ציירתי אותם על גבי דפים שנחתכו מהספר והותאמו בגודל. הכיתוב והאלמנטים הנוספים נעשו בהתחלה באופן דיגיטלי, הודפסו במדפסת לייזר על גבי נייר צהבהב בגודל A4, ולבסוף נחתכו.
יוליה טורקינץ
דין לנר // כלומייר לומד לקח
הספר ״פינגו ומשפחתו״ הוא גרסה כתובה ומאויירת של סדרת הילדים ״פינגו״, שמאוד אהבתי כשהייתי קטן. כשראיתי אותו היה לי חשק בלתי נשלט להשמיד את הסיפור הקיים ולהחליף אותו בסיפור שלי. רציתי ״לתקן״ סיפור תפל על פינגווינים שהחיים שלהם בסדר גמור, ולהפוך אותו לסיפור כנה, בוטה ורלוונטי יותר. את פרצופי הפינגווינים חסרי ההבעה והטקסטים המקוריים ״מחקתי״ בעזרת מסקינגטייפ, ובמקומם ציירתי דמויות חדשות משלי שמככבות בסיפורים חדשים שכתבתי ישירות בתוך הספר.
הקומפוזיציות הקיימות שימשו לי זרזים מחשבתיים לסיפור חדש. אחרי שלב המחיקות נותרו בספר גופי פינגווינים מתרוצצים חסרי פנים שממש התחננו אליי שאלביש עליהם סיפור על משפחה לא מתפקדת; סיפור על ילד שככל שהוא לומד יותר לקחים מהמבוגרים המבולבלים הוא מבין פחות על העולם, ילד שכועס ונחרד מהמחשבה שהוריו בחרו להוליד ילד נוסף על קוטב שעלול בכל רגע להתמוסס בעקבות שינוי האקלים. לאורך התהליך נהניתי והתמכרתי למשחק האינטלקטואלי של השמדת ספר ילדים והקמת ספר בעל תוכן בוגר ונוקב על הריסותיו.
חודשים לפני גיל 30 – שבו אהיה רשמית וללא עוררין מבוגר – מצאתי את עצמי כותב על משפחה מנקודת המבט של ילד קטן ובמקביל מנקודת מבט של מבוגר. בשני המקרים הרגשתי שאני לא כל כך מבין איך העולם עובד. בספר שיצרתי, ״כלומייר לומד לקח״, רציתי להציף סיטואציות שבהן אף אחד לא טועה ואף אחד לא צודק. הדבר ה״נכון״ לומר תמיד שגוי, והדמויות שטועות כנראה צודקות (או הפוך, אני לא יודע). ״כלומייר״ נועד לעורר מחשבה, לבלבל, להציג דילמות ולא פתרונות. הייתי רוצה שמי שקורא אותו יבין שהתשובות הנכונות לו או לה, כנראה לא יגיעו ממקום חיצוני, אלא בבוא הזמן יבעבעו מבפנים (או שלא, אבל אני בהחלט מקווה שכן).
דין לנר
דור בשרי // מזיקי גן הירק
הספר שבחרתי הוא מדריך בשם ״מזיקי גן הירק בארץ ישראל״, שנדפס על ידי הסוכנות היהודית בשנות ה־40 של המאה הקודמת. שם הספר תפס את תשומת לבי ועורר בי זיקה לאירועים האחרונים בחדשות בנוגע למבקשי המקלט וסוגיית ילדהם בפרט. מכאן עלתה בי השאלה מי הם אותם מזיקים? ואולי חשוב יותר מי מזיק למי? בחרתי לאייר סיפור בעל נקודת מבט כללית ואוביקטיבית, תוך כדי נסיון ליצירת הזדהות ומתן תשומת הלב לשורש הבעיה – תיאור המפגש בין קבוצה/אדם השונה ממך ודרכי ההתמודדות.
בהתאם לכך איירתי סיפור קצר המתאר מפגש בין שתי קבוצות שונות. האחת מייצגת את תושבי המקום – קבוצה אפרורית ומקובעת שמאופיינת בשפה וקטורית וסכמטית. את הקבוצה השנייה, ״המזיקים״, אפיינתי בקו חופשי יותר. בתחילת הסיפור מסתמנת חשדנות ודעה קדומה ובסופו של דבר מגיעים לקבלה והכלה. הפרוייקט משלב קומיקס ומשתמש בשפה החזותית הטבעית שלו – תחימה ושימוש במסגרות. הקומפוזיציות מרובעות, סגורות ומבטאות את המחשבה המקובעת ותבניתית עד לרגע שבירתה.
תוכן המדריך מתאר את המזיקים ומלמד איך להתמודד איתם, ובחלקו האחרון מצורפות מודעות ישנות לשיטות הדברה שונות. מאוד התחברתי למודעה מאויירת בשחור לבן ומצאתי לנכון לאמץ את הכיוון מבחינת השפה, היות ומלכתחילה היה לי חשוב שהאיור ייטמע ויהדהד כרובד נוסף. כמו כן, שילבתי טקסט ממודעה נוספת בפרוייקט שהכתיבה לי את הטון מבחינת השפה.
דור בשרי
אלון בן שושן // מעשה בחתולים
בחרתי את הספר השירה ״מעשה בחתולים״ שכתב ע. הלל ואיירה אלונה פרנקל, כי רציתי להכניס לספר האהוב ממד חדש של חווית חושים: רקמה וצבעי מים שאיפשרו לי להכניס את חוש המישוש לתוך דמויות החיות. בנוסף השתמשתי בפלטות צבעונית חזקות כמו כתומים וסגולים, כדי ללכוד את העין.
תחילה יצרתי כפולת עמודים שכללה את כל הדמויות הסועדות ביחד בשולחן. אלמנט הסעודה, שלקוח מהסעודה האחרונה, מתכתב לנושא התערוכה, גלגולו של ספר. את הספר המקורי כרכתי מחדש, כשדפיו המקוריים כלואים בנייר לבן כהמחשה לגניזתו. רקמתי כל דמות מתוך האיור הסעודה בנפרד, סך הכל כ־12 דמויות, כשמילות השיר מודפסות על צידו האחורי של הבד. כל הרקמות מופרדות מתוך כוונה שהקורא יוכל לקרוא ולהתמקד בכל שיר בנפרד ולא כמכלול שלם, ויוכל בעצמו לערוך את סדר וכמות השירים.
ההתכתבות שלי עם אלונה פרנקל הייתה כמעט בכל החלטה. לדוגמה, אחת החלטות הראשונות שקיבלתי כשהתחלתי לאייר את הספר, הייתה לתמצת את האיורים הקייים ולהכניס את הדי־אן־איי שלהם לאיורים החדשים, כדי לשמר ולזכור, מתוך הבנה שאני יוצר עוד טפח לאיור הקודם וממשיך אותו לקהל חדש. כך לדוגמה, בשיר ״מעשה בחתוליים״, אלונה פרנקל צבעה את עיניי החתול הלבן בצבע צהוב ואת עיניי החתול השחור בירוק, אלמנט לזיהוי שהחלטתי לשמר.
אלון בן שושן
יצאו מכלל שימוש אוצרת: גלית גאון; אוצרת משנה: שירה באום
מרכז אדמונד דה רוטשילד, שד׳ רוטשילד 104, תל אביב; נעילה: 13.12
משתתפים: איתי ברן, אלון בן־שושן, ביאנה זקוטניק, גבריאלה חייפיץ, גל ברגר, דור בשרי, דין לנר, דן דוד, חופית בן נון, יגאל טליאנסקי, יוליה טורכניץ, יערה גולדברגר, ישי גרייזמן, מירי דביר, נופר חתוכה, עומר מזרחי, עמית נעמני, עמית רימון, ענבר פרץ, קארין בהרי, רויטל שמעיה.
סיורים מודרכים בהשתתפות המאיירים בימי שישי, 6.12 ו־13.12 בשעות 11:00-14:00
The post יצאו מכלל שימוש: מאיירים צעירים מעניקים חיים חדשים לספרים appeared first on מגזין פורטפוליו.
