אין אמת אחת: עדות מקומית 2019

התערוכות עדות מקומית ו־World Press Photo, שיתיפתחנה בשבוע הבא במוזיאון ארץ ישראל (19.12 עד 28.2) הן האירוע השנתי המשמעותי בישראל ובעולם לצילום עיתונות ולצילום תיעודי. עדות מקומית, התערוכה השנתית של צילום עיתונות וצילום תיעודי, מוצגת בארץ משנת 2003, לצד תערוכת הצילום הבין־לאומית World Press Photo. התערוכה ממחישה את איכויותיו התרבותיות וחשיבותו החברתית של תיעודי מקצועי בזירה המקומית, שמביע את מורכבות המציאות באזור.

התצלומים הזוכים נבחרו בידי חבר שופטים בלתי תלוי, המורכב מאנשי מקצוע מובילים מתחומי הצילום, האוצרות והתקשורת. השנה הוגשו למעלה מ־6,200 תצלומים על־ידי 356 צלמות וצלמים מקצועיים; מתוכם נבחרו 210 תצלומים, 6 עבודות וידאו וכן זוכי תמונת השנה וסדרת השנה בקטגוריות: חדשות, טבע וסביבה, דת ואמונה, חברה וקהילה, ספורט, תרבות ואורבניזם, חשיפה ארוכה. הבחירה נעשתה באנונימיות מלאה, ורשימת הזוכים תפורסם בטקס בערב פתיחת התערוכה.

חשיפה ארוכה

קטגוריה חדשה בתערוכת עדות מקומית. התצלומים בסדרות אלה צולמו במשך זמן ממושך ויש בהן עומק תיעודי, שיוצר שפה חזותית בעלת מבע מיוחד. המונח הטכני ״חשיפה ארוכה״ מתאר מצב שבו תריס המצלמה פתוח זמן רב, וכתוצאה מכך נוצר אפקט ייחודי של מריחת תנועה והתפשטות האור; בהתאם, בקטגוריה הזו חיפשו השופטים דימויים מקוריים שמתייחסים לחלוף הזמן. הנושאים המטופלים בחשיפה ארוכה הם יום־יומיים, אולי אפילו רגילים באופיים; אנשים או אובייקטים שאנו רואים בחיי השגרה, בבריכה, בשולי הדרך, בשפת הים ובמרחבים שונים. המבט ותשומת הלב הרגישה של הצלמים הם שמסייעים לצופים לשים לב לפרטים, להישיר מבט ולהתבונן.

צילום: אבישג שאר ישוב, הארץ

צילום: רונן זבולון, רויטרס

צילום: ריקי לויסמן

צילום: אבי רוקח, ידיעות אחרונות

״לאורך השנים חרטו תערוכות עדות מקומית על דגלן ערכים אתיים לצד קודים אסתטיים של תיעוד והתבוננות״ מסביר אלדד רפאלי, אוצר התערוכה. ״העידן העכשווי הוביל לשינוי: כלי התקשורת המרכזיים פסקו לשמש מקור סמכות עיקרי לתיווך המציאות, והטלפון החכם כבש את העולם. ההמונים הפכו לאלה המתעדים את המציאות, במקביל להיותם גיבוריה. זהו עולם שבו לא מתקיימת עוד אמת מדווחת מרכזית אחת. ה״פייק ניוז״ חזר לכותרות״.

השינויים הללו אילצו את הצלמים לחזור אל נקודת המוצא ולשאול: האם קיימת מציאות אחת? אמת אחת?

״השינויים הללו אילצו את הצלמים לחזור אל נקודת המוצא ולשאול: האם קיימת מציאות אחת? אמת אחת? ונראה ששאלות אלה הובילו את צלמי העיתונות להגדיר מחדש את תפקידם; מגורם המתווך את המציאות, לצלמים אמנים, המביעים עמדה אנושית, ערכית, חברתית, אסתטית, פוליטית וחוקרת.

״בעבודת האוצרות ניסיתי ליצור נרטיב חדש, הנשען על בחירות השופטים, עובר ומקשר בין עמדות ונקודות מבט דוקומנטריות לנקודות מבט אמנותיות; מעין ציר שיוצר חיבור בין עבודותיהם המיוחדות של 72 הצלמים שנבחרו להשתתף בתערוכה. נרטיב זה משקף מציאות מורכבת, ויחד עם זאת מעורר מחשבה על שדה חדש זה – המרחב שבין צילום עיתונאי לאמנות – מרחב שהוא תולדה של פרשנותו של כל צלם ואמן שמציגים בתערוכה. הגישה האמנותית מרחיבה ומעדנת את הדיון בשאלות הנוגעות לאמת ולזמן. ההקשרים והחיבורים בין העבודות השונות משקפים מבט מפוכח, אישי, עמוק ויצירתי על ישראל בשנת 2019״.

חבר השופטים כלל השנה את אורי גרשוני, צלם אמן ומרצה; תומר הימן, יוצר ובמאי דוקומנטרי; אילן יצחייק, עורך ראשי של אתר Xnet מבית ידיעות אחרונות; אוריאל סיני, צלם ובמאי קולנוע דוקומנטרי; רינה קסטלנובו, צלמת עיתונות ובימאית; גיא רז, צלם ואוצר צילום מוזיאון ארץ־ישראל; אתי שוורץ, אוצרת ומרצה. חברי המערכת: ורדי כהנא, צלמת ואוצרת; אלדד רפאלי, אוצר עדות מקומית 2019. יוזמת ומנהלת התערוכה: דנה וולפיילר־ללקין.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

תערוכת צילומי העיתונות העולמית – World Press Photo – נוסדה באמצע שנות החמישים של המאה העשרים בהולנד במטרה לעודד תקשורת חופשית ומצוינוּת בתחום צילום העיתונות והתיעוד. מאז הקמתה, התערוכה מספקת את הבימה היוקרתית והוותיקה ביותר למיטב צלמי העיתונות והתיעוד העולמיים, בין היתר צלמי מערכות העיתונים הנחשבות ניו יורק טיימס ונשיונל ג׳יאוגרפיק. במסגרת התערוכה ייערכו במוזיאון אירועים נוספים, שיעניקו מבט בוחן ומעמיק על העבודות ועל עולם הצילום התיעודי בארץ ובעולם: שיחי גלריה עם אוצר התערוכה, ימי עיון בהשתתפות צלמים זוכים ועוד.