ראגנאר קיארטנסון –ארכיטקטורה ומוסר

ראגנאר קיארטנסון יוצר מיצגים תלויי זמן, עבודות וידיאו, רישומים וציורים המושפעים מהיסטוריה של מסורות בימתיות, קולנועיות, ממוזיקה וספרות. בכל מדיום שבו משתמש קיארטנסון, בימוי וזיוף משמשים אותו כאמצעי להביע רגש אותנטי כמו סבל רומנטי ותחושת צער (״Weltschmerz״). אם לצטט מקטלוג שראה אור לאחרונה לתערוכתו בניו מיוזיאום: ״תוך שימוש בסטריאוטיפים שבדרך כלל מושלכים על פרסונת השחקן, קיארטנסון חוגג ולועג לדמות האמן כגיבור התרבות הרומנטית. המיצגים שלו נמשכים לעיתים קרובות שעות או ימים, ובאמצעות שימוש במוטיב פשוט כמו שיר פופ הם הופכים אותו למעין מנטרה טרנסנדנטית״.

בעבור התערוכה שלו במרכז לאמנות עכשווית, קיארטנסון יצייר ציורי נוף אורבני בגדה המערבית במשך שבועיים, במסורת של ציור באוויר הפתוח, בדומה לציור הפרפורמטיבי שלו מהשנים האחרונות. הציורים יוצגו לצד שתי עבודות וידיאו איקוניות של קיארטנסון: A Lot of Sorrow ו- Song.

A Lot of Sorrow היא עבודת וידיאו משנת 2014 באורך של שש שעות שנעשתה בשיתוף פעולה עם להקה בשם The National שצולמה כמיצג שהתקיים בחלל PS1 של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. במהלך אירוע זה ניגנה הלהקה את שירם Sorrow, שאורכו שלוש דקות ו-25 שניות, שוב ושוב, ללא הפסקה במשך שש שעות רצופות.

Song אף היא עבודה באורך של שש שעות, המתעדת מיצג שהתקיים במוזיאון קרנגי בפיטסבורג בשנת 2011. בעבודה זו שלוש נשים צעירות חוזרות ללא הפסקה על קטעים משירו של אלן גינסבורג ״Song״, כשברקע צלילי גיטרה מלנכוליים. הדימוי מזכיר סירנות מהמיתולוגיה היוונית אשר שרות לארכיטקטורה הניאוקלאסית של המוזיאון.

עבודות הווידיאו והציורים כולם מתייחסים למשך/זמן ונצחיות — בין אם מדובר בכיבוש אינסופי ובין אם במבט רומנטי על הנשגב הרגשי. אותו נשגב, שאינו ניתן לביטוי באופן מלא, יכול להיות גם פוליטי וגם פואטי.

עניינו של קיארטנסון במוסיקה והשימוש שהוא עושה בחזרתיות כדי לרתום רגש קולקטיבי הוא סימן ההיכר שלו כאמן, ובא לידי ביטוי מובהק גם בעבודות המוצגות בתערוכה אדריכלות ומוסר. שם זה נלקח מכותרת תקליט הבכורה של הלהקה Orchestral Manoeuvres in the Dark משנת 1981.

עבודות הווידיאו של קיארטנסון סטטיות בעיקרן, חסרות אירועים ועם זאת עשירות ויזואלית ויכולות להיחשב כדימויים תלויי זמן, או אפילו כ״סרטים-ציורים״. גם הציורים מספרים נרטיב ספציפי על הבנליות היומיומית של מצבים פוליטיים מורכבים. הבתים הפרבריים, המרפסות והגנים, אותם קיארטנסון יצייר בגדה, עומדים בליבו של אחד הקונפליקטים המתמשכים וחסרי המוצא של זמננו. הציורים עצמם הם מחקרים, תרגילים בשמן על בד על מצבים שהם מעבר לאחיזתו של היחיד.

התערוכה ״ארכיטקטורה ומוסר״ יכולה להיקרא ממספר זוויות, אלא שבסופו של דבר מדובר בהצהרה על חוסר התוחלת של האמנות בעמדה מול קונפליקטים פוליטיים וחברתיים.